הכי טובים שיש

עוד עונת NBA סדירה הגיע לסיומה, ובעוד הסיבוב הראשון בפלייאוף שכבר התחיל עושה רושם של הדבר האמיתי, נפנה מבטנו אחורה לתת כבוד לאלה שעשו את זה השנה יותר טוב מכולם. זה לא אומר שהבחירות הרשמיות של ה-NBA יהיו זהות או אפילו דומות, אבל כידוע, מי שרואה מרחוק יותר, רואה שקוף יותר. אלה הם נבחרי עונת 2001/02 של ליגת הכדורסל האמיתי.

טים דאנקן, סן אנטוניו ספרס

השחקן שכבר בעונת הרוקי שלו הפגין בגרות שאחרים ספק אם יידעו אי פעם, נתן את עונתו הטובה ביותר עד היום מבחינה סטטיסטית אישית. הירידה המשמעותית בתפוקה של דייוויד רובינסון, במיוחד בחלק הראשון של העונה, לא הפריעה לדאנקן להוביל את הקבוצה בעלת הסיכויים הריאליים יותר מכולן לעשות משהו מול הלייקרס בפלייאוף, למקום השני במערב החזק ביותר בשנים האחרונות.

הוא לא מתאפיין באתלטיות דורסנית מסוגו של גארנט למשל, או בכוחניות אבסולוטית של סנטרים טהורים, אבל הוורסיטיליות שלו מאפשרת תפקוד מושלם בשתי העמדות, בהתאם לצורך וליריב. דאנקן הוא לא מאלה שנרדמים כל המשחק ומתעוררים ברגע האמת, הוא פשוט שם כל הזמן, למרות שההגנות מתמקדות בו לא פחות מבשאקיל, ועוד עם קו חוץ פחות שלם משל קבוצות גדולות אחרות. דאנקן קיבל את הבחירה שלי, פשוטה כמשמעה: השחקן בעל הערך הגבוה ביותר. בלעדיו הספרס היו אולי מגרדים את הפלייאוף.

שניים אחרים שקבוצותיהם תלויות בהם אבסולוטית ולכן הגיעו לקו הגמר, הם ג'ייסון קיד (ניו ג'רזי נטס) וטרייסי מקגריידי (אורלנדו מג'יק). אולם הנטס עוד צריכים לעבור כברת דרך ולהוכיח שהם באמת על הנתיב הנכון להפוך לקבוצה גדולה בהנהגת קיד, ואילו מקגריידי השתפר בעיקר בחלק השני של העונה. היציבות האישית והמאזן הקבוצתי הטוב יותר הם שקובעים: דאנקן חוצה ראשון.

המספרים של דאנקן העונה: 25.5 נקודות למשחק (5 בליגה), 50.8 אחוזים מהשדה (10 בליגה), 12.7 ריבאונדים למשחק (2 בליגה), 3.7 אסיסטים, 2.48 חסימות (3 בליגה). מס' 1 בליגה בסך הכל סלי שדה, קליעות עונשין, ריבאונדים, צבר הכי הרבה דאבל דאבל'ס (67).

ביירון סקוט, ניו ג'רזי נטס

כל מאמן שהיה מביא את הנטס למאזן סביר ומכניס אותם לפייאוף עם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון היה מועמד אוטומטי לתואר מאמן העונה. על אחת כמה וכמה מאמן צעיר כביירון סקוט, על אחת כמה וכמה כשהנטס מדורגים ראשונים במזרח (מאזן 30:52) ועם סיכוי מצויין להגיע לגמר ה-NBA. סקוט הביא את ג'ייסון קיד, צעד ענק בדרך לשידרוג הקבוצה, והפך את קניון מרטין וקית' ון הורן לשחקנים יעילים מאוד, שמכירים במגבלותיהם ובמקומם בפאזל. לצד סקוט, היו מועמדים לתואר נייט מקמילן (סוניקס), ריק קרלייל (פיסטונס) וכמובן שגם ריק אדלמן (סקרמנטו).

בן וואלאס, דטרויט פיסטונס

אין הרבה מתחרים על התואר, כשוואלאס מוביל את הליגה בריבאונדים (13 למשחק, 9 בהגנה ו-4 בהתקפה) ובחסימות (3.48, בפער עצום מהמקום השני של ראף לפראנץ). האפקט של שחקן כזה ברחבות על בחירת הזריקות היריב פשוט עצום. בנוסף, מנפק וואלאס 1.73 חטיפות למשחק (14 בליגה). כמו מוטומבו בזמנו, נראה כי וואלאס עומד בפני שושלת תארי 'שחקן ההגנה' בעונות הקרובות.

רוקי השנה: פאו גאסול, ממפיס גריזליס

גאסול נתן את עונת הרוקי הטובה ביותר של שחקן אירופי (שלא הגיע ממכללה) אי פעם, והוא אולי הראשון שזוכה להערכה אבסולוטית כשחקן, החופשית מפריזמת היחסיות שמוצמדת בדרך כלל לאירופים. עם 17.6 נקודות למשחק ב-51.8 אחוזי קליעה (4 בליגה), 8.9 ריבאונדים (14 בליגה), 2.06 חסימות (9 בליגה) ו-35 דאבל-דאבל'ס (10 בליגה), מבטיח הילד הספרדי שנבחר שלישי בדראפט שקריירה גדולה לפניו, וזו בעצם מהות הבחירה. גבר בקו הגמר על חברו לקבוצה, שיין באטייה, כששניהם משאירים הרחק מאחור את הבחירה הראשונה בדראפט, קוואמי בראון המאכזב יחסית מוושינגטון.

