סוגרים עניין או פותחים את הליגה?

האליפויות הכי קסומות בתולדות הכדורגל העולמי

וואלה! ספורט נרגשת ממשחק העונה בין אשדוד לקרית שמונה. רק כדי לתת השראה, מיכאל יוכין בחר חמש אלופות לא צפויות ששבו את הלב במדינותיהן. בקרוב אצלנו?

מיכאל יוכין

אם עירוני קרית שמונה או מ.ס אשדוד יזכו בסופו של דבר באליפות, זו תהיה לא רק סנסציה, אלא גם אירוע שרבים מהאוהדים הנייטרלים יוכלו להזדהות איתו. לפניכם חמישה מקרים מהעבר, בהם האלופות המפתיעות נהנו מסימפטיה מיוחדת מצד רוב חובבי הכדורגל במדינתן. מובן שלא כולם הזדהו עם ההצלחה, אבל התחושה באויר היתה ברורה – הגיע להן.

העתיד כבר כאן

הבדיקה החכמה שמאתרת סיכון מוגבר ללקות בשבץ מוחי

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה
דבר אחד ברור: אם הם יקחו, אף אחד לא יגיד שלא הגיע להם, והם יכולים לשאוב השראה מתקדימים לא פחות מפתיעים. שחקני עירוני קרית שמונה חוגגים (צילום: ברני ארדוב)

טורינו, 1976

כאשר המטוס שהוביל במאי 1949 את אחת הקבוצות הטובות בעולם אי פעם התרסק אל תוך הר סופרגה בדרכו ממשחק ידידות בפורטוגל, הפכה טורינו למועדון עם גורל טראגי. המזל הרע רדף אחרי הקבוצה, ואירוע קודר נוסף התרחש ב-1967, אז נדרס ג'יג'י מרוני בן ה-24, הכוכב העולה של השוורים, למוות במרכז העיר, על ידי אוהד טורינו שרוף, אשר הפך לימים – תאמינו או לא – לנשיא המועדון. אז אוהדי יובנטוס ממש לא יסכימו, אבל האליפות היחידה של טורינו מאז אסון סופרגה היתה מרגשת במיוחד, והיא הושגה בזכות עבודת צוות למופת של שחקנים לא מפורסמים במיוחד.

הכוכב הגדול של הסקודטו, פאולו פוליצ'י, שהיה מלך שערי הליגה עם 21 כיבושים ב-30 משחקים, נתון נדיר בעידן קטנאצ'ו, אמנם נסע לשני מונדיאלים בסגל איטליה, אך לא שיחק בהם אפילו דקה אחת. חברו לחוד, צ'יצ'י גרציאני, היה אז רק בתחילת הקריירה בגיל 23, והרשית 15 פעמים. קלאודיו סאלה ורנאטו זקארלי ניהלו את הקישור, ועל הקווים עמד ג'יג'י ראדיצ'ה בעונתו הראשונה בקבוצה.

יובנטוס הובילה את הליגה במשך מחזורים רבים, אך נקלעה למשבר בסוף מרץ, אז הפסידה שלושה משחקים ברציפות, כולל הדרבי הגורלי מול טורינו, בו ניצחו השוורים גם על הדשא, אך לבסוף גם זכו בניצחון טכני בגלל חזיז שפגע בשוער לוצ'יאנו קסטליני. טורינו נטלה את ההובלה, והגיעה למחזור הסיום ביתרון נקודה על היריבה העירונית. אמנם היא הצליחה לסיים רק בתיקו 1:1 במשחקה הביתי מול צ'זנה, אך הגברת הזקנה הפסידה 1:0 בפרוג'יה והחמיצה הזדמנות למשחק אליפות. הקבוצה של ראדיצ'ה כבשה יותר מכולן, ספגה פחות מכולן, והיתה אלופה ראויה. באופן אירוני, כעבור 26 שנה הפסד זהה 1:0 של יובנטוס בפרוג'יה העניק את הסקודטו ללאציו.

אחד מאלה שניהלו את הקישור. רנאטו זקארלי (צילום: AP)

נוטינגהאם פורסט, 1978

פורסט של בריאן קלאף עלתה ב-1977 לליגה הבכירה מהמקום השלישי בליגת המשנה, ואיש לא ציפה ממנה להתמודד בצמרת. למנג'ר, שהפך כבר אז לאגדה שרק הלכה והתעצמה עם הזמן, היו תוכניות אחרות לגמרי. הוא בנה סגל לא נוצץ, אך מגובש באופן מיוחד. לחבורה שהונהגה על ידי הקשר הסקוטי ג'ון מקגוברן, שחקן ראגבי בצעירותו שהפך לבן בריתו של קלאף עוד בימיהם המשותפים בדרבי קאונטי, צורפו בקיץ יוצא דרבי נוסף, ארצ'י גמיל, השוער פיטר שילטון, והחלוץ קני ברנס שהוסב מיידית לעמדת הבלם.

