ניו אורלינס הורנטס: נותרו נטולי עוקץ

מאזן בעונה שעברה: 36:46.

סיימה את העונה: מקום שביעי, והפסד 4:2 בסיבוב הראשון מול הלייקרס.

חמישייה: ג'ארט ג'אק, אריק גורדון, טרבור אריזה, כריס קיימן, אמקה אוקאפור.

ספסל: קרל לאנדרי, אל-פארוק אמיניו, מרקו בלינאלי, ג'ייסון סמית', קווינסי פונדקסטר, טריקו וויט.

מאמן: מונטי וויליאמס, עונה שנייה בצרעות ובכלל.

מועמד לפריצה:

אריק גורדון הוא השחקן הטוב ביותר בסגל של הצרעות. הוא היה השחקן הצעיר והאטרקטיבי עליו נלחם שטרן בשיניו, וכבר בעונה שעברה, כשלא היה פצוע, הוא היה נהדר. ועדיין, כדאי להסתכל על העונה הקרובה כעל העונה הראשונה בשארית הקריירה של גורדון. עונת הפריצה של גורדון הסתמכה על עונת הפריצה של שחקן אחר, אחד בלייק גריפין שמו, ועל היכולת לקלוע מתוך השטחים שהשאיר לו אותו רוקי אלמוני. בניו אורלינס גורדון יצטרך להוכיח שהוא מסוגל לעשות אותו הדבר כשההגנות יתמקדו בו, ואף להשתפר. בהיעדר רכז משמעותי, ההתקפה תעבור דרך גורדון, ואולי יתווספו תכונות של רכז למשחק שלו. בהתחשב בכך שהוא הגיע לליגה כספוט שוטר והפך לסקורר אימתני, העובדה שגורדון עוד רחוק מאוד מלהיות מוביל כדור לגיטימי, לא חורצת את גורלו. בהיותו כקלע נמוך, זה מעבר מתקבל על הדעת. גורדון יוכל לתת עונה גדולה גם אם לא יהפוך לקומבו גארד מושלם, אבל כשחקן העתיד של המועדון, ניו אורלינס תשמח לדעת שהיא מחזיקה במוביל כדור נוסף. בטח כשבעתיד יהיו לה ככל הנראה שתי בחירות גבוהות לדראפט חזק מאוד, אך נטול רכזים.

אקס-פקטור:

לאחר שנפצע לא מעט בתחילת הקריירה, הצליח אמקה אוקפור להישאר יחסית בריא בארבע העונות האחרונות. עם יצליח להדביק בכך את שותפו לצבע, כריס קיימן, לצרעות יהיה קו קדמי מוכשר מאוד, עם קרל לאנדרי שמחכה על הספסל. אם תיווצר כימיה בין הגרסה הבריאה של קיימן, אוקפור ולאנדרי, גורדון יוכל לפרוח בשנית מאחורי בקו קדמי שהוא סיוט לכל שאר הליגה. זה "אם" גדול מאוד, בהתחשב בכך שקיימן כבר יותר משנתיים לא נראה כמו שחקן כדורסל, אוקפור הוא שחקן אוברייטד היושב על חוזה שמן מדי, ולאנדרי מעולם לא היה יותר משחקן משלים. וכאן גם אפשר להזכיר שההורנטס איבדו לא רק את כריס פול, אלא גם את דייויד ווסט, כך שהקבוצה נפגעה לא רק בקו האחורי. לסיכום, הקו הקדמי של ניו אורלינס יכריע האם ניו אורלינס תתפקד העונה רק כבובה בחלון הראווה של שטרן הממתינה להימכר, או כקבוצה אמיתית כפי שהייתה בשנים שעברו. במצב בו היא נמצאת, ויותר מקבוצות אחרות בליגה, עליה לשאוף להיות בשנים שיבואו קבוצת כדורסל אטרקטיבית שגורמת לאנשים קשיי יום לקנות כרטיס למשחק כדורסל.

תסריט אופטימי: עצוב להודות, אבל המצב האידיאלי לניו אורלינס הוא לשחק כדורסל כמה שיותר טוב ולהפסיד כמה שיותר משחקים. כקבוצה שממתינה לעבור בהקדם מבעלות של הליגה לבעלות פרטית, תשומת לבם של ההורנטס תופנה בעיקר אל מגרשי המכללות. שם הם יחפשו את המועמדים האטרקטיביים ביותר, בתקווה שעד שיצטרפו בעונה הבאה, אריק גורדון יהפוך לשחקן שלם יותר, אמיניו לשחקן NBA לגיטימי, ולפחות אחד מבין לאנדרי וקיימן יישאר בקבוצה על חוזה סביר.

תסריט פסימי: עצוב להודות, אבל התסריט הפסימי כבר קרה. מלבד ההשלכות הקולוסאליות של עזיבה של שחקן כמו כריס פול, ראוי להסתכל על הטרייד כהוכחה המכרעת למצב העגום בו קבוצות משוק קטן לא מסוגלות לשמור על הכוכבים שלהם במבחן הזמן. מי שהלך לישון רגוע, מחובק עם ה-CBA החדש, התעורר אל סאגת הטרייד המכוערת של אותו שחקן שנטש באלימות, אחרי שכונה על ידי האוהדים ה-M.V.P. האם הסיבות טמונות בהיעדר היכולת של קבוצות משווקים קטנים להעמיד קבוצות תחרותיות מספיק לאורך זמן? האם הנחיתות המבנית ביוקרה הכלכלית ובדימוי הציבורי ירחיק שחקנים מהשווקים הקטנים? על שורשה הרקוב של הבעיה ייכתב עוד רבות, בזמן שעל מגרש הכדורסל בניו אורלינס יתגלה שהעונה המקוצרת לא מספיק ארוכה להשכיח את הבחילה שהשאירו החודשים האחרונים.

תחזית: גורדון הולך לחוות עונת גמילה קשה מגריפין, קיימן ימשיך להוכיח שהקילר אינסטינקט שלו קיים בעיקר מחוץ למגרש. כריס פול, "זה שאין לנקוב בשמו", ימשיך להיות הכוכב הבלתי מעורר של ניו אורלינס, רק הפעם בראיונות עם המאמן מונטי וויליאמס, כאשר הוא מצליח לשמור על ממוצע מרשים של דאבל-דאבל של אזכורים וסינוני קללות. הצרעות יסיימו את העונה עם מספר מכובד של כדורים בלוטרי ובתקווה גם עם בעלים אמיתי.

מחממים את הפרקט: הבית האטלנטי
מחממים את הפרקט: הבית הדרום מזרחי