חכם גרשון ולוני התמימון

כ??נ?ג?ד א?ר?ב??ע?ה ב?נ?ים ד??ב??ר?ה ת?ו?ר?ה. א?ח?ד ח?כ?ם, ו?א?ח?ד ר?ש??ע, ו?א?ח?ד ת??ם, ו?א?ח?ד ש??א?ינו? יו?ד?ע? ל?ש??או?ל.

ח?כ?ם מ?ה הו?א או?מ?ר? מ?ה ה?ע?דו?ת ו?ה?ח?ק??ים ו?ה?מ?ש??פ??ט?ים א?ש??ר צ?ו??ה יי א?ל?ה?ינו? א?ת?כ?ם? ו?א?ף א?ת??ה א?מ?ר לו? כ??ה?ל?כו?ת ה?פ??ס?ח: א?ין מ?פ?ט?יר?ין א?ח?ר ה?פ??ס?ח א?פ?יקו?מ?ן.

ר?ש??ע מ?ה הו?א או?מ?ר? מ?ה ה?ע?ב?ד?ה ה?ז??את ל?כ?ם? ל?כ?ם - ו?ל?א לו?. ו?ל?פ?י ש??הו?צ?יא א?ת ע?צ?מו? מ?ן ה?כ??ל?ל כ??פ?ר ב??ע?ק??ר. ו?א?ף א?ת??ה ה?ק?ה?ה א?ת ש?נ??יו ו?א?מ?ר לו?: ב??ע?בו?ר ז?ה ע?ש??ה יי ל?י ב??צ?את?י מ?מ??צ?ר?י?ם. ל?י - ו?ל?א לו?. א?יל?ו? ה?י?ה ש??ם, ל?א ה?י?ה נ?ג?א?ל.

ת??ם מ?ה הו?א או?מ?ר? מ?ה ז??את? ו?א?מ?ר?ת?? א?ל?יו: ב??ח?ז?ק י?ד הו?צ?יא?נו? יי מ?מ??צ?ר?י?ם, מ?ב??ית ע?ב?ד?ים.

ו?ש??א?ינו? יו?ד?ע? ל?ש??או?ל - א?ת?? פ??ת?ח לו?, ש??נ??א?מ?ר: ו?ה?ג??ד?ת?? ל?ב?נ?ך? ב??יו?ם ה?הו?א ל?אמ?ר, ב??ע?בו?ר ז?ה ע?ש??ה יי ל?י ב??צ?את?י מ?מ??צ?ר?י?ם.

תם, מה הוא אומר? – אצא לי השוקה, אקנה לי בכסף אליפות. אביא את דגו, תורג'מן, זיתוני ובנין, אלביש אותם בצהוב-כחול והם כבר יעשו את העבודה. ככה זה עובד ב"סוני", לא? מי שמחזיק במוצרים הכי טובים, באנשי המכירות הכי מקצועיים ובחנויות הכי מרוויחות זוכה בכל הקופה. לא? אז זהו, שלא. לפחות לא בכדורגל.

תם, מה הוא חושב לעצמו? – אדבר אצל כל לילך סונין מזדמנת על תרבות ניהול ואשנה את פני תרבות הכדורגל בארץ. אדבר גבוהה-גבוהה, אטיף לתרבות דיון ואהדה נכונה והתרבות כבר תבוא מעצמה. סטירת הלחי שנתן לקשטן אחרי הדאבל והעדפת אבי נימני על פני מאמן הנבחרת לשעבר, לא נכנסים להגדרה "תרבות ניהול". אז מה? אין שגיאה ניהולית שראיון בעברית גבוהה-גבוהה, לא יתקן.

תם, במה הוא מאמין? – שאם יחזיר את אברהם גרנט לקרית שלום, יבוא גם השלום. כאילו שאותו גרנט לא נכשל באופן מהדהד עם אותו לוני, אותה קרית שלום ואותו בלומפילד. במה נשתנתה העונה הבאה מכל העונות? שבעונה הבאה, עם אברם, הו אברם, הכל ישוב על מקומו בשלום. אברם חבר בכיר ב"משפחה", הוא יספק את הסחורה. ואם לא, אז מה? אין שום עיוורון ניהולי שראיון בעברית גבוהה-גבוהה, לא יתקן.

תם, מה סוד הכישלון שלו? – שהוא נעול בדל"ת אמותיו. שהוא משוכנע שהוא יודע הכל, יותר טוב מכ-ו-ל-ם, ושאם הוא חותם על הצ'ק, הוא גם יהיה בעל המילה האחרונה. אבל התם לא מבין שהקבוצה אינה שלו, אלא של הבן היקיר אבי נימני, ושהכישלון יתום, ובמקרה שלו גם מעורר רחמים. כי באיזשהו שלב מתחיל להיות עצוב לראות את לוני, בפעם השביעית ברציפות, מתכנן כבר באמצע הסיבוב השני את העונה הבאה, שבטוח, אבל בטוח תהיה טובה יותר. מוכרחה להיות, לא? תם, כבר אמרנו?

חכם, מה הוא אומר? – אני אפרוש בשיא. ועושה. רגע לפני שהאפמן שופך לאגר בתחום המוטיבציה ונראה כצל של מי שפעם היה השחקן הכי טוב באירופה. רגע לפני שנדב נכנס לרצועה האחרונה בקריירה שלו וחמש דקות לפני שיול"ב ופיב"א מחליטות על הקמת ליגה משותפת, חזקה בהרבה מזו הקודמת, בה זכתה מכבי ת"א בתואר, החכם פורש כנפיים וממריא לעולם משלו. לחכם שלנו קוראים פיני גרשון.

חכם, מה הוא יודע שאחרים לא? – שלקבוצת כדורסל (והדבר נכון לגבי כל קבוצה בכל ענף אחר) יש שיא נתון בהרכב שחקנים מסוים, ושאחרי השיא מוכרחת לבוא הירידה. הוא יודע שמיצה את מקסימום הכדורסל שהיה להרכב הזה לתת ושהחל מעכשיו (עם רגע עזיבתו) יתחילו החריקות, מאבקי האגו, הרהורי הפרישה, תחושת המיצוי ואובדן הקילר אינסטינקט כפועל יוצא. חכם לא נכנס לצרה שטיפש לא יודע איך לצאת ממנה.

חכם, מה הוא חושב לעצמו? – הם עוד יתגעגעו אליי. הוא נותן להם, באלגנטיות ובאבירות להתבשל בסיר הלחץ הצהוב, משקיף מרחוק, מדי פעם מבליח לאיזה ראיון פילוסופי, לא מלכלך, תמיד נאמן, הג'נטלמן המושלם. אבל החכם יודע, שדווקא כך, בשל שתיקתו, חסרונו מורגש הרבה יותר. ברגע בו המכונה חורקת, כולם נושאים עיניהם אל השמים בתפילה, "אולי פיני יחזור?".

חכם, מה יש לו שאין לאף אחד אחר? – מזל. שכן גם לאחר פרשת המוקה המכוערת, הוא נותר נקי. נכון, הייתה מהומה תקשורתית לא קטנה, אבל בשורה התחתונה, עיתוי הפרישה שלו, בהצטלבות עם הפרשה המיותרת, הפכה אותו לחכם. וגם אם מכבי תפתיע ותיקח את הגביע גם השנה - כולם יודעים מי גידל את דייויד בלאט. מה זה חכם? גאון! מה זה גאון? פיני גרשון.