נבחרת העולם

בתווך, בין אירועי רבע גמר הגביע הישראלי ומאבקי האליפות, העפלתה של מכבי ת"א לפיינל פור, כישלונותיה של הנבחרת ורגעי השיא של הצ'מפיונס ליג, כמעט ונשתכחה מלב העובדה כי המונדיאל, הלא הוא אירוע השיא של ענף הכדורגל – ואולי אירוע הספורט החשוב ביותר, בכלל – מתקרב בצעדי ענק, ודי שנמצמץ וכבר ינחתו על ראשינו מוספי הכנה צבעוניים למונדיאל, שמות חדשים, גיבורים אלמונים ורגעי שיא שיצליחו להשכיח את העובדה כי למונדיאל הזה אנו מפללים וממתינים כבר ארבע שנים.

ועל כן, חודש וקצת לפני שריקת הפתיחה למונדיאל הג'ט-לג, טור מחווה לגיבורים של היום, לכוכבים הזוהרים בשמינו, רגע לפני שהם מפנים את מקומם לאחיהם גיבורי התהילה ממונדיאל 2002. ואין כבוד גדול לכוכבי העל של ימינו מאשר שיבוצם לנבחרת העולם. אמנם נבחרת העולם הפרטית של רושם מאמר זה, ובכל זאת, נבחרת עולם. אמנם יקומו בוודאי רבים – אנא עשו זאת – ויזעקו "אדיוט, איך אפשר להשאיר את ההוא בחוץ", "אפס, אין לך מושג, אם שמת את האחר בעמדה הזו", ובכל זאת, נבחרת העולם!

המערך שנבחר הוא 3-5-2, בשל התחושה כי באגף הקישור רבים וטובים עלולים למצוא עצמם מחוץ להרכב, ולטובת שחקן הגנה – השם ירחם – ועל כן, תפתח הנבחרת שלי עם שלושה בלמים, חמישה קשרים (שניים מהם יעשו המון הגנה בכנפיים) ושני חלוצים. ביקורת על שיטת המשחק ועל הצבת ההרכב, נא להציב למאמן הנבחרת ולעוזרו, שגם שמם יוזכר.

אוליבר קאן, נבחרת גרמניה. בוודאי לא השוער המבריק והמסעיר בעולם, אולם, כנראה, היציב מביניהם. נצר נוסף למסורת שוערים גרמנית מפוארת של סאפ מאייר, טוני שומאכר, אוליבר קאן הוא עוגן של יציבות גם בבאיירן מינכן וגם בנבחרת גרמניה והאיש שלנו למשימות הרתעה ברחבה.

אלסנדרו נסטה, נבחרת איטליה. אולי השומר האישי הטוב ביותר בעולם כיום ולטעמי, המתקל הטוב ביותר בכדורגל. לא בעל גליצ'ים מפוארים כשל אופיר שמואלי (זוכרים?), או קשיחות נשנכנית כשל חברו לנבחרת קאנאברו, אבל שחקן נוקשה לא פחות, עם סטייל.

בלם – סול קמפבל – נבחרת אנגליה. הנוגח הטוב ביותר מבין הבלמים. אתלט מופלא שגם קריאת המשחק שלו השתפרה לאחרונה. קשה מאוד למעבר באחד על אחד, מנהיג הגנתי ובעל יכולות לא מבוטלות גם בתוך רחבת היריב בכדורים נייחים.

ליליאן טוראם, נבחרת צרפת. המגן הימני שעשה הסב לבלם, טוראם הוא אולי המחסום הקשה ביותר למעבר בכדורגל באירופאי הנוכחי. מהיר ואתלטי, חכם בצורה יוצאת דופן ובעל מגוון כישורים המאפשר להציבו, כמעט, בכל עמדות ההגנה והקישור הדפנסיבי.

