פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הפרדוקס של בלאט

        מכבי תל אביב מגיעה ל-2012 ללא פילוסופיה מגובשת. בלאט חייב כעת להמר ולהפקיד את גורלו בידי שחקנים שמייצגים את ההפך המוחלט מהקבוצה המצוינת שבנה בעונה שעברה. הבלוג של גרינוולד מסכם סיבוב

        אלו היו חודשיים וחצי אמביוולנטיים למדי. מכבי תל אביב סיימה את הבית המוקדם – הקשה ביותר אליו הוגרלה ביורוליג זה שנים – במקום השני, והעמידה מאזן מכובד של 3:7; אם כי בדרך לשם הציגה יותר משחקים חלשים ובינוניים מאשר טובים. היא שרדה את חודש דצמבר האכזרי ונותרה עומדת לאחר עזיבתו של ג'ורדן פארמר, אבל מאז לכתו משחקת ומתנהלת כמו קבוצה השרויה במצב צבירה הישרדותי: היא רק מנסה לעבור את היום.

        ההישרדות הזו – משבוע לשבוע, ממסע חוץ אחד לאחר, לעתים מערב לערב – הביאה לכך שמכבי נכנסת לשנת 2012 ללא פילוסופיה מקצועית מגובשת, או אפילו איזו היררכיה ברורה.

        אף שחלף סיבוב משחקים שלם, השאלות הגדולות נותרו עדיין ללא מענה: האם מכבי תל אביב היא קבוצה דפנסיבית או אופנסיבית? האם יש לה עוגן הגנתי מובהק? מיהם אנשי המפתח בהתקפה? מהי נקודת החוזק של מכבי? האם זו קבוצה של פועלים שחורים, או של סקוררים צבעוניים? קבוצה של קו אחורי או של קו קדמי? האם מכבי היא דווין סמית', או שמא קית' לנגפורד?

        ***

        הספסל של מכבי תל אביב: יוגב אוחיון, דיוויד בלאט, דרק שארפ (קובי אליהו)
        מיהם אנשי המפתח? מהי נקודת החוזק של הקבוצה? מכבי תל אביב עדיין מחפשת את עצמה (צילום: קובי אליהו)

        בעיניי, ההחתמה של דמונד מאלט היא החשובה ביותר שביצעה מכבי השנה. כשמכבי בחרה להחתים את הגאנר המזדקן של שרלרואה היא גם החליטה בעקיפין מי היא רוצה להיות, או נכון יותר – מי היא לא רוצה להיות: מכבי לא רוצה להיות תיאו פפאלוקאס.

        מכבי של המשך העונה תשחק כדורסל אמריקאי קלאסי: היא תעמיד על הפרקט קבוצה סופר-אתלטית, שופעת שחקנים בעלי יכולת אישית גבוהה (מאלט, לנגפורד, אליהו, סופו).

        כדי להגיע לשלבים המאוחרים מכבי תהיה חייבת למצות את כל הכישרון שיש לה (ויש לה). לכן בשלב הבא תעמוד בפני דיוויד בלאט משימה קשה ביותר, שנוגדת את אופיו ומהותו כמאמן כדורסל: הוא יהיה חייב להתחיל לשחרר.

        עד כה שליטתו של בלאט במכבי טוטאלית, וטביעת האצבע שלו ניכרת בכל מהלך. הוראותיו ברורות: רצים כשיכולים, ואם לא – דוחפים את הכדור עמוק פנימה, לשחקני הפנים. מנצלים כל מיס-מאץ'. ההתקפה מרוסנת; לעולם אין לאבד שליטה ולקחת זריקות שאינן מגיעות מתוך שטף המשחק. בזמן שאנדולו אפס, מילאנו או שרלרואה איבדו שליטה והפגיזו את עצמן לדעת, מכבי שמרה על קור רוח, טעתה פחות ולבסוף ניצחה. המשחק באיסטנבול כמיקרוקוסמוס: אפס התאבדה עם 33 שלשות, מכבי נותרה בשליטה עם 11 ניסיונות מבחוץ בלבד. בדיעבד, זה היה המשחק שהעניק לה את המקום השני. פרטיזן הממושמעת, להבדיל, גררה את מכבי למשחק צמוד בהיכל וגם ניצחה אותה בבלגרד.

        מכבי מציגה את האחוז השני-הנמוך-ביותר-ביורוליג של שלשות ביחס לסך הזריקות מהשדה (בשלב המוקדם, רק 25.6% מכלל זריקותיה של מכבי מהשדה היו שלשות). פנרבחצ'ה-אולקר, מהפתעות העונה הגדולות, סיימה את בית א' במקום הראשון ותשמש ראש-בית בהגרלת השלב הבא; שלא במפתיע, רק הקבוצה של נוון ספאחיה רשמה יחס נמוך ממכבי של שלשות לעומת זריקות מ-2: 25.5% מכלל זריקותיה מהשדה היו שלשות. כדוגמא הופכית, אנדולו (35.7%) ומילאנו (37.3%) הכושלות הציגו יחס גבוה בהרבה.

