תמונת מצב עדכנית

הפלופים הגדולים של ינואר

הם הגיעו לא בכושר ולא פעם חשבו רק איך להעביר את הזמן עד הקיץ. בזמן שאתם שומעים את ההבטחות על שחקני הרכש שמגיעים לכאן כעת, הנה חמישה סיפורים מכוננים שיזכירו לכם מה מסתתר מאחורי האשליה

אופיר סער
איציק זוהר (צילום: מכבי חיפה)

איציק זוהר

קצת מוזר שאיציק זוהר על משבצת הפלופ, לא? בעונת 98\97, חצי עונה לאחר שזכה עם בית"ר ירושלים באליפות וטס לבלות על הספסל של קריסטל פאלאס מספר חודשים, חזר זוהר לארץ בחודש ינואר בכדי לחזק את מכבי חיפה. לחזק? זוהר הגיע עם עודף משקל, בכושר משחק גרוע והאמת ללא יותר מדי מוטיבציה לחזור לכדורגל הישראלי. מה גם שחיפה לא התמודדה על האליפות באותה עונה ויותר מדי אתגרים לא היו לו. אפילו זוהר עצמו הגדיר את אותה עונה ככזו "שארצה לשכוח. בקריסטל פאלאס לא שיחקתי ובמכבי חיפה סתם העברתי את הזמן. הגעתי לשחק בחיפה בזכות החוויה להתאמן תחת גיורא שפיגל. אך הוא עזב ומונה דניאל בריילובסקי, והכל השתנה". בריילובסקי אמר אז על הקשר: "הוא לא באמת בא לשחק. הוא בא להעביר את הזמן עד לקיץ. בהתחלה הוא עוד רצה, אבל אחרי זה הוא כבר הבין שלא ימשיך בחיפה ולא באמת השקיע. אם הוא היה רוצה להשקיע הוא היה צריך לרדת במשקל ולעשות הכנה גופנית כמו שצריך, והוא לא עשה".

אוהדי מכבי חיפה זוכרים את ההבלחה של זוהר בירוק, אך במיוחד את המתיחות שלהם עם הסמל של מכבי תל אביב לשעבר. אוהד הקבוצה אסף איצרין מנסה דווקא לשכוח: "מההתחלה לא רצינו אותו. לא סבלנו אותו כשהיה במכבי תל אביב והייתה התנגדות להביא אותו לכאן. הוא לא קיבל אהבה מהתחלה ובכלל בא להעביר כאן את הזמן ולא באמת עניין אותו להצליח כמו כל הקבוצה באותה שנה. זו היתה תחילת הסוף של איציק זוהר בקבוצות צמרת, מאז הוא לא שיחק בקבוצות שנאבקו על תארים אם אני לא טועה. הוא היה צריך לקחת את ההזדמנות לשחק בחיפה בשתי ידיים".

טוב לדעת (מקודם)

שיטת השחייה שתשנה את חייכם (ותעשה אתכם חטובים)

לכתבה המלאה
דניאל דה רידר (צילום: ברני ארדוב, 738, 14945)

דניאל דה רידר

בינואר 2010, לפני כשנתיים, בישרה הפועל תל אביב על החתמתו של ההולנדי-ישראלי המוכשר דניאל דה רידר. דה רידר, שגדל באייאקס אמסטרדם וזכה לשחק במדי הקבוצה הבוגרת לפני שהחל לטייל ביבשת, נחשב לכישרון היהודי הבכיר בעולם, שבוודאי גדול על הליגה שלנו. בפועל, דה רידר שיחק 9 משחקים בהפועל תל אביב, אך כמעט ולא תרם ולא היה משמעותי בדרך לדאבל האדום, כאשר את מרבית המשחקים הוא פותח על הספסל.

