פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        דאלאס מאבריקס: אנחנו האלופים, זוכרים?

        מחממים את הפרקט: הייווד ישכיח את צ'נדלר? אודום ישתלב? נוביצקי יתעלה? אם דאלאס תענה בחיוב, יש לה סיכוי לריפיט

        דירק נוביצקי, דאלאס מאבריקס (רויטרס)
        (צילום: רוירטס)

        תקציר הפרקים הקודמים

        מאזן בעונה שעברה: 25:57, מקום שלישי במערב.

        סיימו את העונה: עם אליפות, אחרי 2:4 על פורטלנד בסיבוב ראשון, 0:4 על הלייקרס בשני, 1:4 על אוקלהומה סיטי בגמר המערב ו-2:4 על מיאמי בגמר.

        לפני חמש שנים דאלאס הובילה בגמר 0:2 על מיאמי, ובפער דו ספרתי ברבע האחרון במשחק השלישי, אבל הפסידה במשחק ובסדרה. שנה לאחר מכן היא השיגה את אחד המאזנים הטובים בהיסטוריה בעונה הרגילה, אך הפסידה בסיבוב הראשון בפלייאוף. מאז היא התקבעה כקבוצה שאין לה את זה, שלא מסוגלת לבצע את הסוויץ' המנטלי שמאפשר לקבוצות לזכות באליפות. חלק גדול מהאשמה הופנתה כלפי דירק נוביצקי, שנחשב לאחד הסופרסטארים הפחות אמינים ברגעי האמת.

        ואז הגיע פלייאוף 2011 והזכיר שהמציאות הרבה יותר מורכבת, ושמתדמיות ניתן להשתחרר. דאלאס עשתה דברים מדהימים בפלייאוף הזה. את האלופה המכהנת היא הדיחה בסוויפ, מול אוקלהומה סיטי חזרה מפיגור 15 בחמש הדקות האחרונות, מול מיאמי חזרה מפיגור דומה כשההיט מוליכים 0:1 בסדרה. היא ניצחה שבעה משמונת משחקי החוץ האחרונים שלה בפלייאוף, ובכל אחת משלוש הסדרות האחרונות ניצחה שני משחקים בהם הייתה בפיגור בפתיחת הרבע האחרון. השליטה המנטלית של דאלאס בכל סדרה הייתה אבסולוטית ומדהימה, היא הצליחה לגרום לכל יריבה לשקשק.

        נוביצקי שלט במאני טיים כאילו הוא עושה את זה כבר שנים. מול קובי, מול דוראנט, מול וויד ולברון - דירק היה השחקן הטוב ביותר בכל סדרה והמניה הבטוחה ביותר ברגעים החשובים. השיא היה משחק של 48 נקודות מול אוקלהומה סיטי. לצדו היה אוסף שחקנים שחשבנו שכבר איבדו סיכוי לרגעי תהילה משלהם - טייסון צ'נדלר נראה גמור רק שנה לפני כן ופתאום הוא מעוז ההגנה של האלופה, ג'ייסון קיד מצא טבעת בגיל 38, ג'ייסון טרי גילה פתאום עצבים מברזל, שון מריון השתפר ככל שהפלייאוף התקדם, אפילו פז'ה סטויאקוביץ' תרם כמה שלשות גדולות. אליהם הצטרפו ג'יי ג'יי בראה הננסי, שהצליח להביך כל יריבה פעם אחר פעם, ודשון סטיבנסון שסיפק הגנה גדולה על כוכבי היריבות. על החבורה ניצח ריק קרלייל, עוד אחד שכבר הוספד וחזר כדי לספק תצוגת אימון אדירה.

        בדרך כלל אליפויות לוקחים בצבע, דאלאס הוכיחה שניתן לקחת אותן גם מעבר לקשת. הנתון שעשה את ההבדל עבורה בפוסט סיזן היה 8.8 שלשות למשחק ב-39 אחוזים מול 5.3 שלשות ב-29 אחוזים של היריבה. כל זה קרה בלי שום אינדיקציה לכך בעונה הרגילה, שנראתה כמו סתם עוד עונה חביבה של המאבס שתסתיים בסיבוב השני, ובלי קארון באטלר הפצוע, שהיה אמור להיות אחד השחקנים החשובים בקבוצה.

