ואלרי לובנובסקי, מאמנה האגדי והנצחי כמעט של דינאמו קייב ומי שאימן גם את נבחרת ברית המועצות, מת בגיל 63 לאחר סיבוכים כתוצאה מניתוח מוח. לובנובסקי הפך לסמלה של דינאמו קייב והפך אותה לכוח הדומיננטי בכדורגל הסובייטי, ולאחר פירוק ברה"מ - בכדורגל האוקראיני.
רשימת ההישגים וההצלחות שלו כמעט בלתי נגמרת, אבל מן הראוי לציין את הבולטים: לובנובסקי אימן את נבחרת ברה"מ בשני מונדיאלים (86' ו-90'), ובאליפות אירופה לאומות ב-88', שם נעצרה נבחרתו רק על ידי הולנד הגדולה של חוליט וואן באסטן. עוד הרבה לפני כן, בשנת 1975, הוא הפך את דינאמו קייב למועדון הסובייטי הראשון הזוכה בתואר אירופי - גביע מחזיקות הגביע, בו זכה עם דינאמו גם ב-1986. בין 1973 ל-1982 שכתה דינאמו תחת הנהגתו בחמש אליפויות ושלושה גביעים, ובאמצע הוא עוד הספיק לזכות עם נבחרת ברה"מ במדליית ארד במונטריאול 1976. בשנת 1984 הוא חזר לדינאמו לאחר שנתיים הפסקה, והוביל אותה לעוד שלוש אליפויות ברה"מ בשש שנים, כולל דאבלים ב-85' וב-90', וכאמור גם גביע מחזיקות הגביע ב-86'.
עם זאת, לא רק על התארים יצאה תהילתו של לובנובסקי, אלא גם על הכדורגל היצירתי, המושחרר והמתקדם ששיחקו קבוצותיו - סגנון שהיה בלתי אופייני בתכלית לקבוצות ולנבחרות סובייטיות. לובנובסקי גם גילה וטיפח שורה ארוכה של כוכבים בינלאומיים, החל מאולג בלוחין הגדול, עבור באיגור פטרוב וכלה באנדריי שבצ'נקו, שנחשב כיום לאחד החלוצים הגדולים בעולם.
חזר לצור מחצבתו
לאחר פירוק ברה"מ יצא לובנובסקי לעשות קצת כסף במדינות המפרץ ואימן את נבחרת האמירויות המאוחדות (91' עד 94') ואת כוויית (94'-96'). בשנת 1997 חזר לובנובסקי לצור מחצבתו והוביל את דינאמו לחמש אליפויות אוקראינה ברציפות, שלושה גביעים, וחמש הופעות רצופות בליגת האלופות, כולל הופעה אחת בחצי הגמר (עונת 98-99' המופלאה).
בשנת 1999, לאחר שאוקראינה לא הצליחה להעפיל לטורניר יורו 2000, מונה לובנובסקי למאמן נבחרת אוקראינה במטרה להעלות אותה למונדיאל. הוא התקרב להגשמת החלום, וסיים שני בבית ה' האירופי, אולם אוקראינה הפסידה לגרמניה בפלייאוף העלייה למונדיאל, 5:2 בסיכום שני המשחקים. הפסד זה הביא לפיטוריו והחלפתו בידי בן טיפוחיו ושחקנו לשעבר, ליאוניד בוריאק.
שלשום הוחש לובנובסקי לבית החולים לצורך שחרור לחץ דם במוחו. לאחר ביצוע התהליך מסרו הרופאים שמצבו השתפר. אולם היום לקה לובנובסקי בשבץ ומת זמן קצר לאחר מכן. הוא ייזכר כגדול מאמני ברית המועצות, וללא כל ספק גדול מאמני אוקראינה.