הכל בסדר (אמר היאנקי ונרדם שוב)

מאת זאב אברהמי, ניו-יורק


אולי זה רק ההבדל בשעות. אין מקום באמריקה האינטרנטית לשידור דחוי, אין מתח בשידור של תוצאה ידועה מראש. אולי זו סידני, עם המבטא המוזר שלה, הקנגורו בכבישים, הבומרנג. אולי זה רק עניין של ריח. האמריקאים הם עם מטופח, מבושם מעצמו ומרלף לורן. קשה לו עם ריח הביצה הטחובה שהשאירו פרשיות השוחד והשחיתות של הוועד האולימפי.

ואולי זה בגלל נבחרת החלומות. זאת המקורית, עם מג'יק, בירד וג'ורדן. נבחרת שהגיעה לברצלונה ב- 92' כדי לפזר את מפץ השיווק הספורטיבי של דייוויד שטרן, והצליחה לרסק את החלום והעיקרון האולימפי, מפני שהמשחקים שלה הורידו את ערך הכבוד מהמושג 'העיקר ההשתתפות'. זאת היתה נבחרת עילאית, לא תחרותית, רומסת, שולטת, אימפריאליסטית. היא הגיעה סמוך לבחירתו של קלינטון לנשיאות, היא סימנה את העברת מקל השלטון העולמי לאומה הקפיטליסטית.

אין שום ערך למשחקים הללו, מעבר לרץ מהיר, מתעמלת גמישה ושחיינים מגולחים. שום אמירה פוליטית לא נאמרה בהם. הם משחקים שהתחילו וייגמרו כאילו כלום. נציגת האבוריג'ינים הדליקה את משואת האולימפיאדה, וזהו. פעם היו המשחקים בימה שהבליטה את הכיבוש הקומוניסטי, המלחמה הקרה, התסיסה הטרוריסטית הפלסטינאית. והיום, כה מתאים ליאנקים, אין באמת בעיות. יש להם ספורט והם ינצחו.

נגמר החלום האולימפי. למי שלא מאמין, שיילך לעיין בארכיון העיתונים בבית אריאלה. הוא ימצא שם כתבות על אולימפיאדה מיועדת בתל אביב.