רחל שפירא עד זוכרת את השיחה הזו, שהתקיימה קצת לפני מותו של בעלה, רובי. "פעם מישהו בא ואמר לי: 'את יודעת, יש לי יום הולדת עצוב, רובי שיחרר את עופר טלקר והוא לא מוכן יותר להשקיע בהפועל חיפה'. אמרתי לו 'חביבי, לרובי אין יותר מאיפה להשקיע. אם אתה עצוב והפועל חיפה כל כך חשובה, אז לך תמכור את הבית שלך ותיתן חלק מהכסף להפועל חיפה שתעמוד על הרגליים', אז הוא ענה לי: "לא, אני לא יכול לתת כסף להפועל חיפה', והגבתי לו: 'אז למה אתה דורש את זה ממישהו אחר. הוא נתן את כל מה שיש לו והיה לו להפועל חיפה'. אנשים צריכים להבין שאם הוא הפסיק, אז הוא לא יכול לתת יותר. אנשים הם תובעניים וחושבים שלבעלים יוצא משהו מזה".
מחר, 14 בדצמבר 2011, ימלא עשור להתאבדותו של רובי שפירא אירוע ששינה לעד את הכדורגל הישראלי. לכתו של אחד האנשים הכי משפיעים בשנות ה-90 מצא ענף המום, עצוב, שגילה את הצד האכזרי של המשחק וכיצד הוא מכלה אנשים. שילוב של דרמה אישית נוגעת ללב שהיא אחת מנקודות הזמן הכי חשובות בתולדות עידן הבעלות הפרטית בכדורגל הישראלי. תמרור אזהרה שמבריח אוהדים מושבעים מלהיות בעלים של קבוצות כדורגל בארץ. לרחל שפירא יש הרבה מסגנות כואבות מאותה טרגדיה, אבל אחת נושכת במיוחד: "אם רובי היה דומה יותר ליואב כץ, הוא היה היום איתנו", היא אומרת במלאת עשור למותו. "אנשים לא מבינים שרובי היה משוגע אחד ואין עוד הרבה משוגעים כמוהו".
כולנו זוכרים: כתבו לנו את מחשבותיכם על רובי שפירא
כמה באמת "אשמה" הפועל חיפה במותו?
"אני אף פעם לא האשמתי את הפועל חיפה. אמרתי שזה יכול להיות אחד הגורמים. היה לו קשה לראות אותה מתפרקת, אבל בן אדם אחראי לעצמו".
יכול להיות שאם היית יותר עם היד על הדופק ולא נותנת לו לשפוך כל כך הרבה כסף על הקבוצה, הדברים היו נראים אחרת?
"לנשים יש השפעה על הבעלים והן יכולות להגיד להם מה לעשות. לפעמים זה באמת מציק לי אם יכולתי לשנות משהו, אבל אני טיפוס שתמיד נותן לצד השני להחליט ולעשות את מה שהוא אוהב. כל אחד צריך להגשים את החלומות שלו. אני ורובי לא היינו רק בעל ואשה אלא חברים טובים, וכמו שהוא נתן לי להגשים את החלומות שלי לא מצאתי לנכון להתערב בנושא. יכול להיות שאם הייתי עושה את זה, דברים היו נראים אחרת ".
את מרגישה שהצוואה שלו מולאה?
"עצם זה שהפועל חיפה הפכה לחברה קבועה בליגת העל אומרת שכן. הצוואה לא מולאה עד הסוף כי לא בא בן אדם ולקח את הפועל חיפה למקומות שרובי חלם שהיא תגיע. אם יהיו עוד אנשים שיבואו ויעזרו ליואב כץ אני אשמח. אני מאוד מעריכה אותו ואת הנתינה שלו .יכול להיות שהוא צודק שלפעמים צריכים להיות יותר חסכניים ופחות פזרניים".
יואב כץ התראיין כאן בתחילת השנה ואמר ש"עשו מרובי שפירא קדוש מעונה"
"אף אחד לא עשה מרובי שפירא קדוש מעונה. אנשים פשוט העריכו את האישיות של רובי שפירא. עד היום כל מי שנפגש איתי מתחום הכדורגל אומר לי שרובי שפירא היה רק אחד. מה שרובי עשה אף אדם אחר לא היה עושה ועובדה שהוא הביא את האליפות הראשונה להפועל חיפה, את זה אי אפשר להכחיש".
אם מחר הבן שלך יגיד שיש לו מספיק כסף להיות בעלים והוא רוצה להמשיך את הדרך של אבא
"אני מאוד לא אשמח אם זה יקרה. אני אשמח אם הוא יתמוך או ייתן תרומה כל שנה, אבל אני חושבת שהכדורגל זה דבר מאוד קשה ותובעני לא רק מבחינת הכסף. גם אם אתה עושה ונותן, אנשים רוצים עוד ועוד ומלחיצים אותך. לא הייתי רוצה שהוא יהיה חלק מזה".