        אני יודע מה עשיתם בחורף האחרון

        באו: למאר אודום (בטרייד מהלייקרס), וינס קרטר (מפיניקס), דלונטה ווסט (מבוסטון), ברנדון רייט (מניו ג'רזי), שון וויליאמס (ממכבי חיפה).

        עזבו: טייסון צ'נדלר (לניקס), ג'יי ג'יי בראה (למינסוטה), דשון סטיבנסון (מחפש קבוצה), קארון באטלר (לקליפרס), קורי ברואר (לדנבר), פז'ה סטויאקוביץ' (פרש עם טבעת).

        שבועיים עמוסים עברו על דאלאס, עמוסים מדי עבור אלופה מכהנת שאמורה לשאוף לשמור על הסגל שהביא לה את הטבעת. אבל במקרה של המאבס, מהסגל הזה עזבו כמה מהשחקנים החשובים ביותר. מארק קיובן גם ככה נדיב מאוד בחוזים שהוא מציע, ולכן מצא את עצמו במצב ביש - כדי לחדש את כל החוזים שנגמרו הוא יצטרך לחרוג באופן משמעותי מתקרת השכר. לקראת כניסת החוקים החדשים זה כבר לא עניין של מה בכך, אפילו עבורו.

        העזיבה הבולטת היא של טייסון צ'נדלר, שנחשב לשחקן השני בחשיבותו בקבוצה בפלייאוף וחתם בניקס על חוזה שמן. הנוכחות ההגנתית הנפלאה שלו אינה באה לידי ביטוי במספרים ותחסר מאוד לקרלייל בעונות הבאות. גם בראה, שפרץ בפלייאוף ועשה דברים שאף שחקן אחר בעולם לא מסוגל, בחר במינסוטה ויחסר מאוד בעתיד. דשון סטיבנסון ייקח למקום אחר את הכישרון שלו לשמור על לברון. קארון באטלר עזב לקליפרס, אבל מכך פחות מוטרדים בדאלאס.

        גם רשימת המצטרפים כוללת כמה שמות מעניינים. המחליף של צ'נדלר יהיה למאר אודום, שיהווה ניצול מקסימלי לטרייד אקספשן שהיה לדאלאס. קיובן ניצל את הבלגן של סאגת פול כדי לגנוב שחקן מצוין במחיר מציאה. לאחר שמצאו ווינריות במריון ופז'ה, בדאלאס החליטו למתוח את החבל עוד קצת ולהביא את וינס קרטר המזדקן. אם גם ממנו הם יוציאו הצגות במשחקי פלייאוף חשובים, זה כבר באמת יהיה הישג היסטורי. גם דלונטה ווסט ושק הבעיות שלו הצטרפו כדי לחזק את הקו האחורי. הקו הקדמי חוזק גם בשני פוטנציאלים גדולים שלא מומשו עד כה - ברנדון רייט ושון וויליאמס.

        בסופו של דבר, קיובן ארגן לנסיון הריפיט סגל מאוד מעניין. השחקנים שהגיעו מגוונים יותר מאלה שעזבו, הבעיה היא שהעוזבים סיפקו, כל אחד בדרכו, צורך מאוד ספציפי שיהיה קשה לשחזר. מי יצליח לשנות זריקות כמו צ'נדלר או להגיע לטבעת בקלות כמו בראה? היתרון הוא שמדובר בעוד שחקנים שמסוגלים לייצר לעצמם מצבי זריקה ובכך יוכלו להוריד מהעומס על נוביצקי וטרי בתחום הזה. יהיה מעניין במיוחד לבדוק איך אודום ישתלב - האם הוא ישחק דקות רבות ליד נוביצקי? האם הוא יידע להתאים את עצמו לסגנון שונה לחלוטים מזה שהתרגל אליו בלייקרס? אם כן, צמד הגבוהים הזה עשוי להיות הכי פחות ניתן לשמירה בליגה.

        מה מי מו

        חמישייה: ג'ייסון קיד, וינס קרטר, שון מריון, דירק נוביצקי, ברנדון הייווד.

        ספסל: דלונטה ווסט, ג'ייסון טרי, רודריג בובואה, דומיניק ג'ונס, בראיין קרדינל, למאר אודום, ברנדון רייט, איאן מהמני, שון וויליאמס.

        מאמן: ריק קרלייל (עונה רביעית בקבוצה).

