הלך הפלה, נשאר הילד

"טוב להיות מלך" – זה היה הכיתוב על החולצה שבחר ללבוש ניימאר במסיבת העיתונאים בה הכריז לפני כחודש על החלטתו להאריך את החוזה בסנטוס ולהישאר בקבוצה לפחות עד המונדיאל בקיץ 2014. המשפט הזה מסכם היטב את הסיפור כולו. למעשה, אפילו מלכים לא תמיד זוכים לכבוד שמקבל הילד בן ה-19 במולדתו. שכרו מדהים אפילו בקנה מידה של מועדוני הפאר באירופה, התקשורת מסקרת באהדה ובשקיקה כל צעד שהוא עושה, והביקורת עליו מינורית עד לא קיימת. מותר לניימאר לעשות כמעט הכל. לא לחינם פיטרה סנטוס לפני שנה את המאמן דוריבאל ג'וניור בשל רצונו לחנך את כוכב-העל שלו שהתרגז על כך שאפשרו לו לבעוט פנדל. דוריבאל ביקש להשעות את ניימאר לשבועיים, אבל נזרק בעצמו. זה המעמד המלכותי של ניימאר, וההיסטריה סביבו לא יודעת גבול.

יום אחרי ההכרזה החגיגית, פרסם אחד העיתונים את התמונה של ניימאר על היאכטה לצד שתי דוגמניות בביקיני, ושאל "מי צריך אירופה?". ובאמת, מדוע שחקן שמרוויח לפי החוזה החדש כ-700 אלף יורו בחודש, כלומר יותר משמונה מיליון יורו בשנה, יתפתה לעזוב את הבית החם לטובת הרפתקה לא ברורה ביבשת הישנה? נשיא סנטוס, לואיס אלברו דה-אוליביירה, סיפר לחלוץ שלא כדאי לו לעבור לריאל מדריד כי ז'וזה מוריניו יכריח אותו להסתפר, וכלל לא מפתיע שזה שיקול לגיטימי מבחינתו. ניימאר אוהב את החיים הטובים, נהנה מהשמש, ושימו לב לפרסומת המדהימה שלמטה למשקה הפופולארי גוואראנה.

גם אם לוקחים את הפרסומת הזו בהומור המתבקש, הרי שכך רואה ניימאר את אירופה – קפואה ונטולת צבע. ואם זה המצב, ברור שהוא מעדיף להיות מלך על חופי סאו-פאולו.

את כמות הפרסומות בהן הופיע ניימאר בקריירה הקצרצרה שלו כבר מזמן הפסיקו לספור. יש לו חוזים ארוכי טווח עם נייקי, פנסוניק, רד בול, חברת התקשורת נקסטל, לופו (יצרנית הטקסטיל הגדולה בברזיל) וברואל (מוצרי טיפוח לכף הרגל). "אנחנו גאים לשתף פעולה עם ניימאר, השחקן הברזילאי הטוב ביותר. תדמיתו ופרסומו יחזקו את המותג שלנו", אמר מנהל המכירות של ברואל. יש להדגיש שסנטוס ניהלה עבור הכוכב את המגעים מול כל המפרסמים הגדולים וחתמה על החוזים, אך רק 30 אחוזים מההכנסות יגיעו לחשבון הבנק של הקבוצה. 70 אחוזים עוברים הישר לכיסו של ניימאר.

סנטוס וניימאר לא המציאו את השיטה. חברות מסחריות רבות נכנסו בשנים האחרונות לשוק הכדורגל כשהן מממנות את שכר הכוכבים הגדולים. בזכות כך התאפשר לפלמנגו להשיב הביתה את רונאלדיניו, ופריחת הכלכלה הברזילאית הופכת את הליגה לאטרקטיבית הרבה יותר עבור שחקנים מקומיים מבחינה פיננסית. מאז 2003 התחזק המטבע המקומי, ריאל, פי שניים בהשוואה לדולר. לכן, גם כוכבים שאינם בסוף הקריירה מעדיפים לחזור, ליהנות מהחיים השמחים בברזיל ולהרוויח לא פחות מאשר באירופה. החלוץ פרד, כיום בן 28, חתם בפלומיננזה כבר לפני שנתיים ולא מפסיק לקרוע רשתות. הקיץ היינו עדים לשובו של אלכס, פליימייקר בן 29 שנטש את ספרטק מוסקבה לטובת קורינתיאנס והצעיד אותה לאליפות.

אלא שהמקרה של ניימאר חריג. לא רק חברות פרטיות מממנות את ילד הפלא, אשר הופך בסערה לפניה של ברזיל ברחבי העולם. גם מוסדות ממשלתיים תומכים בו כלכלית ומאפשרים לסנטוס להציע לו תנאים מפליגים. תאמינו או לא, אבל סנטוס חתמה לאחרונה על הסכם עם הבנק המרכזי של ברזיל ועם רשות הדואר של המדינה, במסגרתו יעבירו גופים אלה כשני מיליון יורו בשנה, הישר לחוזהו השמן של ניימאר. מה היו אומרים בישראל לו היה יוסי בניון נשאר בזמנו במכבי חיפה בסיוע ממשלתי? בברזיל איש אפילו לא חושב על ביקורת.