זינאדין זידאן, נבחרת צרפת. זיזו נראה כמי שמצא עצמו לאחרונה גם בריאל מדריד, ובנבחרת צרפת הוא הבוס הבלתי מעורער והאחראי יותר מכל להפיכתה של צרפת לנבחרת המבריקה ביותר בעולם. שילוב נדיר של גאונות וקלאס.

לואיס פיגו, נבחרת פורטוגל. חברו של זידאן להרכב הקסמים של ריאל מדריד, פיגו, גם אם עדיין לא בשיאו העונה, הוא לבטח השחקן המבריק ביותר בעולם מבחינת כישוריו עם הכדור.

חואן ורון, נבחרת ארגנטינה. גם הוא ידע כבר עונות טובות יותר מזו האחרונה בכדורגל הבריטי, אבל עדיין "המכשפה הקטנה" הוא שחקן הקישור ההגנתי המושלם. איכויותיו בהגנה, לצד בעיטותיו מרחוק ומהלכי תיכנון המשחק שלו, הופכים אותו לחבילה השלמה. אישיות מתאימה הייתה הופכת אותו גם לכדורגלן המושלם.

אדגר דווידס, נבחרת הולנד. היחיד מבין חברי הנבחרת שלא ישחק במונדיאל. הדינמומטר האנושי, השפן של אנרג'ייזר, של יובה, של נבחרת הולנד ושל נבחרת העולם. האדם שהמשפט "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה" נכתב עליו. שחקן הלחץ הטוב בעולם. גם לאחר השעייה כה ארוכה.

דיוויד בקהאם, נבחרת אנגליה. השחקן שעשה את ההתקדמות הגדולה ביותר (למעט אולי חלוץ החוד הצרפתי) מבין שחקני העל. גם הוא, כמו ורון ודווידס הוא סמן ראשי לכדורגלן המודרני המציג לצד טכניקה מושלמת גם איכויות הגנתיות ברמה הגבוהה ביותר והמתפעל מאחורי שיטת המשחק הרב ממדית של קבוצתו ונבחרתו. כמו כן, לדעתי, בועט העונשין של הנבחרת.

דויד טרזגה, נבחרת צרפת. החלוץ המושלם. גבוה, מהיר, חזק, בעל חוש התמצאות מושלם ברחבה, בעל בעיטה חזקה ממרחק וטאצ' עדין מול השוער, אתלט נפלא, מסוגל לשחק הן כאיש מטרה והן כחלוץ משלים, והשחקן שעשה את ההתקדמות הגדולה מכולם בשנה האחרונה.

מייקל אואן, נבחרת אנגליה. הנס הספורטיבי של עמדת החלוץ. אמנם מהיר וזריז בצורה שלא תיאמן, אולם נופל מחבורת הצמרת של כל החלוצים (שבצ'נקו, הנרי, קרספו) כמעט בכל התחומים האחרים. ועדיין, כובש השערים הטוב ביותר בעולם והאיש שהייתי רוצה מול השוער בבעיטה האחרונה והמכרעת של הטורניר.

פאביו קאפלו, רומא. לא אימן מעולם את נבחרת איטליה, אבל יתקבל בברכה על ידי שחקני נבחרת העולם שלי. המוח מאחורי מילאן בשעתו, ריאל מדריד וכעת רומא. טקטיקן עליון, בוס של ממש, מוערך ומכבוד על ידי שחקניו ובעיקר – ווינר אמיתי. לא פחות חשוב.

יצחק שום, נבחרת ישראל (והפועל כפ"ס). 10 שנות ניסיון לא הולכות ברגל. מה שהתאים לשלמה שרף ולנילסן, מוכרח להתאים גם לנבחרת העולם. רוז'ה לאמר, מאמן נבחרת צרפת היה עוזר המאמן של איימה ז'קה במונדיאל הקודם והשתלט על התפקיד בהצלחה גדולה כל-כך באליפות אירופה האחרונה. ובינינו, עם הרכב כזה, הנבחרת הזאת לוקחת את הגביע העולמי בהליכה, אז למה לא ניתן ל'שומי' ליהנות, לא מגיע לו?