        מועמד לפריצה: רודריג בובואה היה במשבצת הזאת גם בעונה שעברה, אבל היה פצוע ברובה ולא הצליח להיכנס לכושר גם כשחזר. אולי הפעם יגיע תורו של הקומבו גארד הצרפתי האקספלוסיבי, שהראה ניצוצות של כישרון ענק בעונת הרוקי. יכול להיות שבסופו של דבר הוא יהיה המחליף האמיתי של בראה, כי הוא מסוגל להביא דברים דומים.

        מועמד לדעיכה: ג'ייסון טרי חגג כבר 34 סתווים, המספרים שלו בירידה בשנתיים האחרונות והעמדה שלו עמוסה בשחקנים עם יכולות דומות לשלו. יכול להיות שהשנה הוא ימצא את עצמו לוקח תפקיד משני יותר, לפחות בעונה הרגילה.

        אקס פקטור: ברנדון הייווד. בסופו של דבר, עמדת הסנטר תהיה המכריעה בעונה של דאלאס. בלא מעט מצבים ניתן יהיה להסתדר הגנתית עם נוביצקי ואודום ולהרוויח מהם בהתקפה, השאלה היא לגבי המצבים בהם דאלאס תזדקק לסנטר הגנתי אמיתי. כשיש בקבוצה סנטר עם מיקום ותזמון מושלמים כמו צ'נדלר, זה עוזר להחביא לא מעט בעיות. למשל - שאין למאבס שומר ראוי לשחקנים כמו דרק רוז, ראסל ווסטברוק ודווין וויד. בסדרה מול אוקלהומה סיטי בלט במיוחד שהשומר הטוב ביותר על ווסטברוק היה צ'נדלר. הגארד הגיע לצבע די בקלות, אבל צ'נדלר חיכה לו שם ושינה לו זריקה אחרי זריקה. השנה מי שיצטרך להיות שם זה הייווד. בוושינגטון היו לו מספרים של סנטר הגנתי איכותי, אבל המספרים אומרים מעט מאוד בעמדה הזאת. השנה יהיה המבחן האמיתי שלו. אם הוא לא יצליח לסגור את הצבע ברמה שמתקרבת לזו של צ'נדלר, דאלאס תהיה בבעיה בפלייאוף.

        ולכדור הבדולח

        תסריט אופטימי: תזכרו את האופי. עם כל סימני השאלה, ברגע האמת מה שמכריע משחקי פלייאוף גדולים זה המנטליות. עד להודעה חדשה, לדאלאס יש יתרון מנטלי על כל יריבה בליגה. ברגע שהיתרון הזה קיים, קל יותר להייווד להתעלות למען האירוע, לאודום להמשיך להיות המחליף הטוב בליגה, לבובואה לספק רגעים גדולים, לנוביצקי להישאר נוביצקי ואפילו לוינס קרטר לקלוע כמה סלי נצחון. או במילה אחת - ריפיט.

        תסריט פסימי: תזכרו את צ'נדלר. האופי לא יעזור במיוחד אם אף אחד לא יידע איך להתמודד עם הפיק נ' רול של פול ובלייק, עם המאסה של מארק גאסול וזאק רנדולף ועם החדירות של ווסטברוק ודוראנט. מבין כל הכללים של אלופות, אחד הפחות שבירים הוא שלא לוקחים אליפות בלי גבוה הגנתי איכותי ששולט בצבע. עכשיו לכו תבנו מדינה על התקווה שברנדון היווד הוא אחד כזה. או בשתי מילים - אין ריפיט.

        תחזית: התסריט הפסימי. התחושה שלי היא שהשנה יתברר כמה צ'נדלר היה חשוב למערך של קרלייל, כאשר אוקלהומה סיטי שהתבגרה בשנה נראית לי כמו הקבוצה האידיאלית לחשוף את זה. לא נופתע גם אם שחקנים כמו קיד, טרי ומריון יגיעו עם פחות רעב לפלייאוף השנה, לאחר שהשיגו את הטבעת שרצו כל כך. דאלאס תעשה את שלה בעונה הרגילה ובסיבוב-שניים הראשונים, אבל לא תגיע לגמר.

        מחממים את הפרקט: הבית הפסיפי
        מחממים את הפרקט: הבית האטלנטי
        מחממים את הפרקט: הבית המרכזי
        מחממים את הפרקט: הבית הדרום מזרחי

        שחקן דאלאס מאבריקס דירק נוביצקי (GettyImages , Ronald Martinez)
        זה שם, וצריך לקחת את זה שוב. נוביצקי (צילום: אימג’בנק – GettyImages)