ניימאר הפך לפרויקט הלאומי, לגאוות העם הברזילאי. אין מגזין שלא פרסם את תמונתו בשער הראשי, אין תוכנית טלוויזיה שלא ביקר בה, אין אישיות פוליטית שלא הצטלמה איתו. הילדים מחקים את התספורת המשונה שלו, וגם כובע הבייסבול המוטה הצידה בסגנון ניימאר נכנס חזק מאוד לאופנת הצעירים. לידת בנו הראשון, דאבי לוקה, זכתה באוגוסט לסיקור בקנה מידה מטורף, למרות שההיגיון הבריא דרש מהתקשורת לגלות אחריות רבה יותר. אמו של התינוק, קרולינה, היא נערה בת 17, והיא מעולם לא היתה בת זוג רצינית של החלוץ. המסר החינוכי בסיפור לא יכול להיות גרוע יותר, אבל כאשר מדובר ב"גדול האומה" כמו ניימאר, איש לא עוצר לחשוב על ההשלכות העתידיות של התמונה בעיתון.

להפיכתו של ניימאר לאייקון בחסות ממשלת ברזיל לפחות ארבע סיבות. ראשית, אין ספק שמדובר בכישרון יוצא דופן. יכולת הכדרור של ניימאר עוצרת נשימה, ומי שראה את השער שהבקיע השנה לרשת פלמנגו יתקשה לשכוח אותו. הוא סומן כהבטחה עצומה עוד כשהצטרף לסנטוס בגיל 11 אחרי שהרשים במשחקי קט-רגל, ומאז משחק הבכורה ב-2009 הוא מספק את הסחורה עם מבצעים מרהיבים. בטחונו העצמי לא יודע גבול, אם כי במקרה זה אנו ניצבים בפני שאלת הביצה והתרנגולית. האם זהו האופי הטבעי של הילד שגדל בשכונת עוני והביא לעצמו תהילה, או אולי כפפות המשי בהן הוא מטופל גרמו לאגו שלו להתנפח למימדים לא שפויים?

לסיבה השניה קוראים פלה. כל חלוץ מוכשר שמתחיל את דרכו בסנטוס מושווה באופן אוטומטי לגדול הברזילאים בכל הזמנים, בין היתר על ידי פלה עצמו. הציפייה חסרת הפרופורציות פגעה בקריירה של נערים רבים, ואת רובם היא חיסלה לחלוטין. מי מכם שמע על תיאגו לואיס או על רנאטיניו? אפילו בברזיל כבר שכחו מקיומם, למרות שרק לפני שנים ספורות הם היו אמורים להיות "פלה". רנאטיניו נזרק מהקבוצה בגיל 21 אחרי שקרס תחת עומס הציפיות, וכך גם תיאגו לואיס, כיום רק בן 21, שקיבל רק 18 משחקים בסנטוס לפני שנזרק לקבוצות זוטרות בהשאלה.

היורש המפורסם ביותר של פלה בעשור האחרון הוא רוביניו, אשר סומן על ידי פלה בגיל 15 ופרץ לתודעה בסערה בגיל 18 והביא לסנטוס אליפות בעונתו הראשונה ב-2002, תוך שיתוף פעולה עם גאון צעיר נוסף, דייגו. אגב, סיפורו מדגיש כי גם בתחילת המאה לא ששה סנטוס למכור את כוכביה, והצליחה לשמור על רוביניו עד גיל 21. עד אז הוא זכה איתה באליפות נוספת, והמסלול נראה חיובי. טוסטאו, גדול עבר ברזילאי נוסף, הסתייג נחרצות מאמירותיו של פלה וקבע: "רוביניו לא יהיה אפילו דנילסון", בהתייחסו לתחבולן ששבר את השיא העולמי כאשר חתם בבטיס הספרדית וקרס. בדיעבד, רוביניו בכל זאת הצליח יותר מדנילסון, אבל ברור שהפסטיבל חסר המעצורים סביב רוביניו מנע ממנו להפוך לכדורגלן טוב יותר ממה שהוא כיום. לפלה לא אכפת. הוא ממשיך בעקביות לעשות את הטעות על בסיס קבוע, והמניעים שלו ברורים. הרי כך הוא שומר את עצמו בכותרות ומצטייר כדמות אבהית שמחכה לילדים להתעלות על הישגיו. בפועל, הוא רק מקבע את מעמדו כפנומן שלא ניתן לחיקוי.

