פיל ג'קסון ממשיך לצחוק

הנה שתי עובדות מדהימות על הלייקרס: הם ניצחו עשרים מעשרים ואחד משחקי הפלייאוף האחרונים שלהם והמאמן שלהם, פיל ג'קסון, לא הפסיד אף סדרת פלייאוף בה ניצחה הקבוצה שלו את המשחק הראשון (יש לו 32 נצחונות בסדרות הללו).

אם היה צדק בכדורסל, לפיל ג'קסון היו קצת יותר תארי מאמן השנה ממה שיש לו בפועל, אבל תמיד ינגנו על זה שהוא אימן את ג'ורדן ופיפן, את שאקיל וקובי. כאילו שדל האריס ודאג קולינס לא אימנו את אותן קבוצות ואותם שחקנים. כאילו שזה קל לכוון, לדרבן, לעודד ולהחדיר מוטיבציה בשחקנים שכבר ראו מה שיש לראש ההר להציע. לא שלפיל ג'קסון אכפת. הוא אוסף תארי אליפות ובלילה הוא נכנס למיטה עם הבת של הבוס. שתואר מאמן השנה ילך לפט ריילי.

אתמול היתה ההזדמנות היחידה של סאן אנטוניו להפתיע את הלייקרס. היא תפסה אותם ביום נורא. בראיינט קלע מהקו כמו שאקיל, פישר לא פגע, שאקיל נחתך, קובי דפק את הברך, וללייקרס לא היתה את המוטיבציה שהיתה להם בשנה שעברה. אז הם הגיעו לסאן אנטוניו כאנדרדוג, אחרי שהספרס סיימו את העונה הרגילה עם המאזן הטוב בליגה. למשחק הזה הלייקרס הגיעו קצת שאננים. אלמלא ההתעוררות של שאק ברבע האחרון וההברקות של הורי בשתיים וחצי הדקות האחרונות, המשחק היה יכול ללכת לספרס. זו היתה ההזדמנות הגדולה שלהם. הם היו צריכים לנצל את ההזדמנות הזו עד תום כבר בחצי הראשונה.

הנה עוד עובדה מדהימה על הלייקרס: מספרים שבמחצית המשחק אתמול, כשהספרס הובילו בשש הפרש למרות היכולת הקרית מוצקינית של הלייקרס, פיל ג'קסון התפוצץ מצחוק בחדר ההלבשה. הוא לא גער בשחקנים שלו, לא טלטל אותם, ולא הכניס בהם ציונות. הוא התגלגל מצחוק.

מי שאולי ייבחר כמאמן השנה, יהיה ביירון סקוט. אבל מי שיבחר בו, יחטא לאמת. נכון שהנטס עברו מטמורפוזה מהעונה שעברה, אבל זה גם נכון שהסגל שלהם מפוצץ בבחירות דראפט מהסיבוב הראשון, ביניהם שניים שנבחרו במקום השני ועוד אחד שנבחר ראשון בדראפט. החומרים כבר היו שם, סקוט רק תיבל ומהל.

הנצחון של הנטס במשחק הראשון מול ההורנטס לא מעיד על כלום. שרלוט הרגה אותם מתחת לסלים ועוד במשחק רע של לינץ', עם פציעה של בראון, עם שריקות לעבירות מוזרות של בארון דייויס ובעיקר של אלדן קמפבל, ובלי מגלור המושעה ומשבורן הפצוע. אז נכון שקיד הוא קיד, אבל מישהו כבר חייב להסתקרן לגבי היחס המועדף שמקבלת הנטס לאורך כל השניות האחרונות בפלייאוף הזה, ואם יש קשר לעובדה שרוד ת'ורן, נשיא הקבוצה, מילא תפקיד חשוב בהנהלת הליגה עד לאשתקד.

מי שבהחלט ראוי לראות את עצמו כמועמד ריאלי למאמן השנה הוא ריק קרלייל. לעומת הנטס, לקרלייל יש בחמישיה שלושה שחקנים שלא נבחרו כלל בדראפט. והס מלהזכיר את העובדה שהוא העיף את טורונטו בסיבוב הראשון עם יכולת עלובה של קליף רובינסון וג'רי סטקהאוס, שני המוציאים העיקריים לפועל של הקבוצה.

בוסטון קצת איבדה את עצמה אתמול. פתאום, במקום מוטומבו, הם קיבלו את בן וואלאס, עובדה שלקחה מהם את המיס מאץ' של רודני רוג'רס בעמדת הסנטר; פתאום, במקום הספסל האנמי של הסיקסרס, הם קיבלו את הספסל הכי יצרני בעונה הרגילה; ופתאום הם חטפו מנה מהתרופה שלהם, בדמות 12 סלי שלוש.

למרות כל הרעש, הרי שגם ה-NBA מקבלת את הצביון של המדינה בה המשחקים משוחקים. יש הרבה שמרנות בעובדה שארבע המדורגות הראשונות במזרח ובמערב המשיכו הלאה. היתרון הביתי הולך לעבוד שעות נוספות בפלייאוף הזה, וכעת ברור שג'רי קולנגלו מפיניקס הוא מקבל ההחלטות הגרוע ביותר בליגה.