טיסת לילה

לפני מספר ימים עלה מאמן הנבחרת הלאומית, מרסלו ביאלסה, על מטוס בדרכו לאיטליה, שם ייערך מחנה האימונים האחרון של ארגנטינה לפני המונדיאל.

מה עבר בראשו בשעה שגלגלי המטוס ניתקו מהאספלט של שדה התעופה אסייסה? האם כשראה בפעם האחרונה את אדמת ארגנטינה חולפת על פני חלונו הוא פינטז על קבלת הפנים של מנצח לה יזכה כשישוב בתחילת יולי? אולי הוא סקר את הדרכים הצדדיות בהן יצטרך להימלט אם חלילה יחזור בעיצומו של חודש יוני, או שמא השאלה שטרפה את שנתו בטיסת הלילה ההיא היתה: "האם אכן בחרתי את ההרכב הפותח הטוב ביותר מקרב השחקנים שעמדו לרשותי?".

במושב שלידו נחרו להם שני השחקנים היחידים בסגל שמשחקים בארגנטינה (שניהם בריבר פלייט) ושהצטרפו אליו לטיסה, קלאודיו "הטורקי" הוסיין ואריאל "החמורון" אורטגה, שניהם כפי הנראה לא יהיו בהרכב הפותח, אך בכל זאת הם נכונים לטוס חצי עולם, רק בשביל ההזדמנות ללבוש את פסי התכלת-לבן על המגרש. הם ישנו שנת ישרים שרק אנשים שבטוחים בצדקת דרכם יכולים להרשות לעצמם.

אבל ביאלסה לא הצליח להירדם. שמות, פרצופים, סטטיסטיקות ומספרי חולצות התרוצצו במחשבותיו. בשעות שכאלו הוא אכן ראוי לכינויו "אל לוקו" (המשוגע). הוא העביר בראשו את אחד-עשר הנבחרים שלו וניכר היה בו שהוא לא לגמרי מרוצה.

בואנוס איירס נעלמה מזמן וביאלסה לא הצליח להירדם. הוא חשב על חרמן "הקוף" בורגוס. הצבתו של בורגוס בשער אמנם מבטיחה הופעה גרנדיוזית, הופעה של דם, אש ותמרות עשן, אבל קרוב לודאי שהיא מבטיחה גם כדור טיפשי או שניים ברשת של ארגנטינה. קצת מסוכן, אבל הכי טוב שיש.

ביאלסה שלח יד לכיס החולצה והוציא כדור שינה, הוריד אותו בגרון עם קצת וויסקי וחיכה לשינה המיוחלת שתגאל אותו מהתלבטויותיו. אבל לפני כן הוא חשב על ההגנה שלו, על רוברטו "העכבר" אז'אלה, על וולטר סמואל ועל... מאוריסיו פוצ'טינו (שהעביר עונה בינונית למדי בפ.ס.ז').

השילוב בין הנסיון של אז'אלה והאתלטיות של סמואל דווקא יכול לספק מעט נחמה לעצביו הרופפים, אבל הוא ידע היטב שפוצ'טינו הזה יגרום לו לדפיקות לב מואצות בכל פעם שהכדור יתקרב אליו. זיעה קרה זחלה במורד גבו, הוא ניסה לקרוא עיתון, כדי להעביר את הזמן, אבל גם שם צעקה לו הכותרת: "ההגנה היא נקודת התורפה של הנבחרת". משוגע מסכן, מי היה מעלה על דעתו שיגיעו ימים שבהם הוא יתגעגע לנלסון ויואס הפצוע או לרוברטו סנסיני הקשיש?

לבסוף הצליח ביאלסה להירדם, אך גם בחלומותיו הוא לא הפסיק לבחון את שחקניו. עכשיו הוא הגיע לקישור, שם ישחקו חאבייר "פופי" זאנטי בכנף ימין וחואן-פבלו "חואנפי" סורין בשמאל. שניהם שחקנים בעלי יכולות הגנתיות מצויינות, שאכן מתופקדים בקבוצותיהם בעיקר כמגנים, אולם בנבחרת הם קיבלו "קידום" במעלה המגרש ועיקר חשיבותם תהיה דווקא בהיבט ההתקפי של משחקם, במיוחד בפריצות מהירות, שיפנו מקום לחלוצים שבאגפים "לחתוך" פנימה וליצור לחץ על הגנת היריב.

