אקורד הסיום לקריירה של רובין פריידיי היה רועש במיוחד. לקראת סוף אוקטובר 1977 התארחה קרדיף סיטי אצל ברייטון אנד הוב אלביון למשחק במסגרת ליגת המשנה באנגליה ואחרי 55 דקות של כדורגל וכנראה של הצקות בלתי פוסקות, פריידיי שלח בעיטה לפרצופו של בלמה הצעיר של ברייטון, מארק לורנסון, וראה כרטיס אדום. על פי הסיפורים, החלוץ הזועם נטש את האצטדיון, אבל לפני כן עבר בחדר ההלבשה של הקבוצה המארחת, מצא את תיקו של לורנסון ועשה בתוכו את צרכיו.
האקט המחורבן מסופר על ידי עיתונאים כאלו ומוכחש על ידי אחרים, אבל זה בכל מקרה היה הסוף מבחינתו של מאמן קרדיף ג'ימי אנדרוז, שמאס בהתנהגות הפרועה של הכוכב והודיע לו בחגיגיות שהוא מוצב ברשימת ההעברות. פריידיי בן ה-25 לקח קצת זמן לחשוב ואחרי מספר שבועות נכנס למשרדי ההנהלה והודיע: "אני פורש מכדורגל". 13 שנים לאחר מכן הוא מת ובשבוע הבא ימלאו 21 שנה למותו. הגרסה הרשמית: התקף לב, גרסת הביוגרף שלו: חשדות למנת יתר.
כדורגלנים מופרעים היו ויהיו, אם כי קשה להאמין שהם יגיעו לשיאים אליהם נסק רובין פריידיי ושעל חלקם יסופר כאן בהמשך. אז למה דווקא הסיפור שלו? מפני שאנשים שראו אותו משחק, טוענים שהם לא חזו בכישרון כזה לפניו או אחריו. מכיוון שלמרות שהקריירה המקצוענית שלו ארכה ארבע שנים בלבד, זה הספיק בשביל שהוא יהפוך לאגדה בקבוצות בהן שיחק וכדי שיכתב עליו ספר. משום שהוא משמש כגיבור תרבות אמנם מפוקפק - אבל צבעוני ונפלא.
רובין פריידיי נולד בלונדון בשנת 1952, ו"בורך בכישרון שרובנו יכולים רק לחלום עליו, אבל גם קולל בנטייה להתפרעויות", כפי שנכתב עליו באחת מעשרות כתבות שנערכו אודותיו. הוא שיחק במחלקות הנוער של צ'לסי וקריסטל פאלאס, לא המשיך לקריירה מקצוענית ומצא את מקומו בהייס הזעירה מפאתי עיר הבירה.
האגדות עליו מתחילות עוד בהתייחס לימים בהם לבש את מדיה של הקבוצה החצי מקצוענית. על פי אחד מהסיפורים, הוא הגיע למשחק של הייס 10 דקות לסיום מכיוון שאת 80 הדקות שקדמו להן, הוא בילה בפאב. פריידיי השיכור התעלם מגילויי הזעם של מאמנו, לבש חולצת משחק ונכנס למגרש לאחר שקבוצתו שיחקה עד עכשיו בעשרה שחקנים. היריבה התעלמה מהחלוץ שבקושי הצליח לשמור על עמידה זקופה, אבל הוא הגיב בשער שקבע את תוצאת המשחק: 0:1.
מאוחר יותר הייס פגשה את רדינג בסיבוב השני של הגביע האנגלי ומאמן הרויאלז צ'רלי הרלי התלהב מחלוץ היריבה בן ה-21 והצליח להנחית אותו בקבוצה כעבור שנה. הקריירה המקצוענית של רובין פריידי יצאה לדרך וכך גם מופע היחיד שלו. הוא כבש 18 שערי ליגה בעונת 1974/5 והגדיל ל-21 בעונה לאחר מכן, בה הוליך את רדינג להעפלה לליגה השלישית. בנוסף, פריידי נבחר לשחקן העונה של הקבוצה שנתיים ברציפות וזרח על המגרש.
באנגליה מספרים על שער פנטסטי של החלוץ נגד טרנמיר רוברס בעיטה מהאוויר לרשת הגבוהה, רגע אחרי עצירת הכדור בעזרת החזה וסיבוב של 180 מעלות. עדויות מצולמות אין, רק סיפורים שעובדים מפה לאוזן במשפחות שאוהדות את רדינג וידיעה ב"מירור" שקבעה: "שער העונה - או של כל עונה אחרת".