דאגלס דה סילבה, אולי השחקן הדומיננטי בדאבל, סיפר: "זה היה נראה שישראל קטנה עליו. הוא אחד שגדל באייאקס ורוצה לכבוש את אירופה, זאת הרגשה לא הכי טובה להגיע לישראל, זאת הרגשה של כשלון בשבילו והיה לו קשה להתאקלם. ראו את זה עליו שהוא רוצה לסיים את החלק שלו כאן ולחזור לאירופה, כמו שהוא עשה באמת. בסך הכל הוא שחקן מצויין שאם הוא היה מפוקס בראש וחולם כמוני או כמו שאר השחקנים על האליפות, הוא היה אולי השחקן הכי טוב שלנו. אבל הוא לא רצה להשתקע כאן, אלא חשב איך הוא מעביר את החצי עונה וחוזר לאירופה. ככה קשה להצליח בישראל, צריך להתחבר למקום".

דה רידר חזר לאחר מכן לוויגאן האנגלית אליה השתייך, לא השתלב, והמשיך לגרהסהופרס בשוויץ שם מצא בשלב זה את מקומו. באחד הראיונות הראשונים שלו בשוויץ אמר: "ישראל זאת המדינה שלי. תמיד רציתי להעביר שם תקופה קצרה. זכיתי שם בדאבל, אך שאפתי לחזור לאירופה. יש לי את השאיפות שלי".

שוונקי (צילום: ברני ארדוב)

טוטו ושוונקי

בעונת האליפות של בית"ר ירושלים ב-2007\2006 החליט המאמן יוסי מזרחי לעשות שינויים בחודש ינואר. הוא שיחרר את החלוצים כריסטיאן פביאני וז'אונו פינטו והחליט לצרף שני חלוצים משמעותיים במקומם. התקציב היה חצי מיליון דולר לשחקן. מזרחי לא ראה את השחקנים מעבר לקלטות והם הוחתמו ללא התרשמות. הראשון שהוחתם היה החלוץ טוטו רושל, חלוץ עליו אמר מזרחי כי "בחרתי אותו לאחר שצפיתי ביותר מ-50 דיסקים והוא היה הבולט מכולם. יש לו המון איכויות - הוא יודע לשמור על הכדור, טכני, חכם וגם קר רוח מול השער במצבים אליהם הוא מגיע". בפועל, טוטו רושל הגיע לכאן בכושר ירוד לאחר שלושה חודשים שלא שיחק. מדובר היה בשחקן איטי שהתקשה לתפקד אפילו באימונים. בכל אימון שני התלונן על מתיחה או רגישות וביקש מנוחה.

גם היום יוסי מזרחי לא מתחרט: "קל לבקר, אבל אנשים לא מבינים שלא היה לנו כמעט זמן והיינו חייבים להחתים שחקנים. האיכותיים באמת לא היו מוכנים לבוא להתרשמות. היה לחץ אדיר אך ורק להביא אליפות ושחקנים טובים לפעמים לא משתלבים כל כך מהר. אני עדיין טוען שהוא היה שחקן איכותי שפשוט היה צריך זמן. אבל בבית"ר ההיא לא היתה אפילו סבלנות של שבועיים".

מעבר לטוטו רושל, מזרחי חיזק את הקבוצה גם בחלוץ כושל בשם קלאבר שוונקי. שוונקי אמנם הבקיע שלושה שערים באותה עונה, אך ראה את הספסל בלא מעט משחקים ובסך הכל היה חלוץ מוגבל שהתקשה לדעת מה לעשות עם הכדור. גם כאן מזרחי חולק ואומר: "הוא לא בא כדי לעשות דברים עם הכדור, הוא בא כגולר ועם התאקלמות נכונה הוא יכול היה להיות אחד הגולרים הטובים כאן. הלחץ הרג אותו, שרקו לו בוז בכל נגיעה, ציפו שברזילאי בכסף של גאיידמק יהיה רונאלדיניו ולא ידעו בכלל מה הציפיות ממנו. אני חיפשתי גולר, זה הכל". שחקן באותה עונה זוכר את הדברים אחרת: "הברזילאים האלה קיבלו דקות משחק רק כדי להוכיח שלא נפלו איתם".

