המונדיאל עומד כבר ממש בפתח ואין כמו טורניר בהשתתפות 32 הנבחרות הטובות בעולם כדי להבחין בשינויי מגמות בכדורגל העולמי. בשנתיים האחרונות חל שינוי מהותי באופי הכדורגל, בשיטות המשחק ובהרכב השחקנים, כפי שזה בא לידי ביטוי בליגת האלופות ובטורנירי המוקדמות לגביע העולמי. בטורניר הגמר שייפתח בסוף החודש ביפן ודרום קוריאה נוכל לראות זאת היטב.
הכיוון אליו נע הכדורגל בשנתיים האחרונות, כנראה גם בשל ההשפעה הגדלה של השיקולים המסחריים, הוא התקפי. יותר ויותר קבוצות מנסות להכריע משחקים על ידי נטילת היוזמה. טקטיקה, מילה גסה בעבר, הפכה לכלי משוכלל בהרבה, שמשמש קודם כל את מערך ההתקפה. קבוצות לומדות הגנה כאמצעי לייעול ההתקפה.
המעבר לכדורגל התקפי יותר ידגיש את פערי האיכות. אם במונדיאלים הקודמים היו נבחרות שהגיעו לשלבים הגבוהים בזכות טקטיקה זהירה ומשמעת קבוצתית, שעזרו להן לצמצם פערים, הרי שבמונדיאל הזה, מול הנבחרות 'הגדולות', אלו שמלכתחילה מועמדות טבעיות להגיע לפחות עד רבע הגמר, המשופעות בשחקנים מוכשרים, בעלי טכניקה ויכולת התקפית מהרמות הגבוהות ביותר, יהיה להן הרבה יותר קשה. הנבחרות הגדולות ייהנו משחקנים שמיישמים כדורגל מודרני והתקפי מדי שבוע, שחקנים שיודעים יותר טוב מאי פעם לנצל את יתרונותיהם האישיים והקבוצתיים. מול הנבחרות המובילות של היום לא מספיק לסגור את החלוצים ועושי המשחק, והמעורבות של מרבית השחקנים במשחק ההתקפה תכריח גם את הקבוצות הקטנות, אלו שתפקידן במונדיאל הוא לספק את ההפתעה התורנית, לנסות להרחקי את הכדור משערן. לשם כך הן יצטרכו ליזום ומה שנראה מהן זה משחק הרבה יותר התקפי, שיפתיע בחופש הפעולה שייתן לשחקנים על כר הדשא.
הרעיון הבסיסי של הכדורגל המודרני הוא לשתף כמה שיותר שחקנים במשחק ההתקפה: מגינים, קשרים דפנסיביים ואפילו בלמים. כשיוצאים להתקפה מסודרת, אז הנעת הכדור המהירה, חילופי המקום בין שחקני ההתקפה, פינוי השטחים של שחקני הכנף למגינים שבאים מאחור, וכניסות לעומק של הקשרים האחוריים, יוצאים רצף בלתי פוסק של התמודדויות קשות להגנת היריב. אך, בד בבד עם לימוד משחק ההתקפה הגמיש והמתוחכם, מלמדים המאמנים של היום את שחקינהם כיצד להיערך להתגוננות מהירה בעת איבוד כדור במהלך התקפה, שהרי לא כל התקפה מסודרת מסתיימת בשער או אפילו בהזדמנות ברחבה.
ההתגוננות המהירה מצריכה מאותם שחקנים שתוקפים, הבנת משחק אבסולוטית ויכולת לבצע את החזרה להגנה בצורה המהירה ביותר ולמקום הנכון ביותר. לדוגמא: אם קיצוני שמאלי נכנס למרכז רחבת ה-16 של היריב בכדי לנסות ולהגיע לכדור שהוגבה מהצד השני וההגנה הצליחה להרחיק את הכדור בדיוק למקום שבו הוא חסר בהגנה, אז השחקן הראשון שסוגר את אגף שמאל הוא הקשר האחורי, כשלעמדה שלו זז הקשר המרכזי שנמצא הכי קרוב. הקיצוני השמאלי חוזר גם הוא ותופס זמנית את העמדה הקרובה אליו זו של הקשר המרכזי. בכך מגיעים כל שחקני ההתקפה לעמדות התגוננות בלי לבזבז זמן, שטח וכוח.
נקודה מרכזית שכדאי לשים אליה לב היא תפקודו של הקשר האחורי. עמדה, שבהתאם למגמות המשחק ההתקפיות יותר, הפכה לעמדה הכי חשובה במערך של כל קבוצה או נבחרת. אם פעם נדרש הקשר האחרוי לבצע רק פעולות הגנה, להיות אגרסיבי מאוד, לחלץ כדורים ולהעבירם לעושי המשחק, הרי שכיום הקשר האחורי הוא שחקן התקפי לכל דבר. בזמן שהקבוצה תוקפת, תפקידו לנהל את המשחק מאחור ולהיות ציר מרכזי בהנעת הכדור של המשחק המסודר. בזמן שהכדור נמצא באחד האגפים, יכול הקשר האחורי להגיח מאחור ולנצל את חוסר השמירה עליו כדי לסיים התקפות בשערים או מסירות אחרונות באיזור הרחבה. תפקיד נוסף המופקד בידיו הוא פיצוח הגנות צפופות בבעיטות ממרחק. דוגמה לקשרים הממלאים את התפקיד אפשר למצוא בכל הקבוצות והנבחרות הבכירות באראחה, ויירה, ורון, הלגוורה, מקאללה ועוד.
שינוי המגמות הזה, שיכריח קבוצות לענות על התקפה בהתקפה, יגרום למונדיאל הקרוב להיות הרבה יותר מרתק, וכבר בבתים המוקדמים, כך אני משוכנע, נוכל לראות יותר כישרון ושערים ופחות טקטיקה ושמירות.
התקפה, התקפה, התקפה
1.5.2002 / 14:54