העונה נפתחה בניצחון 1:3 בגודיסון פארק על אברטון, ונוטינגהאם לא הסתכלה לאחור. היא ניצחה שישה משבעה המשחקים הראשונים, עלתה לפסגה במחזור התשיעי ולא ירדה ממנו עד לסיום העונה. ההפסד ללידס במחזור ה-16 באמצע נובמבר היה האחרון שלה לעונה זו, והרצף המטורף גלש עמוק לתוך העונה שלאחר מכן והגיע ל-42 משחקים. ככל שהעונה התקדמה, הפכה פורסט לקשה יותר להכנעה. ב-14 המשחקים האחרונים שמר שילטון 10 פעמים על רשת נקיה, ובטבלה הסופית עמד יתרונה של נוטינגהאם על סגניתה ליברפול על שבע נקודות, בשיטת שתי נקודות לניצחון.

גיבורים רבים היו להצלחה הפנומנלית, שנמשכה עם שתי זכיות סנסציוניות בגביע האלופות, אבל הבולט מכולם היה בכל זאת המגן ויו אנדרסון שסבל במשך שנים מיחס גזעני ביציעים והפך לשחקן השחור הראשון שלובש את חולצת נבחרת אנגליה בזכות הצטיינותו בעונת האליפות, ונסע איתה בשנות ה-80' לשני מונדיאלים ושתי אליפויות אירופה.

הגזענות לא הרתיעה אותו מהישגים בקבוצה ובנבחרת. ויו אנדרסון (צילום: GettyImages)

אלאניה ולדיקווקאז, 1995

בעשור הראשון אחרי התפרקות ברית המועצות, שלטה ספרטק מוסקבה ללא עוררין בליגה הרוסית. האדומים מהבירה ליקטו תשע אליפויות, ועשיריה רצופה נמנעה רק על ידי אלאניה המייצגת את רפובליקת צפון אוסטיה בקווקאז. על מנת להבין את גודל ההישג של המאמן ואלרי גזאייב, די לציין כי בעידן הסובייטי שיחקה אלאניה פעמיים בלבד בליגה הבכירה, וגם אחרי היווסדה של הליגה הרוסית. היא נבנתה בעיקר סביב שחקנים מהפריפריה, כאלה שלא משכו תשומת לב מצד הענקיות ממוסקבה או נפלטו מהן. השם היחיד שעשוי להיות מוכר לקהל האוהדים הרחב הוא עומארי טטראדזה, רוסי ממוצא גאורגי-יווני, שחתם ברומא אחרי עונת האליפות ולא הצליח בה בעיקר בגלל פציעות. כל היתר, כולל הפליימייקר האוזבקי מירג'לול קאסימוב והחלוץ הגאורגי מיכאיל קאבלאשווילי שנכשל בהמשך במנצ'סטר סיטי, הגיעו לשיאם בעונה המזהירה ב-1995.

במהלך הריצה לתואר הציגה אלאניה כדורגל התקפי וסוחף, רשמה 22 ניצחונות ב-30 משחקים, ובאופן מדהים השיגה ארבעה ניצחונות על אדמת מוסקבה, כולל 1:2 מזהיר מול ספרטק שנחשבה לבלתי ניתנת להכנעה בלוז'ניקי, ו-1:2 על צסק"א במחזור הלפני האחרון שהבטיח את התואר. "להצלחה הגדולה של אלאניה היה אפקט חברתי חשוב מאוד הן באוסטיה והן ברוסיה כולה. כיום יש בליגה הבכירה ברוסיה יותר מ-50 שחקנים מהאיזור, כולל אלן דזאגוייב בצסק"א. כולם היו ילדים בשנות ה-90' והפנימו בגיל צעיר שהתמדה ומקצועיות מובילות להשגת מטרות" אמר לאחרונה גזאייב. מאמן נבחרת רוסיה לשעבר, שזכה בשלוש אליפויות עם צסק"א בשנות ה-2000, שב השנה לאלאניה כנשיא. בנו, יורי גזאייב, הוא המאמן, והקבוצה מובילה כיום את הטבלה בליגה השניה.