סאדאת בוקארי (צילום: טל לוי)

סאדאת בוקארי

כשהיה בן 18 בוקארי עוד שיחק במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים לפני שעזב לחו"ל ונעלם. ב-2007 הוא שיחק בקבוצה הטוניסאית אטואל דו סהאל ונחשב לכוכב שכבש 9 שערים ולאחר מכן נעלם בכל מיני מדינות באפריקה, שם הרישומים פחות ברורים. בינואר של עונת 2009/10 הוא שב לישראל, אחרי שהפועל תל אביב למכבי חיפה התקוטטו עליו – קרב שרק העצים על הכישרון של השחקן. דודו דהאן, הסוכן, הצליח לסגור עסקה מול יעקב שחר, אבל המוצר שסיפק לא היה איכותי בכלל.

כבר באימוני מכבי חיפה בוקארי נראה כבד ולא מתאים לרמה. הוא לא שיחק תקופה ארוכה לפני ולא היה מוכן פיזית לאימונים ולדרישות של אלישע לוי. לאחר שני משחקים בהרכב בוקארי בילה את מרבית הזמן כשחקן ספסל. אחד משחקני מכבי חיפה סיפר על בוקארי: "היה לו גוף חזק, אבל הוא היה עייף. אמרו שהוא בן עשרים ומשהו, אבל הוא נראה ושידר פיזית שהוא על סף פרישה. הוא התקשה לרוץ, התקשה לעשות אימוני כושר והגיע לא מוכן בכלל. מהר מאוד אפשר היה לראות שהוא לא יכול לעזור לחיפה ויענקל'ה נפל כאן. לפחות אלישע היה מספיק ישר בכדי לעלות מהר על הבלוף".

בויאן ורוצ'ינה (צילום: ברני ארדוב)

בויאן ורוצ'ינה

לאחר הכעס הגדול על הבריחה של בוקארי, עשו בהפועל תל אביב מאמצים אדירים להתחזק בחלוץ בעל שיעור קומה. ג'ובאני רוסו עט על המציאה ושידך למועדון את בויאן ורוצ'ינה. בינואר של אותה עונה (2009-10) סוכמה העברתו של ורוצ'ינה להפועל תמורת כ-400 אלף יורו, כאשר השחקן חתם על חוזה של שלוש וחצי שנים תמורת כ-200 אלף יורו לעונה. ואז הגיע הקטע המקצועי. מה שנראה בתחילה כיכולת חלודה ותנועה מוגבלת, התגלה כפציעה ישנה אותה החלוץ סוחב מהעבר. לאחר מספר שבועות שהשחקן התנדנד בין הספסל ליציע, נתן לו אלי גוטמן את המושכות במספר משחקים והשחקן ניסה, השקיע ורץ הרבה על המגרש, אך יותר מדי תועלת לא הביא להפועל. כאשר מהארן לאלא חזר מפציעתו כבר הוחלט להחזירו לספסל ואפילו ויקטור מרעי הצעיר קיבל את הדקות במקומו.

גם כאן פנינו לדאגלס דה סילבה לחוות דעת: "זה מקרה שונה מדה רידר. הוא באמת רצה והשקיע, אבל לא הלך לו והיו שחקנים שהמאמן חשב שהם יותר טובים ממנו. הוא לא בא להעביר את הזמן, הוא מאוד רצה להצליח כאן. אבל מבחינת המאמן הוא לא היה מספיק טוב. שמעתי את כל הסיפורים שהוא היה פצוע, אבל נראה לי שפשוט הוא לא היה בכושר".
לאחר לא מעט קשיים ואימוני ריצה מסביב למגרש בזמן שהאחרים מתאמנים באופן מלא, הפועל תל אביב הצליחה להתיר את החוזה הכבד של החלוץ הקרואטי. ג'ובאני רוסו מסכם: "הוא חלוץ מצויין שיכול להצליח בכל קבוצה בישראל. גוטמן פשוט רצה חלוץ בסגנון אחר והוא היה צריך זמן כדי ללמוד את הדרישות שלו. מאז הפועל יש עליו מנחוס והוא רק נפצע, אבל אני אומר עוד פעם - הכל היה ישר ואמיתי. מדובר בחלוץ מצוין, צריך רק לתת לו זמן. אבל פה לא רוצים ואחרי זה מצטערים ששחקנים שהעיפו מכאן מגיעים רחוק באירופה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully