לוס אנג'לס לייקרס: אל תבנו על סוף הוליוודי

מאזן בעונה שעברה: 25:57

סיימה את העונה: במקום השני במערב ובסיבוב השני בפלייאוף לאחר 4:0 מול דאלאס. בראשון ניצחו את ניו אורלינס 2:4.

בואו נחזור לרגע ל-2 במאי. הלייקרס מארחת את דאלאס לסדרת סיבוב שני. אלופת השנתיים האחרונות מול הלוזרית הנצחית שנאלמת מול היריבה הרצינית הראשונה שהיא פוגשת. היו סימני אזהרה בלייקרס, אבל כאלה היו בשלבים האלה גם בעונות שהסתיימו באליפות. מי בכלל חשב על נצחון של דאלאס, על האפשרות שהלייקרס לא תגיע לגמר? הקבוצה של קובי ופיל מסוגלת בכלל להפסיד? אפילו ב-3:0 לדאלאס רבים האמינו שזה לא גמור. אבל דאלאס התפוצצה במשחק הרביעי, ניצחה ב-36 הפרש וטאטאה את האלופה היוצאת בדרך להפוך לאלופה הנכנסת.

בדיעבד, הפלייאוף הזה סימן התרסקות של הקבוצה הנפלאה שרשמה שתי טבעות וגמר בשלוש שנים. קובי בריאנט לא הצליח להעלות הילוך וסיפק מספרים חלשים עבורו, פאו גאסול, השחקן השני בטיבו בפלייאוף הקודם, אפילו לא היה הגאסול הטוב ביותר בנוכחי. דרק פישר עשה מה שהוא יכול, אבל זה הרבה פחות מהרגיל. רון ארטסט לא הזכיר בכלום את ההתעלות בגמר ההוא מול בוסטון. סטיב בלייק ומאט בארנס שהצטרפו עם הרבה תקווה לא תרמו כלום. היחיד שתפקד בפלייאוף היה אנדרו ביינום.

העונה הרגילה הייתה...נו, רגילה. כרגיל, קובי ושלישיית הגבוהים גאסול-ביינום-אודום הייתה גדולה על רוב היריבות והובילה את הלייקרס למקום השני במערב, כאשר אודום זוכה גם בתואר השחקן השישי של העונה. כרגיל, פרט להם אף אחד לא תרם באופן משמעותי בין נובמבר לאפריל. ההגנה, באופן מעט לא צפוי, הייתה החלק החזק של הקבוצה למרות היחלשות של שחקני הפרימטר. הסיבה המרכזית לכך הייתה ביינום שהפך לו בשקט לאחד מהסנטרים ההגנתיים הטובים בליגה. אבל אף אחד לא התעניין בפרטים הקטנים של העונה הרגילה, כי לכולם היה ברור שבפלייאוף הזן מאסטר ידאג שהכל יתקתק. לא הפעם.

באו: ג'וש מקרוברטס (מאינדיאנה), ג'ייסון קאפונו (מפילדלפיה), טרוי מרפי (מבוסטון), ג'ראלד גרין (מסין), דריוס מוריס (רוקי, בחירה 41).

עזבו: למאר אודום (בטרייד לדאלאס), שאנון בראון (לפיניקס), תיאו ראטליף (כנראה פורש), ג'ו סמית' (כנראה לא פורש).

לפני הבלגאן, נתחיל מהתחלה - עוד לפני שהלייקרס התאוששו מהסוויפ, פיל ג'קסון הודיע על פרישה מאימון. המעמסה הבריאותית הפכה לגדולה מדי עבור הזן מאסטר, שכנראה גם הרגיש שהקבוצה בדרך למטה. מאוד יכול להיות שהמאמן המעוטר ב-NBA לא יחזור, אבל מעטים ייפלו מהכסא אם בעתיד הקרוב הוא יגיע לניקס. כדי להעצים את העזיבה של ג'קסון, הלייקרס בחרו דווקא במייק בראון ליורש שלו. בראון הוא אמנם מאמן יסודי שמתמחה בהגנה, אבל בקליבלנד נודע בעיקר בתור ההוא ששואל את לברון איזה תרגיל לשחק ולא יודע לתפקד במאני טיים. אחרי שבלייקרס התרגלו למאמן הטוב בעולם, הנפילה עלולה להיות כואבת.

