פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        סיכום מחזור ב-NFL: העגלה נוסעת, יש עצור

        שחקנים רעים הופכים מאמן לגרוע, כפי שהוכיחו פיטורי ספראנו וטוד היילי. גרייזס סוגר מחזור עם משל על טרנטה. מי הנמשל?

        הסופר הצרפתי ז'ורז' פרק כתב ספר שלם בלי האות E שהיא גם האות הנפוצה ביותר בשפה הצרפתית שבה נכתב הספר. אני הולך לעשות משהו שאפתני לא פחות – אני הולך לנסות לדבר על פוטבול בלי להזכיר את השם המפורש אפילו פעם אחת. יותר מזה, אני הולך לדבר על מיסטיקה בפוטבול ואפילו לא להזכיר אותו. נראה.

        "החיים הוראות שימוש", מאת: ז'ורז פרק (צילום מסך)
        אם אתם לא מכירים, אולי כדאי. ספר של הגאון הצרפתי ז'ורז' פרק

        הבלוג של אריאל גרייזס

        אני חושב שאם יש נושא שכתבתי עליו יותר מאשר על כל דבר אחר, זה על הכוח המוגזם שמיוחס למאמנים – בכל ענף ספורט, וכמובן גם בפוטבול. כוח, שלפעמים יש הרגשה שהוא כמעט מיסטי. זה בכלל לא משנה מי השחקנים שיש למאמן בקבוצה, מאמן טוב יהפוך את הקבוצה לקונטנדר ואם הוא לא – לא משנה שיש לו רק פיסחים וגידמים – הרי שהוא מאמן גרוע. הנה, תראו את קנזס סיטי, שם מאמינים בדיוק בזה. עובדה, המאמן שלהם הלך הביתה אחרי עונה וחצי שבה הוא הספיק לקחת קבוצה צעירה לפלייאוף מפתיע, רק כי הקבוצה שלו נכשלה השנה, ולא משנה בכלל ששני השחקנים הכי טובים שלו גמרו את העונה כבר אחרי שבועיים. מבחינתם של המנהלים של קנזס, לא החוסר בשחקנים הוא זה שגרם לכשלון היחסי העונה, אלא זה שהיילי לא הצליח לחולל קסמים בקבוצה. אותו דבר נכון לגבי טוני ספראנו במיאמי (אם כי שם הוא קיבל הזדמנות קצת יותר ארוכה) שנאלץ לשחק העונה עם מאט מור בק"ב ועם אלוהים יודע מי בדיוק בשאר העמדות.

        אז הנה העניין – מאמן הוא טוב בדיוק כמו השחקנים שיש לו. כן, מאמן טוב יידע להוציא יותר משחקנים פחות מוכשרים (ראו וויד פיליפס ביוסטון, עליו דיברנו שבוע שעבר) ומאמן פחות טוב ייתקשה גם אם יש לו חומר טוב ביד, אבל באופן כללי – שחקנים הם אלו שזורקים, תופסים מסירות, רצים ומתקלים – לא המאמן. רוצים דוגמאות? לא חסר. קחו את ביל בליצ'יק בתור דוגמא, האיש נחשב במשך שנים לגאון הגנתי. על שום מה ולמה? כשהיה מאמן הגנה בג'איינטס של שנות השמונים הוא בנה הגנה שלקחה סופרבול ועצרה את ההתקפה הקטלנית של הבילס ואחר כך בפאטס הוא לקח שלוש אליפויות (גם) באמצעות הגנת ברזל. אז מה קרה עכשיו, שההגנה של הפטריוטס כבר כמה שנים מדורגת בתחתית הליגה והשנה נראית כאילו ק"ב מדיוויז'ין 2 בקולג' ישים עליה ארבע מאות יארד, ביליצ'ק פשוט איבד את זה? או שאולי, בשנות השמונים היה לו את אולי שחקן ההגנה הטוב בהיסטוריה (לורנס טיילור, כמובן) ובתחילת העשור הקודם היו לו בפאטס את טיי לואו, רודני האריסון, לוייר מילוי וטדי ברוסקי?

