וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

יש אלוהים (יומן סידני 2000)

הראל בן-דרור, סידני

28.9.2000 / 7:30

לא קורה הרבה בחיים שבן אדם מן השורה, אפילו שהוא אוהד ספורט, מוכן לשלם כסף טוב כדי לראות קרב היאבקות. הראל בן-דרור מספר על התלאות והחוויות בדרך אל הזירה של יבסייצ'יק

אם הייתם אומרים לי שאסע קרוב ל-40 שעות, מתל אביב לסידני, בכדי לצפות בשני גברים כבדים גוחנים האחד על השני בסצינות המזכירות יותר סרטים פרברטים מאשר ספורט אולימפי, הייתי צוחק ואמר לכם: "למה? הרי עד אז כבר אראה את המדליה הישראלית הראשונה".

אבל אובססיה גורמת למה שגרמו לי הניווטים בצבא אחרי רבע שעה – לאבד את הצפון. כל מצאתי את עצמי ב-16:50, עשר דקות לפני פתיחת תחרויות הגמר בהיאבקות בסגנון יווני-רומי, ברחבה לפני אולם התחרויות מנסה להשיג כרטיס כניסה מהעוברים והשבים לסיכוי, לזיק התקווה למדליית ארד.

תחרויות ההיאבקות לא נערכות בפארק האולימפי, אלא במרכז סידני באזור "דארלינג", אחד מהאזורים ההומים בסידני, המשלב מפרץ, מרכז קניות, מדשאות, בתי קולנוע ואטרקציות אחרות. לפיכך, כשראיתי את המוני האנשים ברחבה לא נרתעתי לרגע. תכף יגיע הספסר המיואש שלי.

חלפה חצי דקה והרגשתי כמו באסיפת בחירות של שרנסקי. כל הסובבים אותי מדברים רוסית ועטופים בדגלים של מדינות שאני לא מכיר, שפעם ודאי היו ברה"מ. זו הפעם הראשונה שאני לא רואה קהל אוסטרלי בתחרות אולימפית, וכבר הייתי בהרבה תחרויות שלא היו בהם ספורטאים מקומיים.

יוצאי ברה"מ, קצת טורקים, מספר מלוכסני עיניים ועוד קבוצה של בריונים, לא יודע מאיפה. לך תמצא מישהו שיודע אנגלית ויש לו כרטיס למכירה. 85 דולר אוסטרלים (200 ¤ בערך) עולה כרטיס במקור. מעט הכרטיסים המוצעים למכירה ברחבה, מספסרים או תיירים שנתקעו עם כרטיס מיותר, נחטפים במחירים שעבדכם הנאמן מעדיף להשקיע בגמר של משחק כדור (ואני חשבתי שיש מיתון ברוסיה...).

17:20. התחרויות החלו, אני עדיין בחוץ. ייתכן שיבסייצ'יק כבר ניצח. ואז, משום מקום, מגיע המיואש שלי. קזחסטני שממהר להיכנס והוא מוכן למכור ב-70 דולר. יבסייצ'יק, אני מגיע. אבל לא. פתאום מגיע קזחסטני אחר והמיואש שלי מעדיף למכור לו. הייתם מאמינים? אחווה קזחסטנית נגדי ונגד יבסייצ'יק.

17:30. אני עצבני. אנשים עם כרטיסים ממשיכים להגיע ולהיכנס. נראה לי שאפילו זיהיתי משפחה אוסטרלית. אל דאגה, לא היו להם ילדים קטנים.

17:45. ניתן 100 דולר וניכנס. כמה אפשרויות יהיו לראות את דגל ישראל מונף אל תקרת אולם אולימפי. איפה הסיני המפחיד עם הכרטיסים? הנה הוא. ידי נשלחת לכיוון הכיס ופתאום, שוב משום מקום, מלאך טורקי שיצא לרגע להתקשר וראה את הדגל שלי, קורא לעברי: "הוא הפסיד. הבחור שלכם הרגע הפסיד".
היד יוצאת מהכיס.

מי אמר שאין אלוהים? מי אמר שאין מזל? כמעט זרקתי 100 דולר. עכשיו תשלמו לי 100 דולר אני לא נכנס.

אגב, קניית כרטיסים מאנשים ברחוב אינה חוקית כאן. לכן, כל שימוש בטור זה לצרכים שאינם קריאה בלבד, מחייבת אישורי.

0
לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

התרעות פיקוד העורף

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully