נס לא קרה

1. נס לא קרה – כמה נסים יכולים לקרות לקבוצה אחת בפרק זמן כל-כך דחוס? הראשון היה ניצחונה של טאו על צסק"א במוסקבה, שהחיה את מכבי, לאחר שאפסו סיכוייה. אחר כך הייתה זו תצוגת התכלית המדהימה מול אותה טאו שהזכירה יותר מעשה כשפים מאשר את שיאו של תהליך מתמשך וטבעי. וברגע האמת, כשמכבי נזקקה לנס הגדול מכולם, נגמרו הכדורים במחסנית ומכבי נותרה עם הברירה היחידה – לנצח באמצעות הכדורסל בלבד. בתחום זה כשלה.

2. דרוש בעל כתפיים רחבות – במשחק השקול והצמוד שהתפתח, היה ליוונים את בודירוגה שיקלע שתי שלשות בלתי צפויות – אחת מטווח החמש נקודות – ולמכבי, אף אחד. אם במחצית הראשונה היה זה בורשטיין שהחזיק את מכבי עם הראש מעל למים, המחצית השניה והדקות האחרונות בפרט היו אמורות להתמלא על ידי אחד משלושת האסים, האפמן, פארקר או מקדונלד. האפמן התעקש להחטיא מהקו, פארקר לקח את הזריקות הקשות הרגילות ומקדונלד היה תקוע כנראה בשלב ההלם מפרשת השאהיד. היה זה אחד ממשחקיו החלשים של אריאל השנה, ובעיתוי הכי פחות מוצלח.

3. תוכניות לחוד ושלשות לחוד – תוכנית המשחק הבסיסית של מכבי שהתכוונה לאלץ את היוונים לנצח מבחוץ, הייתה טובה ביסודה. דבר אחד לא הובא בחשבון – שהיוונים אמנם יעשו זאת. ואכן, מבול השלשות ברבע הראשון, הרבע ההתקפי הטוב ביותר של מכבי, הוציא את הרוח ממפרשיה ואת התנופה ההתקפית שצברה החליף תסכול בהגנה שמיהר להתבטא גם בהתקפה.

4. בלאט לא אשם – בלאט לא אשם בהפסד. אבל הוא היה יכול להיות חתום על הניצחון. 1:50 דקות לסיום, בהפרש של שש נקודות, הוא המשיך לדבוק באמונו ביכולת ההגנה של מכבי לעצור את פנתיניאקוס ולייצר סלים במהירות, אבל מה שלא ארע עד אז, לא היה צפוי להתנהל אחרת, דווקא ברגע האמת. היוונים, שקלעו באחוזים בינוניים מהקו לא עומתו עם משחק לחץ, גם בדקות הפיגור האחרונות ולא נאלצו לנצח את המשחק מהקו. בלאט שיחק לידיהם, אבל עם יד הלב צריך להודות שכל הכלים לא פעלו. ובאותה נשימה לשאול מי אחראי לכושר הירוד של כולם (כמעט) להוציא בורשטיין ושלף? בוודאי שלא אלי סהר.

5. זה פחות או יותר משקף – מקומה של מכבי בין ארבע הגדולות של אירופה. בשנת האיחוד הראשונה של שתי הגדולות, בליגה קשה ותובענית הרבה יותר מזו בה שלטה בשנה שעברה, מכבי הצליחה להתברג בפיינל פור ומבחינה זו, מדובר בהישג. אסור לשכוח. תחושת ההחמצה מטעה, משום שמכבי ביכולתה השנה לא ראויה לגמר ובוודאי לא לגביע עצמו.

6. האם סניף מקדונלד בת"א קרוב להיסגר? – ההתבטאות האומללה, כמו גם התצוגה החלשה במשחק חצי הגמר, לצד סרבנות ההנהלה להאריך את חוזהו, עשויה לסמן את סיום דרכו של אריאל מקדונלד בת"א. מכבי עדיין יכולה ליהנות ממנו שנה או שתיים נוספות, אולם אפשר שבמהלך הבנייה הגורף שיכפה עליה לאחר הפיינל פור, אריאל ימצא עצמו מחוץ למשוואה, גם בשל שיקולים כלכליים.

7. ואולי תבוא איזו נחמה ואולי לא – חצי נחמה הייתה הופעתו של טל בורשטיין שלא רק הוביל את מכבי בנקודות, אלא גם ברצון לנצח, ביוזמה ובעיקר בנכונות לקחת על עצמו את המשחק כשזה נתקע. יותם הלפרין יראה הרבה יותר דקות מגרש בעונה הבאה, אולי קטש ידהים בקאמבק וביחד עם גור שלף, יהיה לקבוצה שלד ישראלי שאינו רק שותף, אלא גם מוביל ומנהיג.

8. אמרו נייט לנייט – גם אם האפמן ייתעקש, ומבלי לגרוע כהוא זה מתרומתו למכבי בשנתיים האחרונות, על שני הצדדים להיפרד. גם אם זה יודיע על רצונו להישאר בישראל – כעת, כשחלום הליגה הטובה בעולם נראה ריאלי כזכייתה של מכבי ת"א בפיינל פור הנוכחי – מישהו צריך לומר לו ולחוזה העתק שלו "תודה על כל הזיכרונות". ולא לשכוח להוסיף, "להתראות".

9. עוד לא אבדה – ניקולא ווייצ'יץ' חוזר לאחר שנת השבחה, חוסיין בשוק יספק את התפוקה בשלושים הדקות שיקבל בעונה הבאה ואם יימצאו מחליפים ראויים להאפמן ולהנפלד – מכבי יכולה לחזור לשפיץ של אירופה, כבר בשנה הבאה.

10. אמרת, מחליף לנדב? – כן. הוא אולי לא פרש באופן רשמי. אבל הופעתו בגמר – בעיקר שתי זריקות העונשין המביכות כשקלע בפיגור שש (אחת בקושי נגעה חישוק והשנייה כמעט ושברה את הקרש) – מבשרות את סוף דרכו של הנפלד כשחקן מוביל בקבוצה ואולי אף כשחקן כדורסל בכלל.

11. ובכל זאת – באיזו טבעיות אנו מקבלים את הופעתה של מכבי בפיינל פור, אירוע השיא של עלית הכדורסל האירופאי, ובאיזו אכזבה מתקבל הפסדה. זה אמנם צורם להרבה אוזניים – אבל בכל מה שנוגע לספורט הישראלי, מכבי ת"א היא באמת ליגה אחרת.