חזר למועדון כנשיא, כשהבן שלו עומד על הקווים. ואלרי גזאייב (צילום: רויטרס)

אוקזר, 1996

הדאבל בעונת 1995/96 נתפס בצרפת כלא פחות מפרס על מפעל חיים עבור גי רו. המאמן יוצא הדופן, אשר דאג לכל פרט, ומילא בפועל את כל התפקידים במועדון, מעין מנכ"ל ואפסנאי גם יחד, סיים אז את עונתו ה-35 על ספסל אוקזר, אותה הצעיד מהליגה החמישית לצמרת הכדורגל האירופי, ובה המשיך לעבוד עד 2005. עבור עיר קטנטנה בת 45 אלף תושבים בחבל בורגונדי, היו אלה חודשים בלתי נשכחים.

העונה ההיא דווקא לא בישרה בתחילתה טובות לקבוצתו של רו. אוקזר צברה ארבע נקודות בלבד בחמישה המחזורים הראשונים. אלא שכל הקבוצות סבלו מחוסר יציבות כרונית, וכך התאפשר לאוקזר לטפס למעלה, לכבוש את הפסגה במחזור ה-33 ולזכות באליפות על אף 10 הפסדים. לאיש לא היה ספק כי מדובר באלופה ראויה – עם 22 ניצחונות, ההתקפה הטובה ביות וההגנה הטובה ביותר, הגשים רו את חלומו הגדול.

אחת הסיבות המרכזיות לסנסציה נעוצה בהבאתו של הבלם לורן בלאן מסנט-אטיין לעונתו היחידה באוקזר, בדרכו לברצלונה, אינטר ומנצ'סטר יונייטד. הכוכב הבלתי מעורער בקישור היה קורנטן מארטינס שמעולם לא הפך לשחקן משמעותי בנבחרת למרות שכשרונו לא הוטל בספק. מרטינס היה אז גם מלך שערי הקבוצה עם 13 כיבושים, אחד לפני ליליאן לסלאנד הבלונדיני, חלוץ הרחבה החסון שיצר שיתוף פעולה נפלא עם הקיצוני ברנאר דיומד, בוגר האקדמיה של אוקזר שהפך לימים כישלון מהדהד בליברפול.

אפילו באליפות הוא לא יכול לשמוח? גי רו עם פרצוף חמוץ על רקע החגיגות של אוקזר ב-1996 (צילום: AP, Michel Euler)

קלמאר, 2008

הסיפור של קלמאר סחף את שבדיה באמצע העשור הקודם. קבוצה שלא השיגה כמעט דבר בכל תולדותיה עלתה לפתע לכותרות בזכות המאמן נאנה ברגסטראנד. היא עלתה לליגה הבכירה ב-2003, התבססה בחלק העליון של הטבלה, פספסה את התואר ההיסטורי על חודה של נקודה ב-2007, ואז התפוצצה לפתע עם סגנון כדורגל מרתק ב-2008. היא פתחה את העונה עם שבעה ניצחונות בשמונה משחקים, אבל אז הפסידה ליריבה העקשנית אלפסבורג, והקרב המותח בין השתיים התנהל עד המחזור הלפני האחרון. מבחינת האוהדים הנייטראלים הפייבוריטית היתה ברורה – בעוד אלפסבורג התבססה על הגנת ברזל שספגה 18 שערים, הלכה קלמאר על התקפה בכל מחיר עם 70 כיבושים ב-30 משחקים. הגיוני, אם כך, שהאליפות הראשונה הובטחה בזכות 0:6 המוחץ על נורשפינג.

הפרט הפיקנטי ביותר של קלמאר מודל-2008 שייך לשלישיית האחים אלם. הקשר ההתקפי ויקטור אלם היה הכוכב הגדול עם 15 כיבושים, כולל רביעיה במשחק האליפות מול נורשפינג, וגם החלוץ דויד אלם תרם שבעה שערים. אלא שהמוכשר מכולם היה האח הצעיר ביותר - ראסמוס אלם, אז בן 20, וכיום שחקן מפתח בנבחרת והמנהיג של אלקמאר, מובילת הליגה ההולנדית. לאחרונה קושר שמו של אלם, קשר עם ראיית משחק פנטסטית ואשף הכדורים הנייחים, למנצ'סטר יונייטד, ארסנל וטוטנהאם, ואל תתפלאו אם יהפוך לכוכב משמעותי ביותר בפרמייר-ליג כבר בעונה הבאה. אלכס פרגוסון מחכה לו בזרועות פתוחות.

כוכב גדול, אבל לא הכי משמעותי משלישיית האחים אלם. ויקטור אלם חוגג שער ב-2008 (צילום: AP, Fred Ernst)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully