פניג'ל מאוהב

לבשורה הכי טובה שהיתה יכולה לצאת אתמול מאיצטדיון רמת גן קוראים הגינות. זה אולי נשמע מוזר בתום משחק שהיה אמור להתקיים בכלל בפתח תקוה, אבל היכולת של בית"ר ירושלים שיכנעה כי המיקום לא היה משמעותי. ויותר מזה, עכשיו, כאשר מחסום הקו האדום נשבר, מאיר פניג'ל יכול להירגע ולוותר על הניסיונות הלא מכובדים להציל את הקבוצה שלו בכל מחיר.

ליגת העל יכולה להסתדר בלי בית"ר ירושלים, זו בית"ר שלא יכולה להסתדר בלי ליגת העל. ונדמה שהתובנה הזו נכנסה לתודעה של אלי כהן ושחקניו רק לאחר ההפסד לעירוני ראשל"צ. מאז הבקיעה בית"ר לא פחות מ-10 שערים (כולל 4 בגביע), חילצה עצמה מהמקום שמוליך לליגה הלאומית והעפילה לחצי גמר גביע המדינה. קבוצה כזו ראוי שתישאר בליגת העל. לקבוצה ההיא, שהתיימרה להיקרא בית"ר ירושלים, לא היה מקום בליגה הבכירה בישראל.

אם בית"ר ירושלים תישאר בליגת העל בגלל חסדי ההתאחדות לכדורגל ועסקנות אפלה כזו או אחרת - שעשתה יותר מדי בעצם ההרשאה לקבוצה לפתוח את העונה - הדבר יאפיל אפילו על הזכייה ההיא באליפות, בזכות הנטייה של איתן טייב לקשור שרוכים ברגעים קריטיים. למה? סתם כי במשחק ההוא נתנו לבית"ר אז היא לקחה, בעוד הפעם היא ביקשה ברגעים מסויימים לקחת בכוח משהו שאינו שלה.

נדרשו לבית"ר ירושלים יותר מדי מחזורים כדי להגיע למקום אליו העפילה אתמול. התירוצים של מאמנה אלי כהן כבר איימו לשכנע, התפילות של איציק זוהר כבר איימו להחזיר בתשובה והלב של אברהם לוי איים להתפוצץ. עדיין לא הושלם דבר ומוקדם לדבר על נס ספורטיבי, אבל בית"ר מתחילה לחזור לעצמה. להיות קבוצה עם נשמה גדולה.

ואם בית"ר ירושלים תישאר בליגת העל, יש לה הרבה סיבות לקוות לעתיד טוב בהרבה. כמו שזה נראה עתה, יש לה בעלים מאוהב. יעקב שחר הוא מצליחן כרוני, משה תאומים מוכר הצלחה ולוני הרציקוביץ' חולם על הצלחה. מאיר פניג'ל רוצה לאהוב, להמשיך לקיים יחסים עם הקבוצה שלו בפרהסיה. אחרי האימפוטנטיות הרגשית שהפגין גד זאבי, בית"ר ירושלים צריכה יותר מכל מישהו שיחבק ויאהב אותה. והידיים של פניג'ל מחפשות כבר הרבה זמן משהו לחבק.