על הפחדנות של אראל ותצוגת התכלית של דון שמעון

הקלות הבלתי נסבלת – כמו גם בלתי מנומקת – בה החליטה אופ"א למנוע את קיום המשחק בין הפועל ת"א ומילאן באצטדיון בלומפילד, לצד ההחלטיות והעקביות מאחורי החלטת פיב"א לאפשר אירוח משחקי בית של קבוצות כדורסל ישראליות, מוכרחה לעורר תמיהה, גם אצל מי שאינו מצוי בפכים הקטנים של הפוליטיקות הקטנות של התאחדויות הספורט הללו.

לכאורה, ההגיון הבריא אינו סובל סתירה כה מהותית בין שתיים מהתאחדויות הספורט המובילות ביבשת, בעניין כה מהותי וזהה. שהרי בתי המלון בהם שוהים כהני הסלמון של הספורט האירופאי מחוברים גם מחוברים ל–CNN, ודבר הפיגוע ב"סי פוד מרקט" הגיע בוודאי גם לאוזניהם של אנשי הכדורסל, לא רק של אנשי אופ"א. ובכל זאת, בעוד חברינו הטובים באופ"א (שהרי גברי הוא מתומכיו המובהקים של יוהאנסון) נתקפו בפאניקה לנוכח השמועה על נוכחותם של דומב, אבוקסיס ואלימלך במקום, הרי שראשי פיב"א לא הזדעקו מרה והורו לראשי טאו ויטוריה להגיע, לשחק ולהראות לטרור מה זה. ממש ועד ישובי העימות בפעולה.

ואם המציאות – אותה המציאות – נתפסת באופן כל-כך שונה ומביאה להחלטות הפוכות, אין אלא להסיק כי גם הפעם הגורם שהכריע הוא הגורם האנושי. וכמו בכל סיפור דומה מדובר יותר בפוליטיקה מאשר בספורט. יעקב אראל – מנכ"ל ההתאחדות לכדורגל לשעבר, איש שלומנו המיועד במסדרונות אופ"א, בתפקידו כאחראי על התחרויות (חולש בין היתר על גביע אופ"א), היה אמור לספק את הסחורה, ככל שהדבר נוגע לעצירת החלטות כאלה לפני קבלתן.

חלקכם בוודאי זוכרים עד כמה צהלה הארץ – וגברי בתוכה – כשנודע על המינוי המפתיע של אראל לתפקיד הבכיר. גבות הורמו, קנאות קטנות הושתקו ויענקל'ה שלנו עלה על המטוס לג'נבה, נציג ראשון לרפובליקת הפקה-פקה בהיכל הכדורגל האירופי – משרדי אופ"א. ולשם מה, אם יותר לי להכניס נימה לא אתית לדבריי, נשלח אראל, אם לא כדי לעמוד כחומה בצורה בפני החלטות כאלה? לשם מה טופח ויצא כשברכת הדרך של כ-ו-ל-ם מלווה אותו, אם לא כדי להשיל מעל עצמו טיפת אתיקה מקצועית, ליטול מבין עיניו קורה קוסמופוליטית ולזכור מאיזה עטין ינק לראשונה?

אראל, עם כל הצער שבוודאי כרוך בהודאה בעניין הזה בעבורו, מייצג קודם כל את מדינת ישראל ואת הכדורגל הישראלי ורק אחר-כך את מוסדות אופ"א. נכון, זה לא אתי לנהוג כך, אבל מי מכם חושב שההחלטה של אופ"א התקבלה משיקולים מקצועיים בלבד? בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, ואראל דאג לכסת"ח פרטי ותו לא. וחבל, כי החלטה זו היא אחת הקשות שהתקבלו כנגד ישראל במוסדות הספורט הבינלאומיים בכל הזמנים.

וכאן המקום לעבור לפיב"א ולתמוה, כיצד לא כופפו הנסיבות את רוחה של פיב"א והיא נותרה איתנה בדעתה לאפשר לספורט הישראלי מראית עין של נורמליות בימים אלו של טירוף? והתשובה פשוטה – שמעון מזרחי. לא, אין בכוונתי לפתוח בשיר הלל לפועלו של האיש, שלצד תועלת גדולה שהיסב לכדורסל הישראלי בזירה הבינלאומית, גרם גם נזק עצום לענף הכדורסל המקומי – הכל בשם קידוש מכבי ת"א – אבל הדברים צריכים להיאמר, יש קשר אמיץ וברור בין מעמדו של מזרחי בפיב"א, לצד איתנות מעמדה של מכבי ת"א במסגרות האירופאיות לבין החלטתה של פיב"א. בפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, שמעון מזרחי, גם אם לא פצה את פיו בסוגיה, בנוכחותו, בהצטבר כל המעמד, החברים רבי ההשפעה והזכויות, קנה לכדורסל הישראלי שקט תעשייתי בחזית ספורטיבית שהתפוצצה לכדורגל בפרצוף.

תאמרו, כשלכדורגל יהיו חצי מההישגים שיש לכדורסל, אולי נוכל להתחיל לדבר על מעמד של כבוד באופ"א, ותצדקו. כל עוד הכדורגל מוצג כבן חורג שהישגיו מקריים ומתקבלים בפליאה – אפילו אצלנו – יהיה קל לרמוס את זכויותיו וקבל החלטות מעל לראשו. הכדורסל, לעומתו, נחשב לאחד הבולטים באירופה ומעמדה של ישראל בזירה הזאת איתן ומבוצר. כן, הרבה תודות לשמעון מזרחי. האיש ו(גם)הצדדים הטובים של פועלו. אל תקבלו זאת כמובן מאליו.

1. נרגעו האוהדים? נצחון במשחק העונה, כפי שחזו כולם, מחק את חרפת קרית גת מיומנה של מכבי חיפה. הוא לא מחק את התנהגותם המכוערת של האוהדים שקראו לגרנט להחזיר את המפתחות שבוע קודם. האם לא יהיה זה נצחונו הגדול ביותר, לזכות באליפות ואז להגיד לאוהדים, תודה לכם, אבל אני במקום בו לא רוצים אותי לא נשאר? ואז שיתגעגעו לימים שהיה להם את מי לקלל בגלל מקום ראשון בטבלה.

2. שטראובר? אוואט? נילסן? – מה רוצה ריצ'ארד נילסן משביט אלימלך? לכל ברור כי ההחלטה לא לזמן את שביט לא התקבלה משיקולים מקצועיים, שהרי אלימלך הוא השוער הטוב במדינה היום – ובמרחק גדול מהאחרים, מוטב לו לנילסן לומר את האמת: הוא לא שכח ולא סלח לשביט על התבטאותו לאחר המשחק ברוסיה וזו דרכו (האדיבה) לנקום.