מאטוסביץ' יחלק את ירושלים

לעורכי מהדורות חדשות, בדומה למשפט של פארמה, יש את ההיגיון הפנימי שלהם. פרס נובל מובטח למפצח המשפט הסבוך הבא: מה הקשר בין ספורט לחדשות? או, בניסוח פשוט יותר, למה (בשם אלוהים) הם פותחים עכשיו את מהדורות החדשות בדיווח על המיקום של ביכמן, האיפון שחטף גיל עופר או הפסילה של דנילוב? ובהמשך לשאלה – למה דווקא עכשיו?

האולימפיאדה, האולימפיאדה חביבי, היא אירוע חוצה גבולות, חוצה חדשות (לשני חלקים) וחוצה יממות (לשעות בהן יש שידורים ולשעות בהן מותר למות). אין דוגמתו, אין בלתו ואין זולתו. אחת לארבע שנים, חביבי, ואתה יודע כמה יקר הוא מצרך הזמן, אחת לארבע שנים.

אליפות אירופה בשחייה? גמר אישי היסטורי לשחיינית ישראלית (בורוכובסקי במאה מ' פרפר)? לא חשוב מספיק. יותר נכון, לא חשוב יותר מתגובת פרץ לתגובת בן-בסט לתגובת שוחט על הרפורמה המוצעת במס.
תוצאת השנה בקפיצה לגובה (2.30 מ', קוסטה מאטוסביץ')? - "תן לי לחשוב על זה", מהרהר עורך החדשות בקול רם. "דחוף את זה לסוף המהדורה, בין הדיווח על הפקק בצומת אשכולות לזיהום מי השופכין של הויסלה בוורשה. כמה ירד הנאסד"ק?".

"אז למה דווקא עכשיו?" - חוזר ומקשה צרכן התקשורת הנבוך.
"אולימפיאדה, חביבי", נוזף בו עורך החדשות, כשמקטרת צ'סטר סקוטית משחימה את שיניו.
"כן, כן, אני יודע. אולימפיאדה, נכון. אבל מה נשתנה האירוע הזה מכל האחרים?" - בוחש מסעוד משדרות בקלחת לא לו.
"אולימפיאדה היא תמהיל מזוקק של פוליטיקה וכלכלה, מפגן אדירים של פטישיזם פוליטי, במסווה של פטריוטיזם נאור", מלמד עליו תוכחה עורך החדשות המלומד. הידען בעל ההשכלה הכללית האבסולוטית.
"בוודאי ובוודאי. אבל מדוע נחבאות הנטיות הללו אל הכלים בכל עונות השנה האחרות?" - מקשה כלעומתו עורף, דן נבון הצרכן הנבון.
"מהסיבה הפשוטה שאולימפיאדה היא מופע ראווה מרוכז. פולחן מיליטאנטי דקדנטי מלוכד. תחרויות קליעה, הוקי נשים, כדורעף חופים, חץ וקשת, ועוד ועוד, אללה איסתור! על מה הם חשבו בכלל? אבל אנגליה נגד גרמניה, צרפת נגד בלגיה, רוסיה נגד ארצות הברית, אלג'יראי נגד ישראלי, המממ... זה כבר מריח לי כמו משהו שעשוי להסתנן לוועדת חוץ ובטחון", אומר פאוסט – ערב בריתו עם השטן.

אורבך יכול לשבור שבעה שיאי עולם בגיגית הפרטית שלו בווינגייט. צוות התגובות של הליכוד קודם לכל – בעיתות חול. אבל בעיתות קודש, בעיתות של מלחמה – שקט שוחים! – כשכבודה הלאומי של אומה מונח על הכף, או אז, או אז, גם יעל שטרנהל תצא מעורה וגם עמנואל הלפרין יגויס למחלקת הספורט. איפה אהוד יערי כשצריך אותו באמת? מי מתנדב להסביר לי מה פשר עבודת הרגליים של ת'ורפ? אורך הנשימה של גבריאל היילהסאלאסי? זה עניין לרוני דניאל. עמית ענבר נאבק בניקוס קקלאמיניקיס? יהודים מול מכבים! בפריים טיים של העולם! בצנטרום של הפיילה! בשפיץ של הנעל! דחוק את זה לפני החלטת היועץ המשפטי בעניין נתניהו. כמה פעמים בשנה יוצא לפתוח מהדורת חדשות במילים: "החלטת קוקה שגויה ( של השופט האוקריאני! לנצח נזכור את באבי יאר!) מנעה מאריק זאבי העפלה היסטורית לחצי הגמר במשקל עד 90 ק"ג?". עזוב אותך מאוהל המחאה מול מעשיהו, רוגל פסל בראשונה.

מופע ראווה פטישסטי? פטישסטי! בעל מאפיינים דמגוגיים פוליטיים ציניים, מניפולטיביים? בהחלט (מדוע היטלר שמח כל-כך על האולימפיאדה ב– 36'? מדוע הם ממהרים להתעטף בדגלי הלאום לאחר ההישג הספורטיבי האינדיבידואלי, הפרטי שלהם?). האם אינך יכול לשאת את המחשבה על סוף יום משחקים נוסף? אינני יכול לשאת אותה. היא מכאיבה לי, היא בוערת בעצמותיי, כמו סוגיית הר הבית, לפחות. זהב של ענבר תמורת חלוקת ירושלים. עסקה הוגנת לכל הדעות. בן-עמי כבר יצא לשליחות בעניין אצל מובראב. שריין בשביל זה את ראש המהדורה.