השחקן המשתפר: סטיב נאש, דאלאס מאבריקס

ישנם כמה סוגים של בחירות אופייניות לשחקן המשתפר. שחקן צעיר שהופך לכלי משמעותי בעונתו השניה או השלישית ומשדרג את המספרים האישיים (לדוגמא, אל הרינגטון מאינדיאנה), שחקן משני שמצליח להפוך לחשוב ומיני כוכב בקבוצתו, עם קצת מזל ועבודה קשה ובניגוד לכל הסיכויים (נניח, טוד מקאלך מניו ג'רזי).

נאש, הקנדי בעל קו השיער הביזארי, משתייך לסוג אחר: כמעט-כוכב לא צעיר, שלא הפתיע אף אחד ביכולותיו, ועדיין שידרג עצמו בכל כך הרבה מובנים, לא רק בטור הסטטיסטי, בדרך להפיכתם של המאבריקס לאחת הקבוצות החזקות בליגה. נאש הפך העונה לא רק לאול-סטאר, אלא גם לכלי התקפי יעיל יותר (בלי לאבד יכולות היי-לייט מרשימות) ולרכז אחראי יותר, שיודע להשתלט על משחק בלי להאפיל על חבריו בקבוצה. המספרים: 17.9 נקודות למשחק, 7.7 אסיסטים (10 בליגה), 88.7 אוחזים מהעונשין (5 בליגה), 45.5 אחוזים מהשלוש (4 בליגה).

השחקן השישי: הידאייט טורקוגלו, סקרמנטו קינגס

הידו הנפלא מקבל את בחירתי בקטגוריה הקשה לבחירה, על פניו ללא הוכחה מקצועית חותכת. משהו בצירוף הנסיבות בסקרמנטו, באחווה האירופית שהשתלבה שם היטב בהוויה האמריקאית ותרמה כל כך הרבה להצלחה של הקבוצה, נותן X פקטור מסויים לכיוונו של הטורקי הצעיר. בעונתו השניה בליגה השיג 10.1 נקודות ו-4.5 ריבאונדים למשחק, כשהוא מביא תרומה עצומה מהספסל ומחליף בחמישייה את סטויאקוביץ' בהיעדרו. גם האופי והכימיה של הידו עם חבריו תרמו להרמוניה הקבוצתית יותר מהמספרים גרידא. חברו בקינגס, בובי ג'קסון, וכן מאליק רוז (ספרס), קורליס וויליאמסון וג'ון בארי (פיסטונס) ואנדריי קילרילנקו (ג'אז) מועמדים לגיטימיים לתואר.

תופעת העונה: מייקל ג'ורדן, וושינגטון וויזארדס

נדוש ככל שיהיה הדבר, אי אפשר ללא מילה על מייקל ג'ורדן. האיש שנתן את הבוסט הגדול ביותר שיכלה לקבל הליגה העונה, שכל מילה מפיו משפיעה על בורסת ההתעניינות במשחק לפחות כמו הודעה רשמית של נגיד הבנק העולמי על עולם הכלכלה, עשה עונה גדולה ואוויל מי שחושב אחרת. אלמלא השחיקה הגופנית, הטבעית בגילו (אם בכלל יש בו משהו טבעי), הוא היה מוביל קבוצה חסרת כלים ואמונה עצמית לפני בואו לפלייאוף, תוך שהוא משיג ממוצעים מספריים מצויינים בקנה מידה אובייקטיבי – ולא רק יחסית לשחקן בן 38. מי שחשב שיקלע כל ערב 50 נק' היה לא ריאלי, ומי שחשב שיהיה פלופ גם כן התבדה בענק. האיש הוסיף העונה נדבך נוסף למיתוס האדיר, אישית ומקצועית.

סנטר: שאקיל אוניל, ל.א. לייקרס (עדיין השחקן הדומיננטי בליגה, אין סנטרים אחרים שמתקרבים ליעילותו)

פורוורד: טים דאנקן, סן אנטוניו ספרס (נאמר כבר הכל)

פורוורד: טרייסי מקריידי, אורלנדו מג'יק (שחקן מושלם, משתפר כל הזמן, מצויין בקלאץ', הכול נראה אצלו קל)

גארד: פול פירס, בוסטון סלטיקס (הפך להיות דומיננטי בסלטיקס יותר מאנטואן ווקר, עונה מצויינת ויציבה שהחזירה את הקבוצה לצמרת המזרח)

גארד: ג'ייסון קיד, ניו ג'רזי נטס (הפך את הנטס מחבורת הזבל למוליכת המזרח, רכז מושלם, השתפר ברפרטואר התקפי, מצויין גם בריבאונד עבור גארד)

סנטר: בן וואלאס, דטרויט פיסטונס (שחקן ההגנה של העונה, החשוב ביותר בקבוצה שחזרה לצמרת, יורש את מוטומבו כסנטר ההגנתי של הליגה)

פורוורד: כריס וובר, סקרמנטו קינגס (יוכיח שיש לו קילר אינסטיקסט, יעלה לחמישייה הראשונה)

פורוורד: דירק נוביצקי, דאלאס מאבריקס (וורסטילי להדהים, בלתי עציר כשהוא ב'זון')

פורוורד: קווין גארנט, מינסוטה טימברוולבס (הקבוצה קצת נסוגה לקראת סיום העונה, הוא לא)

גארד: אנדרה מילר, קליבלנד קאבלירס: (זה שאתה צעיר ומשחק בקבוצה נידחת, לא אומר שאתה לא ראוי להערכה)