השופט קלייב תומאס ניהל את אותו משחק וסיפר שנים לאחר מכן: "שפטתי במונדיאלים, ראיתי את פלה, ג'ורג' בסט ויוהאן קרויף, אבל זה השער הכי יפה שראיתי בחיי. שאלתי את רובין 'מה אתה עושה כאן איך אתה משחק בליגה הזו? אף לא ראיתי מישהו כובש שער כזה' והוא ענה לי: 'תבוא יותר, בכל שבוע אני מבקיע שערים כאלו".
פריידיי המשיך להבריק על המגרש גם אחרי אותו שער, הבעיה הייתה שלאורך כל הדרך הוא הקפיד לככב גם מחוץ לו.
לצד שערים נדירים ויכולת פנטסטית, שלוש וקצת השנים של רובין פריידיי ברדינג מתאפיינות גם באינסוף סיפורים על מעלליו ההזויים ולעתים נפשעים. פעם גנב בגדים בשוק ופעם אחרת עצר את אוטובוס הקבוצה, קפץ מעל גדר של בית קברות וחזר כשבידיו מספר פסלים. הוא נהג להשתכר כמעט מדי ערב, התקוטט בעירום עם עוברים ושבים בפאבים המקומיים ועל פי עדויות, השתמש בכמויות גדולות של מריחואנה, קוקאין ואל.אס.די.
בספר שנכתב אודותיו סופר על התנהגות פרועה במיוחד בנסיעות למשחקי חוץ. באחת מהפעמים הוא הסתובב סהרורי ועירום בבית המלון והשליך כדורי סנוקר וחיצים לכל עבר. כמה שעות לאחר מכן נערכה אסיפה אחרונה לפני המשחק אליה פריידיי הגיע כשהוא עודנו עירום, אלא שעכשיו הוא אחז בידיו אווז שמצא באגם סמוך.
על פי סיפור אחר, באחד מהמשחקים הוא נשלח לכדור עומק, כשתוך כדי ריצה הוא הבחין באוהד ששותה וויסקי ביציע. הוא שינה את מסלול הריצה שלו, קפץ מעל שלט הפרסומת, נכנס לשורת הכסאות וביקש מהאוהד לגימה. אחרי שקיבל את מבוקשו, חזר למגרש וקיבל כרטיס צהוב.
פאולו יואיט כתב את הביוגרפיה של החלוץ הפרוע ביחד עם נגן הבס לשעבר של להקת אואזיס, פול מקגוויגן. לספר הם קראו "השחקן הכי גדול שלא ראיתם: סיפורו של רובין פריידיי" ויואיט כתב בטור ל"גרדיאן": "רובין פריידי שיחק את משחק החיים כפי שהוא שיחק כדורגל. הוא שתה, עישן מריחואנה ואירח כל אשה שנקרתה בדרכו. אם ג'ורג' בסט היה הפופ סטאר הראשון של הכדורגל, פריידיי היה הרוק סטאר הראשון שלו".
השם של בסט אגב, עולה כמעט בכל פעם שמזכירים את רובין פריידיי. הצפון אירי הפנטסטי נחשב לה-"ילד הרע" של הכדורגל באי הבריטי והאלכוהול גם גרם למותו בסופו של דבר, אבל ההיסטוריונים הרבים של הכדורגל האנגלי תמימי דעים: לצידו של פריידיי, בסט היה נופת צופים. בקרדיף כנראה יוכלו לאשר.
פריידיי שיחק ברדינג כשלוש עונות בליגה הרביעית ועוד שלושה חודשים בליגה השלישית, מה שאגב הספיק לאוהדי הקבוצה לבחור בו בשנת 2000 ל"שחקן המאה" של המועדון. אחרי 135 הופעות ו-53 שערים בכל המסגרות, ראשי הרויאלז נואשו מההתנהגות שלו ומכרו אותו לקרדיף סיטי - אז בליגת המשנה. ההופעה שלו שם הייתה קצרה וקולעת.
בבוקר ה-30 בדצמבר 1976 המתין מאמן הקבוצה ג'ימי אנדרוז לפריידי בציפייה דרוכה כדי שיגיע לווילס ויחתום על חוזהו בקבוצה, אבל החלוץ בן ה-24 לא הגיע. בירור קצר גילה: החלוץ עצור בתחנת המשטרה אחרי שהחליט לא לשלם על כרטיס רכבת וניסה להתפלח לקרון הנוסעים. אנדרוז נאלץ לנסוע לתחנת המשטרה ולשלם כספי ערבות כדי לשחרר את החלוץ הצעיר, ואילו זה ענה לו בבכורה חלומית שכללה את כל הרפרטואר שלו.