ביאלסה לא נרגע. זהו הימור גדול למדי, שאמנם הוכיח עצמו פעמים רבות בטורניר הקדם-עולמי וגם במשחקי המבחן (בשער של סורין מול גרמניה), אבל מול נבחרות בעל משחק אגפים מוצלח יותר (כמו ברזיל או צרפת), הוא עלול להתברר כהרפתקני מדי. לכן, סביר להניח כי פופי וחואנפי יתבקשו לפקוח עין הגנתית באגפים שלהם ("במיוחד אתה חואנפי..." מילמל בשנתו ביאלסה "...בחייאת אבוק, שים עין על האיש של פוצ'טינו").

כל הזמן זה נע ביאלסה בחוסר נוחות, מתפתל ימינה ושמאלה במושבו ונרגע רק כשהוא מגיע לשחקנים המאיישים את לב ליבה של הנבחרת שלו, דיאגו "הצ'ולו" סימאונה וחואן "המכשפונת" ורון, אז עולה על שפתיו אפילו צל צלו של חיוך.

הצ'ולו, מלך ה"גארה" של ארגנטינה, הוא האיש שכולם אוהבים לשנוא. כל אותם פדופילים שגוזרים מהעיתון תמונות של בקהאם בחזה חשוף ומרוח בשמן, מאשימים אותו בכך שנער הזהב שלהם הורחק בבושת פנים מהמונדיאל האחרון, אבל לצ'ולו לא אכפת. אם צריך הוא יזייף נפילה על המגרש, אם צריך הוא יבכה, יגיר דליים של זיעה ודם, ינשך, ירביץ, ירוץ בלי הפסקה, יתקל, יקלל ויביא קבלה. כל מה שצריך בשביל הנבחרת.

המכשפונת יוצב אף הוא בתפקיד קדמי יותר מזה שהוא מתופקד בו במועדונו, כאשר ישחק בעמדה מספר "10", העמדה הכל כך מחייבת של עושה המשחק בנבחרת ארגנטינה. עבורו, אחרי עונה מאכזבת למדי באנגליה, זוהי ההזדמנות המושלמת ל"העביר הילוך" ולהוכיח אחת ולתמיד שהוא עשוי מהחומר שממנו נחצבים אלופים.

נשארו עוד שלושה מקומות בהרכב. ביאלסה אוהב לשחק עם שני "קיצוניים" וחלוץ מרכזי אחד. אז קודם הוא חשב על צד שמאל, שם ישחק אלוף ספרד, קריסטיאן "קילי" גונזלס. באופן "מסורתי", ביאלסה היה מעדיף לראות שם את קלאודיו "הכינה" לופז, אבל זה האחרון לא נמצא באחרונה בכושר מספיק טוב וייאלץ לחכות להזדמנויות מהספסל. קילי, לעומתו, ייתן לביאלסה גם איום בצורת בעיטות מחוץ לרחבה, מה שאמור "לפתוח" את ההגנה ולאפשר מרחב מחייה נוח יותר לחלוץ המרכזי.

בצד השני ישחק קרוב לודאי קלאודיו "קאני" קאניג'ה, צביקה פיק של הכדורגל העולמי (לא רק בגלל הרעמה הקלושה, אלא בעיקר בגלל הקאמבק מספר מי יודע כמה). אמנם קאני לא הותיר רושם חיובי מדי במשחקי המבחן האחרונים והוא גם נפצע בגמר הגביע הסקוטי, אולם הוא צפוי להחלים בזמן למשחקים וביאלסה בונה על רוח הניצחון שלו, על העבודה הקשה שהוא משקיע במגרש ובעיקר על חוש הריח המדהים שלו לשערים, שאפילו שנים של שאיפת חומרים שונים ומשונים דרך האף לא הצליחו לפגוע בו.

ביאלסה התעורר, דיילת חיננית נגעה בעדינות בכתפו ולחשה: "המטוס מתכונן לנחיתה", בחוץ זרח גלגל השמש במלוא עוזו. הוא עוד לא הספיק לחלום על החלוץ המרכזי, אבל כשגלגלי המטוס נשקו למסלול הנחיתה, הוא כבר ידע שאין עוד טעם להתכחש למציאות, הבחירה הכי כואבת שהיתה עליו לעשות, היא גם למעשה הברורה ביותר: על-פי כושרם הנוכחי של החלוצים שלו, הרנן קרספו הוא זה שיצטרך לתת את הגולים. גבריאל "באטיגול" בטיסטוטה, במונדיאל האחרון שלו ואחרי

הראיון הבלעדי המובטח עם שוער הנבחרת, הקוף בורגוס. אליו יתלווה גם הנציג "שלנו" במונדיאל, השחקן היהודי הטוב בעולם, שדרן הרדיו ותולעת הספרים, חואנפי סורין.