        או קחו את הג'איינטס הנוכחים, אותם ג'איינטס שהיו מסוגלים לעצור את אחת ההתקפות הטובות בהיסטוריה רק לפני ארבע שנים ואילו עכשיו, עם אותו מאמן (וכן, אני יודע שמאמן ההגנה שלהם מאז כבר לא שם, הרי הוא מצליח בטירוף בסנט לואיס, נכון?) הם נראים כמו הפאטס מס' 2 – רק שעכשיו כל השחקנים שלהם מאותה תקופה פצועים או פרשו? אני באמת יכול להמשיך עוד ועוד – ג'וש מקדניאלס נחשב גאון התקפי עם טום בריידי אבל עכשיו, כשאין לו קו התקפה ורסיברים בסנט לואיס, הוא לא נראה כל כך גאון (וזה לפני שאני מדבר על התקופה שלו בדנבר). מייק שנאהאן שלקח שתי אליפויות בדנבר, שם היו לו כמובן את אלוויי וטרל דיוויס, לא מצליח בדיוק לשחזר את ימיו הגדולים עם ק"ב טיפל'ה פחות טוב כמו רקס גרוסמן. מייק מארץ' נחשב למוח ההתקפי שמאחורי ההצלחה של סט לואיס הגדולה ומרווין לואיס נחשב לגאון ההגנתי שמאחורי ההצלחה של בולטימור הגדולה – והנה, הם רחוקים מלהשיג את אותן תוצאות בקבוצות הפחות מוכשרות שלהם. אני אעצור פה כי הנקודה כבר ברורה – עד כמה שנוח לנו להאשים את המאמנים בכל הצרות של הקבוצות שלנו (וכמובן – להכתיר אותם כגאונים, ברגע שהקבוצה מצליחה) הרי שצריך להודות שלכישרון על המגרש יש הרבה יותר השפעה על התוצאה של הקבוצה מאשר מי שלא עומד על הסיידליינס.

        ביל בליצ'יק מאמן ניו אינגלנד פטריוטס עם טום בריידי (GettyImages , Jim Rogash)
        האם בלי טום בריידי הוא עדיין היה נחשב לגאון הגנתי? ביל בליצ'יק (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        - מאמר מוסגר ראשון – גם אוהדי מכבי חיפה היו יכולים ללמוד איזה לקח מכך:

        - קחו לדוגמא את המשחק בדנבר השבוע (כן, אני יודע שאני נכנס לאיזור מסוכן). ברבע האחרון, שחקני שיקגו זנחו את כל מה שעבד להם בשלושת הרבעים הקודמים ואפשרו לדנבר לצעוד את כל המגרש כדי לשים ט"ד מצמק ובסופו של דבר גם להשוות. הכי קל יהיה להאשים את המאמנים של שיקגו שלא המשיכו באותה אסטרטגיה כמו קודם, אבל האמת היא שראיתי את המשחק הזה לא פעם אלא פעמיים (אל תשאלו, ריצה משעממת בחדר כושר) ולא ראיתי שום שינוי באסטרטגיה. מה שכן ראיתי זה את השחקנים של שיקגו שכיסו את הרסיברים הולכים עמוק יותר, כאילו למנוע את המסירה הארוכה, ואפשרו לדנבר להשלים את המסירות הקצרות ובסופו של דבר לשים ט"ד. ואולי פה ראינו עוד משהו מיסטי, כשהשחקנים של שיקגו כל כך פחדו מהקאמבק של דנבר שהוא הפך לנבואה שמגשימה את עצמה.

        - מאמר מוסגר שני – דברים שהייתי מעדיף לעשות מאשר לראות את שיקגו-דנבר פעם שלישית:

        - טיפול שורש

        - חוקן

        - כריתת אונה

        אוהדי דנבר ברונקוס (AP , jack dempsey)
        זו לא מיסטיקה, זו נבואה. אוהדי דנבר מפעילים לחץ (צילום: AP)

