המרור כבר כאן

שקר, במוקדם או במאוחר, סופו להתגלות. שלושה רבעים הצליחה מכבי ת"א להאכיל את כולם שהכול בסדר והקבוצה מהעונה שעברה חוזרת. כולם דיברו על תצוגה הגנתית מדהימה, אפילו ההתקפה איימה לחצות את גבול ה-80 נקודות. אלא שבסופו של דבר הצדק נעשה - הקבוצה הטובה יותר, המשומנת יותר וזאת (שסביר להניח) שתלך לפיינל פור בבולוניה לקחה את שתי הנקודות.

הניצחון של טאו שווה הרבה יותר מהנקודה הפרש בסיום. מכבי נתנה את אחד המשחקים הכי טובים שלה העונה (אם לא הטוב שבהם), כולל בית ספר מדהים של בלאט לדושקו איבאנוביץ' ב-32 הדקות הראשונות. אלא שברבע האחרון נגמר בית הספר של בלאט והתחילה האוניברסיטה של איבאנוביץ'. טאו הפילה את מכבי דווקא בחלק החזק שלה – ההגנה. 35 נקודות ברבע אחד ביד אליהו מול קבוצה ומאמן שמוכרים רק הגנה העונה, מראים את ההבדלים בין שתי הקבוצות.

בלאט בחר להקטין באופן משמעותי את הרוטציה ושילם על זה ברבע האחרון כששחקנים נפלו מהרגליים, הפסיקו לשמור והסתכלו על הספרדים חוגגים בריבאונד התקפה. בלאט הצליח אמנם לשמור על שני האלמנטים הכי חזקים של טאו עד הרבע האחרון – משחק ההתקפה וריבאונד ההתקפה. אבל ברבע אחד של קריסת מערכות מוחלטת איבד את כל הקרדיט שצבר לעצמו.

אחרי כמה חודשים שכולם מחזיקים בבטן, אפשר להגיד את הדברים בקול רם. אין שום סיבה שמכבי תגיע השנה לבולוניה, לא ביכולת הנוכחית ולא בכדורסל המכאני והמשעמם שהיא מייצרת העונה. דייויד בלאט נכשל לא רק בתוצאות, אלא בעיקר בזה שהצליח להפוך קבוצה מלהיבה/אדירה/שמחה למשהו עצוב. ומזה יש לנו כאן בטונות בזמן האחרון.

התוצאה 77:78 מזכירה לאנשים את אותו ערב, לפני 25 שנה פחות חודש, באולם 'פיוניר' בבלגראד. הניצחון המדהים על מובילג'ירג'י וארזה. באחד השלטים באולם, ערב חג הפסח, נכתב אז: "בפיוניר נדלק האור – וארזה אכלה מרור". השנה את המרור הגיש איבאנוביץ' חודש לפני הזמן.