הסיפור על ד"ר הפועל ומיסטר ת"א

כנראה שסיפור כניעתה המוקדמת של הפועל ת"א בליגה הישראלית הוא סיפור האליה והקוץ שבה, או אולי סיפור ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד יתאים יותר. על כל פנים, אין חולק על כך שהישגיה של הפועל בזירה האירופאית גבו מבחורי קשטן מחיר כבד. נפתח בנתונים היבשים: הפועל ת"א השתתפה בשישה משחקים גדולים – בעלי הד תקשורתי ועומס פיזי ומנטלי של משחקי עונה – בליגה הישראלית, שלושה משחקי דרבי ועוד שלושה עימותים מול מכבי חיפה. משימה לא קלה גם בעונה רגילה.

אלא שהעונה של הפועל ת"א לא היתה עונה רגילה ולשישה המשחקים הגדולים, נוספו עוד שמונה (!) (וארבע-עשרה בסך הכל!) משחקים בעלי אימפקט של משחק עונה, באירופה. שמונה יותר מדי. אפילו עבור הפועל ת"א, מועדון מקצועני מאוד בקנה מידה ישראלי, מדובר בעומס בלתי נסבל ובעיקר בהתמודדות עם רמת לחצים חסרת תקדים ופרופורציה במושגים של ליגת העל. קבוצה אחרת – מרבית הקבוצות האחרות – היו קורסות בשלב מוקדם הרבה יותר ויוצאות ממאבק האליפות או מודחות מהמאבקים באירופה בשלב מוקדם הרבה יותר. מזלה, כוחה ומקצוענותה של הפועל ת"א, עמדו לה, אבל רק עד למרחק מסוים. זהו המשל על האליה והקוץ. ההישגים באירופה התבררו להיות הקוץ במאבק האליפות של הפועל.

סיפור ד"ר אוסטרץ ומיסטר מילאן הוא מטפורה מצוינת על השוני הגדול שבין הפועל של ליגת העל לבין זו של גביע אופ"א. כאוסטרץ הכובש העשוי ללא חת, החולף על פני קנאברו בדרך לשער יתרון בפארמה, כך הייתה גם הפועל באירופה – חדה, דרוכה, עניינית וממוקדת. כמילאן של יום שבת האחרון – ולמען האמת, של שתי העונות האחרונות בישראל – הנכשל בביצוע פעולות פשוטות ולבסוף מאבד את הראש ומורחק מהמגרש, כך הייתה הפועל בליגת העל. אבל העניין הוא, שיכולתה הבינונית הספיקה, לפחות כמעט, לליגה המקרטעת והמזויפת שלנו. באירופה הצטרך להופיע ד"ר אוסטרץ, ולו כדי לעמוד בכבוד, ובארץ, מיסטר מילאן ידע שחפיף יספיק, לפחות עד לשליש האחרון של הליגה.

וברקע, מכבי חיפה, שרק יכולת בינונית שלה, לצד עונת דיכאון קליני נוסף מבית היוצר של קרית שלום, העמידו מצג שווא כאילו ראש החץ המתמודד על האליפות הוא תלת ראשי. הכל ידעו כי אילו אחת מהמכביות הייתה פותחת מבערים, היא לא הייתה מותירה סיכוי לשתיים האחרות. כי הפועל ת"א של ליגת העל נהנתה יותר מחולשתן של מכבי חיפה ומכבי ת"א, מאשר מכוחה היחסי. חשוב להודות בכך.

התיקו בדרבי וההפסד המביך לאשדוד המובסת פעמיים ברציפות, תוך הכנעת סימני הכוח של הפועל באירופה – הגנתה המפוארת – היו תקלות שהאדומים יכלו להרשות לעצמם במהלך העונה, תוך הסתמכות על כך שהירוקים והצהובים ימצאו דרך להתקזז עמה ביכולתן הבינונית. אולם ברגע בו מכבי חיפה נכנסה לישורת, מוכנה ורעבה (צריך לתת קרדיט לגרנט על האופן בו תיזמן את כושרם של הירוקים לשלב הקריטי של העונה), נותרה הפועל ת"א בהילוך ליגה ישראלית, ובמילים אחרות – הרחק מאחור.

ההפתעה בה התקבל הבליץ החיפני והתחושה כי בתוך שבוע ימים ושני מחזורים נסגרה ליגת העל שהבטיחה מתח ועניין עד סופה, אינה במקומה. הציפיות מהפועל ת"א, ערב פתיחת העונה, לא היו גדולות. התחזיות ניבאו עונה צהובה וירוקה כשהפועל משמשת רק אלטרנטיבה לצמד המוביל. אולם הסחף שיצרו הישגיה של הפועל באירופה, נשאו אותה במשך חצי עונה, כמעט, וברגע שהוצא האוויר ממפרשיה, קרסה הספינה לגמרי. בסופה של עונה, כשיספרו את הכסף במדרגות ההתאחדות ויכתירו את ג'ובאני רוסו לשחקן העונה, צריך שיזכרו גם שהפועל ת"א של עונת 2001/2 הייתה, במידה רבה, בבואה של הכדורגל הישראלי – סכיזופרנית של ממש. גם אם לא באשמתה.

לפני סיום, הערה לקורא יוסי גריבי – מכבי חיפה עדיין לא זכתה באליפות. כשתבוא השעה, תבוא גם הברכה, במועדה. לא דקה אחת קודם לכן.

1. בשקט בשקט הפכה עונת הכדורגל האחרונה לאחת המרתקות והמוזרות שידע הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות: העימות האוסטרי-ישראלי, קריסת בית"ר, הטרגדיה של רובי שפירא, הבלאגן בהפועל חיפה, פרשת ישראל כהן, העונה האירופאית של הפועל ת"א, כדורגל בצל הטרור ועוד ועוד.

2. חצי נחמה. הנה הוא מגיע, פרס הניחומים, גביע המדינה. כבכל עונה, נושאות אליו עיניים כל מאוכזבות הליגה וחולמות שתנוחמנה בו: הפועל פ"ת, הכיתה הטיפולית של ניר לוין, שגרירי ישראל האדומים באירופה ושאר נמושות. חלומות נעימים לכולם: דרכה של מכבי חיפה לדאבל נראית סלולה: קרית גת ברבע גמר, ואח"כ, בחצי, המנצחת בין בית"ר י"ם לבני יהודה. מקומה של חיפה בגמר מובטח.