        - עוד שלושה שבועות לסיום העונה ונראה שהכל כבר סגור. למעט הקרב בין דאלאס לג'איינטס, נראה שכל העולות לפלייאוף ידועות. כן, סינסי עוד יכולה לתת קרב לג'טס ואטלנטה עוד יכולה למעוד ועוד לא ברור מי ייקח את בית הצפון ב-AFC אבל זה באמת כבר די זניח. המצב הזה די מדגיש את מה שחששנו שייקרה בתחילת השנה בעקבות השביתה, וזה שההבדלים בין הקבוצות הטובות לקבוצות הרעות רק יגדלו. מליגה שהתרגלנו בה להפתעות מרעישות כל שבוע קיבלנו ליגה צפויה לחלוטין שבה הגדולות מנצחות את הקטנות בצורה עקבית. הליגה האנגלית, אם תרצו. בואו נקווה שבעונה הבאה, בלי שביתה, נקבל קצת יותר ממשחק אטרקטיבי-שניים בשבוע

        - ואם יש קבוצה צפויה בכל החבורה הזאת, אלה הירוקים מניו יורק. שימו לב לתסריט הקבוע כל שנה תחת רקס ראיין - מתחילים את העונה טוב, נחלשים עם כמה ניצחונות דחוקים והפסדים מביכים (השנה זה היה לדנבר) ולקראת הסוף נותנים פוש בעלייה ומסיימים את העונה עם מומנטום היסטרי. מישהו מוכן להמר נגדם בפלייאוף?

        - מאמר מוסגר שלישי – יש דבר יותר מעצבן מנדב יעקובי שקורא לרונאלדו "כריסטיאנו"?

        - אני לא אחדש כשאגיד שאני חושב שהליגה היום רכה מדי ומגנה מדי על ק"בים, ולראיה הדגלים המגוחכים שנזרקו במשחק בין ניו אינגלנד לוושינגטון על נגיעות בק"ב. אבל אפילו אני מוכרח להצדיק את ההרחקה של ג'יימס הריסון אחרי פגיעת קסדה בקסדה בקולט מקוי. תראו, כמו שכל מי שיש לו ילד יודע – אם אתה רק מאיים כל הזמן ואף פעם לא באמת מעניש, האיומים שלך פשוט לא שווים כלום. אחרי שנה שלמה שהליגה מאיימת בהרחקה, היא סוף סוף ביצעה את האיום שלה, ואין מישהו מתאים לזה יותר מהריסון – בן אדם שבכל מקצוע אחר היה מוגדר כנראה כפסיכופט – שעולה למגרש במטרה לפצוע את השחקן היריב.

        - מאמר מוסגר רביעי - אל תצפו שזה ישנה משהו אצלו. פסיכופט נשאר פסיכופט גם כשהוא מאחורי סורג ובריח.

        ג'יימס הריסון שחקן פיטסבורג סטילרס (GettyImages , Ronald Martinez)
        מר בחור, מגיע לך - תישאר על אזרחי. ג'יימס הריסון (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        - ואיך קולט מקוי עלה לשחק שני מהלכים אחרי המכה הזאת, למרות חוקי הליגה שמחייבים בדיקה אחרי פגיעת ראש? רק לקליבלנד הפתרונים. אבל זה בסדר, את המחיר הם שילמו במזומן, כשדקה אחר כך מקוי זרק לאינטרספשן שגמר לקליבלנד את המשחק.

        - מאמר מוסגר חמישי – אין בן זונה יותר קשוח בליגה הזאת מבן רות'לסברגר

        - ולסיום, סיפור קצר. השבוע עקפנו בכביש סובארו ישנה, מודל 83' כזה, מהסוג שלפני 20 שנה היו כל כך הרבה כאלו שאם היית זורק אבן היית פוגע באחת. להפתעתנו, גילינו שעל לוחית הרישוי שלה כתוב באותיות גדולות "רכב אספנות". רכב שרק בשטחים מישהו היה מוכן לזרוק עליו, גם לפני 15 שנה, ושהסיבה היחידה שהוא שרד עד היום הוא כי סטטיסטית אחד צריך לשרוד מכל מיליוני הרכבים מהדגם הזה, הוא היום רכב אספנות. ועל זה נאמר – אתה יכול לתלות על עצמך איזה שלט שתרצה, טרנטה תשאר טרנטה, גם אם כולם חושבים שאתה קלאסיקה. והמבין יבין.

        שלט זיכרון ל- 11.9 בולטימור רייבנס (GettyImages , Rob Carr)
        שים איזה שלט שאתה רוצה, אתה תמיד תישאר אתה (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)