ספר האגדות, שוב, מחכה לרונאלדו

ההיסטוריה של הכדורגל העולמי חייבת לעצמה את התשובה לשאלה מה אירע בבוקר ה – 2 ליולי, גמר המונדיאל הקודם בצרפת, לפני שתוכל לראות את עצמה מלאה ושלמה. וליתר דיוק – מה אירע בבית המלון הפריזאי, בחדר המשותף לרונאלדו ולרוברטו קרלוס, שעות ספורות לפני בעיטת הפתיחה למה שאמור היה להיות – ולהירשם בדפיה של אותה "היסטוריה" – המונדיאל של רונאלדו.

רונאלדו נכנס לטורניר הגמר ההוא כשחקן המוביל בעולם, ללא עוררין. כוכבה הכל יכול של ברצלונה הדהים את עולם הכדורגל במפגן מהמם של תכליתיות וברק, שילוב נדיר של אתלטיות וטכניקה, ברמות שהיו עתידות לנסח מחדש את הגדרות "השחקן המושלם". בגיל 22 הוא היה הטוב ביותר בעולם, והמפחיד מכל, הטוב ביותר שלו עדיין עמד לפניו. אלא שאז הגיע בוקר ה-2 ליולי. ברזיל, מחזיקת הגביע והנבחרת הטובה בעולם, ללא עוררין, עד לאותו גמר, מצאה את דרכה לגמר בדרך לא קלה, אמנם, אבל צפויה, ובעיקר, בטוחה מאוד בכוחה לשכן את הגביע העולמי בארונה לארבע שנים נוספות. איש לא העז להמר נגדה.

נכון, צרפת הביתית הרשימה ובתמיכת הקהל הביתי נסקה לשיאים מפתיעים, אבל הרוב היו משוכנעים כי עצם ההעפלה לגמר (בראשונה בתולדותיה) תהווה מבחינתה את פסגת ההישגים ותספקה. מול ברזיל של רונאלדו הגדול, ריבאלדו ורוברטו קרלוס, לצרפת לא היה אמור להיות כל סיכוי. אולם אז, קול מוזר שנשמע מחדר האמבטיה הטריד את רוברטו קרלוס. הייתה זו קריאה חנוקה לעזרה. רונאלדו לקה בהתקף, פירפר וחרחר וברגע מסוים – חשש רופא הנבחרת שהוזעק למקום – נשקפה סכנה לחייו.

מבוהלת ומוטרדת התייצבה נבחרת ברזיל ב"סטאד דה פראנס", אצטדיון הפאר שנבנה במיוחד עבור משחקי הגמר, ללא כוכבה הגדול וגרוע מכל – מעטים ידעו מה מצבו. השמועות דברו על התקף אפילפסיה, על שבץ קל, על התקף פאניקה ששיתק אותו וכמעט שהמיתו. עד היום לא נחשף במדויק טיבו של האירוע. השמועה פשטה כאש בשדה קוצים בתא העיתונאים ובעולם כולו – רונאלדו לא התייצב למשחק הגמר. הוא עשה את אותן השעות בבית החולים המקומי.

רק חמישים דקות לפני שריקת הפתיחה, דקות ספורות לפני העלייה לחימום האחרון לקראת המשחק, התייצב רונאלדו, חיוור ומבוהל, והסביר אחר-כך כי לא היה יכול להותיר את חבריו לבדם ברגע החשוב. הוא לבש את החולצה מספר 9 והצטרף לנבחרת ברזילאית חלשה, חיוורת ובעיקר, שרויה תחת הלם הטראומה הקשה, רק כדי לרשום את היום הזה בדפי הזהב של צרפת ושל הכדורגל העולמי כתחילת עידן הטריקולור.

שנה לאחר מכן פשטו שמועות עקשניות מכיוונה של ברזיל כאילו עסקה אפלה נרקמה בין חברת "נייקי" למנהלי נבחרת ברזיל, עסקה שסופה התצוגה הגרועה ביותר של ברזיל במשחק כדורגל מזה ארבע שנים ואחת החלשות בתולדותיה. הכותרות שמו לפני סימני השאלה את המשפט, "האם ברזיל מכרה את גמר המונדיאל ל"נייקי"". תשובה חותכת לעניין לא התקבלה עד היום, אולם ברור כבר כי המפתח לתעלומה נמצא באירועי אותו בוקר גורלי בחדר המלון הפריזאי ובתעלומת רונאלדו.

ומאז, מעשה שטן, רונאלדו הגדול, מלך עולם הכדורגל, כמעט ונעלם. ארבע עונות כדורגל שכולן מכת פציעות מתמשכת, מהקשות והאכזריות שתקפו ספורטאי כלשהוא, הפכו את השם "רונאלדו" לזיכרון מתוק – כמעט נוסטלגיה, לעובדה מוגמרת של אגדה שהוחמצה ולתעלומה שפתרונה אינו נותן מנוח. לפני שלושה חודשים חזר רונאלדו לשחק באינטר מילאנו ותחת הקטור קופר הסבלני הוא ביצע את מה שנראה כרגע כאחד מסיפורי השיקום המרגשים בתולדות הכדורגל.

והנה הוא ניצב בפתחו של המונדיאל הנוכחי. ארבע שנים חלפו, התעלומה לא נפתרה ואת מקומו של רונאלדו בשפיץ של עולם הכדורגל תפסו שמות חדשים. את מקומה של ברזיל האלמותית תפסו צרפת וארגנטינה כמועמדות הוודאיות לגמר. עולם הכדורגל, זה שפינטז על ברזיל ועל רונאלדו, סופק היום כפיו בהתרגשות לקראת "גמר הגמרים", צרפת נגד ארגנטינה (שבשל ההגרלה לא יכול ליפול בגמר).

ורונאלדו? הוא עדיין אינו מזכיר את עצמו הישן. הוא כלול בסגל של ברזיל, אולם אפילו מנהיגותה של נבחרת זו נמסרה לריבאלדו. אבל להיסטוריה נטייה לשכתב עצמה דווקא על הבמות הגדולות מכולן ואם ספורט אמנם קורץ מהחומר ממנו רוקמים חלומות, אזי בעוד חודש וחצי מהיום, במשחק הגמר של מונדיאל 2002 יתייצב שוב מספר 9 בצהוב-ירוק של ברזיל, בעיגול האמצע, הכדור לרגליו, ויבעט – באיחור של ארבע שנים – את בעיטת הפתיחה למה שבאמת יהיה, המשחק של חייו.