        דיוויד בלאט מאמן מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        יהיה חלייב להתחיל לשחרר. בלאט (צילום: ברני ארדוב)

        אם רוצים להבין כיצד קבוצה כמו קאחה לבוראל מוצאת את עצמה מחוץ לתחרות אחרי עשרה משחקים, כל שצריך לעשות הוא להסתכל על יחס השלשות-זריקות מהשדה הגבוה שהעמידה: 39.6% מסך זריקותיה מהשדה היו שלשות. הבאסקים אימצו שיטת משחק של מהמרים – שיטה בה משתמשות באופן מסורתי הקבוצות הקטנות יותר, בדרך כלל גם בלית ברירה – והפסידו הכל.

        ההשלכות של החתמת מאלט צפויות וברורות: פפאלוקאס, שממילא בקושי רואה פרקט, יידחק כנראה לקצה הספסל, וגם אוחיון ייאלץ להיפרד מדקות משחק מרובות. עם מאלט ולנגפורד תציג מכבי קו אחורי של אקדוחנים חסרי-מצפון. יחד עם בלו או אליהו בעמדה 4 וסופו בעמדה 5, הפוטנציאל ההתקפי של מכבי יהיה אדיר. אם בלאט לא ישחרר את החבל ויאפשר לאינדיבידואלים המוכשרים הללו מרווח פעולה, ומרחב לטעויות, נמשיך לראות ממכבי כדורסל מסודר יחסית, אבל ביחס לאופיים של שחקניה גם מאוד מאולץ ומעושה.

        בשלב הבא, על טעויות של קבוצות ברמתן של צסק"א או ברצלונה לא כדאי למכבי לבנות. בטופ-16 מכבי תצטרך להיות הרבה יותר אקטיבית מכפי שהייתה בעשרת המשחקים הראשונים; היא תצטרך לאסוף את הניצחונות בכוח. וזה אומר, במלים פשוטות, שבלאט יהיה חייב להמר ולהפקיד את גורלו בידי שחקנים שמייצגים את ההפך המוחלט מהקבוצה המצוינת שבנה בעונה שעברה.

        ***

        קית' לנגפורד שחקן מכבי תל אביב בכדורסל (ברני ארדוב)
        עם מאלט ולנגפורד מכבי תעמיד קבוצה סופר התקפית מבחינה פוטנציאלית (צילום: ברני ארדוב)

        אתמול (חמישי) עסקנו בפערים העצומים בין מכבי של תל אביב למכבי של משחקי החוץ. לשלב הבא העפילו הרבה קבוצות מפתיעות, אך כאלה שנחשבות לקבוצות ביתיות מובהקות: בילבאו, שהדיחה את לבוראל, נהנית מתמיכה אדירה של 10,000 אוהדים קנאים; קאנטו הקטנה העפילה בזכות מאזן ביתי של 1:4, לרבות ניצחונות על אולימפיאקוס, לבוראל ובילבאו. בקובנה מעולם לא היו למכבי חיים קלים; גם קאזאן וגלטסראי מסוכנות מאוד בביתן.

        צסק"א וברצלונה, שתיים משלוש הקבוצות שתוכל מכבי להגריל מהדרג הראשון, נראו נהדר בשלב הראשון. אלופת רוסיה, שהודחה בדיוק בשלב הזה בעונה שעברה, עודנה בלתי-מנוצחת; ברצלונה מעדה פעם אחת, במשחק החוץ הקשה מול סיינה. שתיהן, כמובן, טרם הפסידו בבית.

        היורוליג הנוכחית מסתמנת כאחת המאוזנות ביותר בעשור האחרון. סיינה, פנאתינייקוס ואולימפיאקוס, שיוגרלו כמו מכבי מהדרג השני, נחשבות למועמדות בטוחות להמשיך הלאה. גם הן מחזיקות במאזן ביתי מצוין (0:5 לאולימפיאקוס, 1:4 לסיינה ופנאתינייקוס).

        בטופ-16, תוצאות החוץ עושות את ההבדל בין העפלה להדחה. קבוצת חוץ טובה היא קבוצה יציבה. זו תהיה הדילמה של מכבי, וזה בדיוק יהיה הפרדוקס של בלאט: האם קבוצה בראשות מאלט ולנגפורד – שיציבות איננה נמנית על תכונותיהם הבולטות – היא המתאימה לאתגר?

        ohad@walla.net.il

        עם מאלט ולנגפורד למכבי יהיו שני יצרני נקודות, אבל לא רכז

        צפו במכבי תל אביב מנצחת בשרלרואה 69:86

        דמונד מאלט: "נוסע לדאלאס, ומשם אחזור לתל אביב"