א-גא-דו

מאת הראל בן-דרור

מה המשותף ל"אוסטין פאוארס", "משימה בלתי אפשרית", "Freestyler", הוואי 5-0" ו"הבה נגילה"?
משחקי הכדור באולימפיאדה.

מארגני האולימפיאדה שמו להם למטרה להפעיל ולשתף את הקהל במשחקים, כך שלא יהיה רגע משעמם. כך ממשיך הקרנבל במהלך המשחקים עצמם, באולם ה"דום" (כדורסל), באולמות ה"פאביליון" (כדוריד, כדורעף ובדמינטון), בחופי "בונדי" (כדורעף חופים) ובברכת הכדורמים, עת כרוז משעשע מנצל כל הפוגה או עצירה במשחק לאינטראקציה עם הקהל. התפלפלויות היתוליות ("הבחור הזה אינו משחק", כך לאחר שאוהד תמים חוטף כדור בראש ממסירה תועה), הסברים, סטטיסטיקות, התנעת עידוד ("כל מי שבעד סלובניה שיריע!" – דממה באולם), ונגינת קטעים מנעימות מפורסמות הם רק חלק מההצגה. מראה מרנין היה לראות את האוהדים המצרים, שורה מתחתינו, חוגגים את נצחונם בכדוריד על קובה (איזה משחק!) לצלילי "הבה נגילה".

ברחובות עצמם, מנצחים האוהדים ההולנדים בנוק-אאוט בכל התחומים: צבע, ססגוניות ומקוריות. זו לא חוכמה בהתחשב בכך שכל התלבושות והכובעים הענקיים מוכנים מאליפות אירופה האחרונה בכדורגל. אך בניגוד לכישלון של ברגקאמפ ושות', סוף סוף הצליחו הנציגים ההולנדים, פיטר ואן-דן הוגנבאנד ואינגה דה-ברויין, ללכת עד הסוף ולפוצץ בגאווה את ההולנדים. כיף להיות הולנדי בסידני.

גם להיות ישראלי בסידני זה כיף, בתנאי שאתה תייר ולא מתעניין באולימפיאדה. כמה מפחי נפש עוד תבקשי מאיתנו מכורה??? (שורה זו נכתבה לפני הופעתו של מאטוסביץ' בגמר הקפיצה לגובה).

דרק סיימונס, יהודי אוסטרלי בן 29, הוא האיש בעל היאכטה הקטנטונת – BONWEL (גם לדרק עצמו אין מושג מה פירוש השם), העוקבת אחרי עמית ענבר עם תופים ודגלים, בניסיון לתת לו הרגשה ש"סידני הארבור" הוא חוף מציצים.

יחד עם מספר חבריו, יהודים אוסטרלים אף הם (הם לא יודעים עברית, אבל ה"כוס-אוחתוק" שלהם ישראלי אסלי), ולעיתים גם בתוספת של איזו גרופית מזדמנת, הם יומיום מצטיידם במשקפות, בירות טובות ואוכל (שמעון עושה יופי של עוף), ומפליגים בסמוך לקו הסיום של השיוטים, מול "דאבל ביי".
את הזמן עד פתיחת השיוט הם מעבירים בטבילה בים (שלא יעבדו עליכם – המים קפואים), תופסים קצת שמש, מנסים לדוג עם חוט (ללא הצלחה), מנגנים בטרבוקה שפול הביא מביקורו האחרון בארץ, מנופפים בדגל ישראל למעבורות העוברות ושבות, וכמבון מחזיקים אצבעות ל"עמיתצקי" (כך הם קוראים לו).

"Here They Come!", מודיע דרק, וגם ללא משקפת ניתן לראות בבירור את הגלשן עם דגל ישראל, 150 מטר לפני קו הסיום. עמית הגיע במקום החמישי, תוצאה טובה מאוד. כעבור מספר דקות מודיעים שהשיוט השני לאותו יום נדחה. עמית מפליג לכיוונינו, כמו תמיד בסיום השיוטים, להודות ולהתפרק. הוא במצב רוח מצוין, מאוכזב שביטלו את השיוט השני היות שהוא מרגיש טוב.
"ניפגש בבונדי", הוא אומר לנו ומפליג לכיוון ראשקאטרס ביי", מעגן האם של השייטים. רק כעבור 20 דקות יצלצל הסלולארי של דרק וחברתו של ענבר תודיע לנו שהרגע הודיעו כי 'עמיתצקי' פסל. חלום המדליה נגוז.
בערב אריק זאבי הפסיד את הארד.

בבריכה, במוקדמות ה-200 מ' מעורב, לאחר שעודדנו בכל הכוח את חליקה, אך זה אכזב גם הפעם (סיים אחד לפני אחרון במקצה שלו), ניגש אלינו אוסטרלי סימפטי עב כרס, שישב לידינו ולא יכול היה להתעלם מהאיטיות של הישראלי, ואמר: "פעם היה לנו סוס כמו מיקי. נאלצתי לירות בו".
מצחיק? עצוב? תחליטו אתם.