איך את רואה את הפועל חיפה של היום?
"זה לא המועדון שהיה בתקופת רובי. אין להם בכלל תנאים לליגת העל. זה משהו שמאוד מאוד מצער אותי. הפועל חיפה זה מועדון עם היסטוריה ומשקל וכואב לי לראות את המצב של המועדון, את התנאים שבהם הם עובדים, את הדשא שהוא לא דשא".
איזה מין בעלים הוא היה?
"רובי היה אוהד בנשמה. כשבן אדם קודם כל אוהד בנשמה וגם בעלים, הוא יעשה את הבלתי אפשרי וייתן מעל ומעבר בלי לחשוב פעמיים מבחינה כלכלית, כי הרגש עובד מאוד חזק. רובי היה איש של רגש, והוא פעל הרבה פעמים מתוך רגש ולא מתוך חכמה, שכל או קו כלכלי. ולפעמים זה לא היה טוב".
את מי מהשחקנים הוא הכי אהב? את רוסו?
"לא, מה פתאום? קודם כל הוא אהב מאוד את טל בנין. זה היה השחקן הראשון שהוא נקשר אליו ושהיה סמל של המועדון. כשכל העיתונאים ביקרו אותו, אני מאוד לא אהבתי את זה".
את זוכרת את רגעי השמחה אחרי האליפות?
"ברור. בדיוק כמו שנאמר בשיר, רובי עלה לשמיים באותו רגע. השיר הוא כל כך סרקסטי. כששמעתי את המילים האלה עברה בי צמרמורת בכל גופי. אז אמרתי 'מה זה המילים האלה?', ואחר כך הנבואה הגשימה את עצמה. הוא היה פשוט מאושר ברמות שלא ניתן לתאר במילים. יש לי הרבה רגעים מאושרים עם רובי, אבל במפעל הזה שנקרא הפועל חיפה זה היה הרגע המאושר בחייו".
הזכרת קודם עיתונאים. רובי הרגיש שהתקשורת עושה לו עוול?
"בוודאי שהתקשורת עשתה לו עוול וירדה לו לחיים חזק מאוד. סילוף עובדות ודיבורים לא לעניין שאני לא יכולה לתאר. אבל אתה יודע, אומרים "כל כלב בא יומו", והמבין יבין. מי שמחזיק בעט ודף צריך לזכור שמי שעומד מולו הוא אדם עם לב ונשמה ויש לו ילדים ומשפחה. עיתונאים יכולים להיות אכזריים בצורה בלתי רגילה. יום אחד הם איתך ככה ויום למחרת הם להיפך. אם לא נותנים להם אייטם או חשיפה, הם יוצאים נגדך ולך תעמוד מולם".
את מרגישה שהנציחו את רובי בצורה מספקת ?
"בהפועל חיפה אין באפשרותם לעשות יותר מדי ממה שהם עושים. אין להם את התקציבים, אין להם את הפוש, הם לבד לא יכולים. זה היה צריך להיות בשיתוף עיריית חיפה, כי רובי לא נתן רק להפועל חיפה אלא לכל מי שביקש. אני מצרה על כך שעיריית חיפה לא מצאה לנכון עד היום להנציח את זכרו. זה מאוד כואב לי וחורה לי כי גם אני מאוד פעילה למען הקהילה ורובי נתן הכול למען הקהילה. כל מה שהתבקש, גם מטעם העירייה, הוא עשה. עיר שלא יודעת לכבד את בניה שכל כך פעלו וטרחו למענה, אין לי מילים טובות להגיד עליה".
מה היית רוצה שיזכרו מרובי
"שיזכרו אותו כבן אדם. בן אדם שרצה לעשות מפעל יפה וגדול. בחלק הוא הצליח ובחלק לא. הכי חשוב לי באופן אישי שאנשים יזכרו שזה ספורט, שלא יקללו, שיעודדו ויתנהגו בצורה נאותה. בפעם האחרונה שהייתי בכדורגל שמעתי הרבה מאוד דברים מכוערים ".
אני אקח אותך למקרה אחר, לא פחות כואב, של משה רן, אביו של אבי רן ז"ל, שלא יצא אף פעם מהטראומה הזאת. את מרגישה אותו דבר?
"כל אחד בשלו. אני לא אגיד שאני לא מתגעגעת. בן אדם כמו רובי לא היה ולא היה ולא יהיה. כואב לי שהוא לא זכה לראות את הילדים שלו בהתבגרותם ואת הנכדים שלו, וזה שנשארתי אלמנה זאת גם לא נקודת אור בחיי. אך יחד עם זה אני חייבת לזכור שהוא כל כך שמח עם הפועל חיפה והגשים את החלום".
* בשבוע הבא יתקיים טורניר נוער לזכרו של רובי שפירא ז"ל.
עוד בנושא:
האם בעלי הקבוצות למדו משהו מהמקרה של רובי שפירא?
