הוא כבר חזר ארבע פעמים העונה מפיגור 13 נקודות ברבע הרביעי, משהו שלא נעשה מעולם ב-NFL. הוא בדרך להוביל את קבוצתו לפלייאוף בפעם הראשונה מאז 1999, והוא רק בן 23. טים טיבו? קבלו את המשיח האמיתי של העונה, מת'יו סטאפורד.
ביום ראשון האחרון, הקוורטרבק של הליונס הרכיב שני דרייבים לטאצ'דאון בשמונה דקות האחרונות של המשחק. בדרייב הראשון מבין השניים, בו סטאפורד רשם 71 יארדים, הוא רץ בדאון רביעי לחמישה יארדים בשביל לרשום דאון ראשון ובמהלך שלאחר מכן מצא את התופס הצעיר מבויזי סטייט טיטוס יאנג לטאת'דאון. את הדרייב השני, ל-98 יארדים, סטאפורד סיים עם מסירה מדהימה על הרגל האחורית לקלווין "מגהטרון" ג'ונסון, במה שנקרא בעיתוני דטרויט כ"מגה-דרייב".
"כשאתה במרחק 98 יארדים בחוץ עם שתי דקות לסיום ובלי פסקי זמן, אתה חייב להוציא לפועל את המהלכים שלך או אחרת אתה הולך להפסיד", אמר הקוורטרבק לאחר המשחק והוסיף: "אני לא חושב שזה עוזר לי להתרגש יותר". מפתיע לשמוע את קלישאות החוכמה האלה מקוורטרבק כל כך צעיר, שעדיין לא סיים עונה שלמה בקריירה קצרה אך רוויית פציעות. מאמנו ג'ים שוורץ מסביר מאיפה הביטחון מגיע: "הוא אולי צעיר אבל מחוספס. הוא שיחק הרבה פוטבול בחיים שלו. בתיכון ובקולג' הוא פתח כפרשמן וזה היה בג'ורג'יה שמשחקת ב-SEC, שם יש הרבה משחקים גדולים".
בתחילת העונה תהינו האם סטאפורד יכול לסיים בפעם הראשונה עונה ללא פציעות וחיסורים. כרגע, אנחנו רחוקים שני משחקים מהישג זה וסטאפורד עושה את זה בסטייל. הוא כבר שבר את שיא מסירות הטאצ'דאון לעונה של הקבוצה עם 33 כאלה ורחוק רק 193 יארדים לשבור את שיא היארדים בקבוצה. שניהם היו שייכים לקוורטרבק בשנות ה-90, סקוט מיצ'ל. עוד סטטיסטיקה מרשימה מציינת את היותו הקוורטרבק השני הצעיר ביותר (אחרי דן מרינו) בהיסטוריה של הליגה לרשום 4,000 יארדים ו-30 ט"ד. הוא עושה זאת בגיל 23 ועשרה חודשים.
עם זאת, הליונס רחוקים מלהיות מושלמים. בעיות משמעת, סקנדרי רעוע ומשחק ריצה שלא קיים העמידו בסימן שאלה את סיכויי האריות להגיע לפלייאוף. אך למרות כל הבעיות, דטרויט כנראה תשחק פוטבול בינואר. החזרה מפיגור ארבע פעמים מול הגנות NFL מוכיחה שני דברים. הראשון: הליונס מאמינים שהם יכולים לנצח כל משחק, גם בחוץ וגם בפיגור. שלושה מתוך ארבעת משחקי הקאמבק נערכו בחוץ, כשרק מול קרוליינה הם שיחקו בפורד פילד. אנחנו זוכרים כמובן איך לפני משחק חג ההודיה הליונס לא פחדו לומר שהם ינצחו את גרין ביי, שנראתה אז כבלתי מנוצחת. הם הפסידו, כזכור, את המשחק הזה, וגם את נדמוקונג סו בגלל שטות, אבל ההפסד הכואב ההוא שימש שעון מעורר בחזרה למציאות. והמציאות היא שדטרויט קבוצה טובה אבל לא מצוינת.
כל זה מביא אותנו לנקודה השניה, והיא הכישרון שיש לליונס. השילוב בין סטאפורד לקלווין ג'ונסון הוא השני הכי קטלני בליגה אחרי טום בריידי-רוב גרונקובסקי. סטאפורד וג'ונסון אולי טיפה נרגעו בחצי השני של העונה, אבל מגהטרון נזכר להגיע ביום ראשון האחרון עם שתי תפיסות לטאצ'דאון. סטאפורד לא מפחד לזרוק לו גם כשיש עליו שמירה ואפילו דאבל אפ. ראינו את ג'ונסון תופס כדור באוויר גם על שלושה מגנים, במה שהתחיל את הקאמבק המדהים של הליונס בקאובויס סטדיום. בנוסף, נייט ברלסון, שקרא לעצמו "ווס וולקר השחור", והרוקי טיטוס יאנג משלימים יחידה אווירית שיכולה להסב נזק לכל אחת מהקבוצות בליגה. הבעיה היא משחק הקרקע, שאותו לא הצליחו הליונס לייצב גם כשג'אוויד בסט היה בריא.
לדטרויט יש עוד עבודה לעשות כדי שהתקופה הזאת לא תהיה קצרה כמו בזמנם של מיצ'ל ובארי סנדרס. דבר אחד בטוח - יש לה את קוורטרבק העתיד. סטאפורד לא ממש רחוק מלשחק יום אחד כמו בריידי, רוג'רס או בריס. הוא מדורג חמישי העונה מבחינת קוורטרבק רייטינג, וזה אמור להספיק לו להופעת בכורה בפרו-בול. סטאפורד גילה העונה גם בגרות, כששיחק למרות כאבים בקרסול מול דנבר, וגם סבל משבר באחת האצבעות ביד הזורקת. כל עוד הוא נשאר בריא, ופה נכנס לתמונה האופנסיב ליין המשתפר של הקבוצה, מספר 9 יכול להוביל אותה ליותר משתי הופעות הפלייאוף שהקבוצה רשמה עם מיצ'ל כקוורטרבק.
את העונה הרגילה יסיימו הליונס בלמבו פילד, שם יתעמתו עם גרין ביי פאקרס. אם תשאלו את סו, ג'ונסון או סטאפורד, הם יספרו לכם שהם באים לנצח את המשחק. תהיו בטוחים שגם שהם בפיגור במחצית, הם עדיין יעלו למחצית השנייה כמו אריות. הקבוצה קיבלה את האופי של המאמן שלה, ג'ים שוורץ, ולא דופקת חשבון לאף אחד. בהתחשב בעובדה שהליונס לא ניצחו בוויסקונסין 20 שנה, עמידה במשימה הזו תראה לכולם שהכוונות שלהם רציניות. לא בשנה הבאה ולא בעוד שנתיים כבר בינואר הנוכחי.