ערב אותה בכורה במדי קרדיף - משחק נגד פולהאם - פריידיי ניגש לאחד מהפאבים המקומיים ו"יצא ממנו בזחילה" כפי שכתב עליו אוהד של הקבוצה. זה לא מנע ממנו לכבוש לתת הצגה נגד הקוטג'רז ביום המחרת. התפריט כלל שני שערים וגם משיכה באשכיו של הבלם האגדי ויש שיגידו גדול שחקני אנגליה בכל הזמנים, בובי מור. אנדרוז התמוגג: "הוא היה נפלא, הוא פירק אותם". באותם ימים זו נראתה כמו עסקה מוצלחת.
יחד עם אותה בכורה, האוהדים של קרדיף זוכרים לחלוץ הופעה נוספת שחקקה את שמו בספרי ההיסטוריה של המועדון.
הבלובירדז פגשו את לוטון טאון למשחק בו הם היו חייבים לאסוף נקודות במסגרת מאבק ההישרדות שלהם ופריידיי התעמת עם שוער היריבה מיליה אלכסיץ' מספר פעמים. אז הגיע אחד מעוד אותם מהלכים מבריקים שלו. הוא קיבל כדור, חלף על פני אלכסיץ' וכבש. בזמן שהוא חגג את השער, פריידיי הסתובב לכיוון השוער ועשה לו תנועה מגונה (V-sign). קרדיף שרדה בהמשך והאקט הזה הפך את החלוץ לאחד מהגיבורים הגדולים בתולדות המועדון.
להקת הרוק הוולשית super furry animals השתמשה בתמונה של פריידיי מבצע את אותה תנועת V לעבר אלכסיץ' בעטיפת הסינגל שלה the man don't give a fuck (לחצו להשמעה בהמשך), וכשאתר האינטרנט של ה-BBC ביקש מאוהדי הקבוצות לבחור ב"דמות הקאלט הגדולה בכל הזמנים" של הקבוצות שלהם בשנת 2004, אוהדי קרדיף העניקו לחלוץ את הכבוד על אף שהוא שיחק בקבוצה שנה אחת בלבד. היום ניתן גם לקנות באינטרנט חולצה עם הדפס של פריידיי והפנייה המנומסת לשוער אלכסיץ'.
למרות שאוהדי קרדיף הרעיפו עליו אהבה, רובין פריידיי לא אהב את ווילס בחזרה ולא רצה להתגורר בה. ראשי המועדון שכרו עבורו דירה בבריסטול, אבל הוא ניצל את זה כדי להיעדר תכופות מאימונים, כשבשלב מסוים הוא אפילו כבר לא טורח לספק הסברים. המאמן אנדרוז סלח לו לאורך העונה הראשונה, אבל איבד סבלנות כשהחלוץ החמיץ מספר אימונים לקראת עונת 1977/8. אחר כך הסכים לתת לו צ'אנס אחרון אותו משחק מפורסם נגד ברייטון. את הסוף שלו אתם כבר מכירים.
פריידיי פרש בגיל 25, אחרי ארבע שנות משחק מקצועני ועם עתיד מעורפל. הוא התחתן והתגרש בפעם השלישית, חזר להתגורר עם הוריו ונשלח להתגורר בדירה בפרויקט המיועד לאנשים מאותגרים נפשית ופיזית. בשנות ה-80 גם הגיע לגיחה קצרה בבית הכלא אחרי שהתחזה לשוטר והחרים לאנשים סמים. ב-22 בדצמבר 1990 הוא נמצא מת בדירתו אחרי שעבר התקף לב. בן 38 היה. פאולו יואיט כתב בביוגרפיה שלו שהיה חשד שהתקף הלב הגיע כתוצאה ממנת יתר של הרואין.
מה שנותר ב-21 השנים שחלפו מאז מותו היא המורשת שמסופרת בדרך כלל על ידי אותם אוהדי רדינג שליוו את הקבוצה במגרשי הליגה השלישית והרביעית. ג'ף קירקפטריק, מעורכי הפנזין המוביל של הקבוצה, כתב: "פריידיי הוא השחקן הכי פופולרי ונדיר בתולדות רדינג. גאון ונבל, זהו אדם שבילה את ההכנה למשחקים בפאב והפיק רגעים של חזון ויכולת יוצאים מן הכלל על המגרש".
קירקפטריק ואחרים, כמעט כל מי שמספר עליו ויש הרבה כאלו משוכנע שאילו הוא היה נמצא על הפס הנכון, רובין פריידיי היה מגיע לליגה הבכירה ומייצג בכבוד את נבחרת אנגליה, אבל זו מסתבר לא הייתה התכנית שלו. העיתונאי ווילי גאנון סיכם היטב: "הקריירה של רובין פריידיי ארכה ארבע שנים בלבד. הוא מעולם לא לבש את מדי נבחרת אנגליה וגם לא שיחק בליגה הראשונה. אבל בשביל אלו שראו אותו משחק, הוא היה השחקן הגדול ביותר שדרך על אדמת כדור הארץ".