"ניימאר יהיה יותר טוב ממני", הצהיר פלה כבר לפני שנתיים, והפעם התקשורת עושה הכל כדי שהתחזית שלו תתממש. אלא שההשוואה למקרה רוביניו מתבקשת, מה גם שלניימאר יש "דייגו" משלו בסנטוס. קוראים לו גאנסו, פליימייקר עם ראיית משחק נדירה ומסירות זהב, והשניים יצרו שיתוף פעולה פורה. לזכותו של גאנסו ייאמר שהוא מסכים לחיות בצילו של ניימאר, ואולי אף נהנה מכך, כי הלחץ עליו קטן הרבה יותר. הוא בוודאי לוקח בחשבון כי דייגו, על אף כישרונו המדהים, הצליח באירופה עם מאמן אחד בלבד, תומאס שאף של ורדר ברמן. בכל יתר קבוצותיו – פורטו, יובנטוס, וולפסבורג וכעת אתלטיקו מדריד, הוא נחל כישלון מהדהד.

ניימאר וגאנסו אמורים להוביל את הנבחרת במונדיאל הביתי, וזה מביא אותנו לסיבה השלישית להפיכתו של הראשון לאייקון. לקראת גביע העולם על אדמתה, 64 שנים אחרי אסון מראקאנה ההוא מול אורוגוואי, המדינה זקוקה לכוכב-על שיוביל את המהלך. הוא חייב להיות מושלם ולסחוף את כל האוהדים אחריו. ראשי ההתאחדות, פוליטיקאים ועיתונאים חיפשו בנרות את הדמות המתאימה, וניימאר התאים בול לדרישות. לא רק הילד הבין מהר מאוד את הפוטנציאל של הפיכתו לסמל האומה, אלא גם משפחתו, סוכניו, וכל הסובבים שעטו על המציאה. מכונת יחסי הציבור של ניימאר משומנת ועובדת היטב כבר שלוש שנים, ואף אחד לא רוצה לקלקל את החגיגה. ביקורת על ניימאר היא פגיעה בסיכויי ברזיל להניף את גביע העולם ב-13 ביולי 2014. איש לא ירצה לקחת אחריות על כך, ולכן אפילו טוסטאו קפץ על העגלה ומתבטא כאוהד מושבע של הסופר-סטאר.

הסיבה הרביעית נעוצה בצורך הקיומי לבנות אלטרנטיבה ברזילאית לליאו מסי. בתודעה העולמית יש כיום יורש ברור לדייגו מראדונה, ואוהדי סלסאו לא יכולים לסבול את המחשבה שהשחקן הטוב בעולם הוא ארגנטיני. מכאן הדחף הבלתי נשלט להציב מול הפרעוש כוכב מלהיב ומוכשר לא פחות, וניימאר עונה גם כאן על הדרישות. למתבונן מהצד ברור כשמש שהוא עדיין רחוק מאוד מהרמה של מסי, אבל לברזילאים אין זמן ואין סבלנות. מבחינתם, ניימאר חייב לגבור על הארגנטיני כאן ועכשיו, ובאופן אירוני במיוחד הוא מקבל הזדמנות לעשות זאת כבר במשחקו הראשון בחייו מול יריבה אירופית, בגמר אליפות העולם לקבוצות. למעשה, זהו קרב בו ניימאר יכול רק להרוויח. ניצחון של סנטוס על ברצלונה יזניק אותו לגבהים חדשים, בעוד הפסד לא יירשם לחובתו. בברזיל יסבירו את הכישלון בעליונות של בארסה כקבוצה – במידה רבה מאוד של צדק, וימשיכו לסגוד לניימאר.

דבר אחד בטוח – מבחינת התנהלותו ניימאר שונה ממסי בתכלית. אם רוצים להשוות את סגנונו לכוכב-על בליגה הספרדית, הרי שכריסטיאנו רונאלדו, שטען כי אנשים מקנאים בו כי הוא "יפה, עשיר ומוכשר", עונה הרבה יותר על ההגדרה. בנוסף, אהבתו חסרת הרסן של ניימאר לנפילות והתחזויות תיאטרליות עולה בהרבה על זו של הפורטוגלי. אם מרחיבים קצת יותר את טווח החיפושים, אז דייויד בקהאם הוא המודל של ניימאר עד כה. האנגלי היה אמנם כדורגלן נפלא, אך שאב את מרבית כספו ופרסומו בזכות יחסי ציבור נהדרים. כישוריו של ניימאר לא מוטלים בספק, אך ללא הבאז התקשורתי הוא לא יכול היה להתקרב למעמדו כיום. רק הזמן יגיד אם הברזילאי אכן ראוי לאשראי הבלתי מוגבל שקיבל, וכדי לדעת זאת נצטרך לחכות לפחות עד 2014, ואולי אף מעבר לכך.

עוד בנושא:

סנטוס וניימאר בגמר אליפות העולם לקבוצות

איקר קסיאס: "החברות עם וייה נמצאת מעל היריבות"

כדורגל דרום אמריקאי בוואלה! ספורט