כמובן, קשה לשכוח שפישר היה אחד מכוכבי הקיץ מתוקף תפקידו כיו"ר איגוד השחקנים. בזמן שהוא התרוצץ עם חליפות ודאג לכך שאף אחד לא ישחק, הוא עצמו לא התאמן. אחרי קיץ כזה בגיל 37, לא בטוח שהחזרה שלו מחליפה לגופיית משחק תהיה יותר מסמלית. גם רון ארטסט כיכב לרגע בקיץ כאשר שינה את שמו למטא וורלד פיס, כך שמרגע זה אין יותר רון-רון אלא רק מטא-מטא. את השלום, אגב, הוא יביא מהספסל, בראון בונה עליו כמנהיג היחידה השנייה.

ואז נגמרה השביתה והתחיל החורף והגיעה סאגת כריס פול. קצת קשה להאמין, אבל כל הסיפור התחיל לפני פחות משבועיים, כך שאין צורך לחזור עליו כאן. אזכיר רק שהתחושה בקרב רבים בקבוצה ובליגה הייתה שסטרן לא היה פוסל טרייד עם קבוצה אחרת, שהוא חיפש את הלייקרס או כמייצגת של הגדולות או באופן אישי. אזכיר גם את הדעה שלי שהטרייד הזה, בין אם דוויט הווארד היה מגיע אחריו ובין אם לא, היה מכניס את הלייקרס לפלונטר רציני מבחינת משכורות שאני לא בטוח שהם היו יוצאים ממנו.

מה שבטוח זה שלכמה שעות אוהדי הלייקרס היו משוכנעים שפול אצלם והווארד כנראה בדרך, יומיים לאחר מכן אין פול, אין הווארד ואין גם למאר אודום. הפורוורד הנפלא נפגע מאוד מכך שהיה אמור לעבור בטרייד והחליט לא להמשיך בקבוצה, מיץ' קופצ'אק וג'ים באס, שהפך למקבל ההחלטות המרכזי בתקופה הזאת, לא ניסו לשכנע אותו אלא העבירו אותו לדאלאס תמורת טרייד אקספשן. באותו רגע כולם היו בטוחים שהם יודעים מה הם עושים, שיש להם מהלך נוסף בקנה, אולי על דוויט הווארד.

אבל מאז עבר שבוע וחצי ולא קרה כלום, מה שהשאיר את אוהדי הקבוצה מבולבלים וכועסים. רומזים להם שיש טרייד אחר, אז אם יש טרייד אחר- הביאוהו לכאן. האם יש עדיין מהלך בקנה? האם היה נסיון שנכשל? או שאולי שום דבר לא היה מחושב בסיפור הזה וההעברה של אודום הייתה צעד של פאניקה שנבע בעיקר מכעס על סטרן? אם לא יהיו שינויים, המחליף של אודום יהיה ג'וש מקרוברטס החביב, שאינדיאנה ויתרה עליו כי יש לה ארבעה שחקני פנים טובים יותר. במקרה כזה, קופצ'אק ובאס יצטרכו לספק לא מעט הסברים. הראשון שכבר דרש הסבר הוא קובי, שכנראה מרגיש שמנהלי הקבוצה מתחילים לחשוב על העתיד ולהזניח את חלון ההזדמנויות הצר שלו להשיג אליפות שישית ולהשתוות למייקל ג'ורדן בכך (בינתיים הוא עבר לעסוק בגירושים שלו. שבועיים מטורפים).

מה לגבי שאר הרכש של הלייקרס? או, לשם כך המצאתי משחק בשם "זוכרים שהיה פעם שחקן כזה?". מתחילים: זוכרים שהיה פעם שחקן כזה טרוי מרפי? רק לפני שנה וחצי הוא היה מכונת דאבל-דאבל, גבוה שקולע שלשות ומפרק הגנות. אלא שאז התפרק לו הגב ובעונה שעברה הוא סיפק כ-3 נקודות למשחק. עכשיו הוא הגבוה הרביעי של הלייקרס, כשלא ממש ברור מה הוא מסוגל לתת. הלאה- זוכרים שהיה פעם שחקן כזה ג'ייסון קאפונו? מלך השלשות שנתיים ברציפות, הקלע האולטימטיבי. מסתבר שבשנתיים האחרונות הוא נרקב על הספסל של פילדלפיה, בעונה האחרונה הוא קלע 0.7 נקודות למשחק. עכשיו הוא אמור לפתור את בעיית הקליעה מבחוץ של הלייקרס. והדובדבן- זוכרים שהיה פעם שחקן כזה ג'רלד גרין? פוטנציאל עצום, מלך ההטבעות. בשנה שעברה הוא היה בפושן לונגליונס בסין, לפני כן היה בלוקומוטיב קובאן מרוסיה ובסמארה מהצלצול (או שזאת עוד קבוצה מרוסיה, לא ברור). עכשיו הוא המחליף של קובי. בהצלחה.

