"לא יכולים לראות את העיר הזו יותר"

תסמונת היום שאחרי בבולוניה. "התאוששתם, דיוויד?", אני שואל את מאמן מכבי ת"א ליד אחד מבתי הקפה בעיר, 12 שעות לאחר "אסון בודירוגה". "לא. ממש לא. משתדלים, אתה רואה. השחקנים יצאו ליומיים חופש ומנסים ליהנות קצת. זה לא קל, אתה יודע," הוא אומר. חצי שעה אחרי שבלאט עוזב את אזור בתי הקפה בפיאצה מאג'ולי, מגיע לשם יואב ספר עמוס קניות. מאוכזב? "מאוד מאוכזב שלא שיחקתי."

האוהדים הצהובים תכננו קצת אחרת את היום שלפני הגמר, אבל כל התכנונים המוקדמים קרסו. את התכנונים החליפו דיבורים על "איך הורגים יומיים בעיר הזאת", לאן אפשר לסוע לטייל בהכי פחות כסף ואיך נפטרים מהכרטיסים לגמר מחר. אצל חלק גדול מהם סיפור הכרטיסים היה דווקא החלק הקל. אוהדי קינדר סגרו איתם עניין כבר ביציאה מה"פלאמלגוטי". 100 יורו הספיקו בלי יותר מדי מאמץ כדי לשחרר את הכרטיסים ששבוע קודם לכן הציעו כמעט הכל כדי להשיג אותם.

עכשיו האוהדים נשארו עם העיר והקניות. בלי כדורסל. בולוניה היא אולי בירת הכדורסל באירופה, אבל הרבה מה לעשות בה אין. לזה תוסיפו את הגשם ומזג האוויר הקריר ואת ההפסד אתמול ותבינו איך הצהובים נראו הבוקר. אחד האוהדים שהגיע עם שלושת ילדיו והיה גם בברסי וגם בסלוניקי הסביר את הבעיה השנה: "בסלוניקי ובברסי נשארנו עד היום האחרון עם התקווה ועם משחק הגמר. פה הכל נגמר לנו. הילדים שלי הרוסים. אוהדי קינדר הגיעו אלי למלון כדי לקנות ממני את הכרטיסים. אני לא יכול לראות את העיר הזאת יותר. אנחנו עפים לפירנצה. "

אוהדי פנאתנייקוס יודעים בדיוק את מה שראו כולם אתמול. איך אמר לי הבוקר אחד הירוקים: "תראה, הגיע לנו לנצח את מכבי כבר מהשנייה הראשונה במשחק. אנחנו פשוט קבוצה יותר טובה. בשנה שעברה בפריס הגיע לכם לזכות בגביע." ומה יהיה מחר? "ננצח את קינדר. בטוח. אתה יודע למה? יש לנו את בודירוגה ולהם לא." האמת? סיבה די משכנעת.