גולדן סטייט ווריורס: למצוא את שביל הזהב

מאזן בעונה שעברה: 46:36

סיימה את העונה: 12 במערב

חמישייה: סטפן קרי, מונטה אליס, דורל רייט, דיוויד לי, אנדריס בינדריס

ספסל: קוואמי בראון, אפקא אודו, ברנדון ראש, דומיניק מגוויר, אישמעל סמית', אל תורנטון, קלי תומפסון, ג'רמי טיילור, צ'ארלס ג'נקינס.

מאמן: מארק ג'קסון, עונה ראשונה כמאמן ראשי בליגה.

מועמד לפריצה:

בהיעדר טיעון הנמצא בגבולות ההגיון הבריא, טיעון היכול להסביר כיצד קוואמי בראון קיבל חוזה של שבעה מיליון דולר לעונה הקרובה, ומכיוון שבינדריס לא היה רלוונטי מאז שלטביה קיבלה עצמאות, אני מרגיש די בנוח להמר שאפקא אודו יקבל את ההזדמנות שלו לפרוץ העונה, וייקח אותה בשתי ידיים. גם העונה המספרים שלו כנראה לא יהיו מרשימים, אבל אם ימשיך לשנות זריקות ליד הסל, לחסום ובעיקר לחפות על זה שדיוויד לי הוא כנראה לא השומר הטוב בליגה, זה די והותר. בעונה מקוצרת, ואחרי מחנה אימונים קצרצר, הסיכוי שיוכל להשתלט קליל על העמדה עד סוף העונה אינו גבוה. אבל בעונה מקוצרת, עם מחנה אימונים קצרצר ועם מאמן חדש בקבוצה מבולגנת, מי יודע? אולי הוא יצליח לקבע את עצמו כשחקן של שלושים דקות לערב. כך או כך, המטרה שלו העונה היא אחת – להוכיח שיש עתיד בקו הקדמי של הווריורס.

אקס-פאקטור:

קרב צמוד בין דיוויד לי ודורל רייט. השניים הגיעו לקבוצה בעונה שעברה והגיבו בעונה הפוכה לחלוטין. לי לא הצליח למצוא עצמו במערכת המבולבלת של הווריירס פוסט-דון נלסון, בעוד רייט ניצל את הבלגן ברוטציה ולהשתלט על עמדה מספר שלוש ולקבע עצמו כקלע השלשות הפורה בליגה. העונה של הווריורס תלויה ביכולת של לי להוכיח שהעונה האחרונה אינה מקרה מייצג, בכך שהוא חוזר להיות כוח התקפי מוביל בליגה כשם שהיה בימיו בניקס. מנגד, על דורל רייט להוכיח שאין זו יד המקרה, אלא היד הרכה שלו שאפשרה לו לקלוע כמעט מאתיים שלשות העונה. במקרה של עונה חיובית של השניים, החמישייה של הווריירס תכלול ארבעה כלים התקפיים משובחים. בכל מקרה, היא תכלול מעט מאוד כלים הגנתיים סבירים.

תסריט אופטימי: דיוויד לי מתקרב לעונה של עשרים ועשר, סטפן קרי ממשיך בגרף ההשתפרות ההתקפית שלו, ומונטה אליס עבר טרנספורמציה כפי שהבטיח, לשחקן שלם ובוגר יותר שמשלב את שאר חברי הקבוצה. הווריורס משתחלים ברגע האחרון לפליאוף מהמקום השמיני. בסיבוב הראשון מחכה להם דאלאס. מזכיר למישהו משהו?

תסריט פסימי: הדיבור של מארק ג'קסון על החדרת יסודות הגנה נשכח עוד לפני המשחק הראשון, וגולדן סטייט נראית מפוזרת עוד יותר מאשר תחת דון נלסון, עובדה שבעצמה סותרת מספר עקרונות פיזיקליים. את הבחירה הגבוהה בדראפט הם לא מנצלים כדי להביא את ג'יימס מקאדו, האחיין המוכשר של בוב מקאדו, או את מרקיז טיג, האח המבטיח של ג'ף טיג, אלא את חורחה גאסול, בן-דוד כושל של מארק ופאו גאסול.

תחזית: עונה מקוצרת עם היעדר מחנה אימונים להלכה, לא תאפשר למאמן חדש להנחיל פילוסופיית משחק שונה, לכן הווריורס כנראה לא יהיו קבוצת הגנה חזקה גם השנה. ברמה האישית, לכל אחד משחקני המפתח של הקבוצה מועמד להמשיך ולהשתפר העונה. בשלבים מסוימים של העונה זה ייראה כאילו הווריורס נלחמים עם קבוצות הפליאוף של המערב שנחלשו העונה, אך כשעשן יתפזר והפליאוף יגיע, מארק ג'קסון לא יזכה לשחזר את הימים היפים של הלוחמים מול דאלאס, אלא את הימים היפים שלו כפרשן לצד ג'ף ואן גנדי.


מחממים את הפרקט: הבית הפסיפי
מחממים את הפרקט: הבית המרכזי
מחממים את הפרקט: הבית האטלנטי
מחממים את הפרקט: הבית הדרום מזרחי