חמישייה: סטיב בלייק, קובי בריאנט, מאט בארנס, פאו גאסול, אנדרו ביינום.

ספסל: דרק פישר, דריוס מוריס, ג'רלד גרין, מטא וורלד פיס, ג'ייסון קאפונו, דווין איבנקס, לוק וולטון, ג'וש מקרוברטס, טרוי מרפי, דריק קרקטר.

מאמן: מייק בראון (עונה ראשונה בקבוצה).

מועמד לפריצה: מקרוברטס, כמובן. בסך הכל מדובר בשחקן מוכשר, חכם ואנרגטי שבהחלט יכול לנצל את ההזדמנות החד פעמית שנקרתה בדרכו לעלות לליגה של הגדולים. הוא צפוי לפתוח את העונה בחמישייה בזמן שביינום מרצה עונש של חמישה משחקי השעיה על כך שחשב בטעות שג'יי ג'יי בראה הוא יתוש במשחק ההדחה של הלייקרס. בכל מקרה, כגבוה שלישי בעונה מקוצרת מקרוברטס צפוי לראות הרבה מאוד פרקט.

מועמד לדעיכה: כמעט כל השאר. קובי עשוי להוריד הילוך בעונה הרגילה, מטא-מטא נראה שחקן חצי גמור בעונה שעברה ולא בטוח שלפישר נשאר משהו. אבל אני בוחר בגאסול. אם העונה תסתבך ויתברר שהלייקרס לא באמת רצים לאליפות, הוא עשוי להיות הראשון שהתפקוד שלו ייפגע. קובי תחרותי מדי, ביינום בשיאו, כל השאר גרועים מראש. בגיל 31, לא בטוח שגאסול בנוי לעונה מוזרה כזאת.

אקס פקטור: קודם כל להירגע. האווירה בלייקרס לא טובה, יש תחושה של קבוצה בירידה, השחקנים לא סומכים על ההנהלה שלא סומכת על הליגה. העונה כבר התחילה עם תבוסה לקליפרס במשחק הכנה (אפילו האמריקאים התייחסו לדרבי ההכנה ברצינות) ותתחיל רשמית עם בקטובקטובק בלי ביינום, מה שיכול לגלגל כדור שלג. מעבר לכך, שחקני המפתח יהיו זקוקים לעזרה מסביב. בלייק, בארנס ומקרוברטס יהיו חייבים לתפקד כמו שצריך והספסל שעמוס בשחקנים שנראים גמורים יהיה חייב לספק קאמבאק או שניים. אחרת קובי, גאסול וביינום ייפלו מהרגליים רק כדי להיכנס לפלייאוף.

תסריט אופטימי: בכל זאת קובי. הרוח הלא נגמרת שלו מצליחה לסחוף אחריה את החבורה הזקנה, גאסול חוזר לעצמו, ביינום נשאר בריא ומבהיר שהוא הסנטר השני בטיבו בליגה. בפלייאוף קובי משחק 45 דקות למשחק, קולע 37 נקודות למשחק, זוכה באליפות, מקבע את מעמדו כדבר הכי קרוב לג'ורדן ופורש רגע לפני שהגוף שלו מתפרק לחלוטין.

תסריט פסימי: קובי לא מצליח לשחזר אפילו את העונה שעברה, גאסול משחק בלי חשק, ביינום מחזיק חודשיים בעונה המקוצרת, שחקני המשנה מחכים לקוסם שיוציא מהם את הבלתי אפשרי אבל במקומו מקבלים את מייק בראון. קובי מתעלה בשבוע האחרון כדי להכניס את הקבוצה לפלייאוף, אבל בכך נגמר לו הכוח.

תחזית: קובי, גאסול וביינום זאת שלישייה ששווה פלייאוף בכל מצב, אבל מסביבם יש כל כך מעט שקשה לראות אותם עושים יותר מזה. בראון הוא לא המאמן שיעשה את ההבדל במצב כזה, בלי הזן מאסטר לא יהיו ניסים. את הסגל הנוכחי אני מתקשה לראות עובר סיבוב בפלייאוף במערב.

מחממים את הפרקט: הבית הפסיפי
מחממים את הפרקט: הבית המרכזי
מחממים את הפרקט: הבית האטלנטי
מחממים את הפרקט: הבית הדרום מזרחי
אזור ה-NBA בוואלה! ספורט