הדרבי הקטן

לפני 17 שנה זה קרה, רעידת אדמה בכדורגל החיפאי בפרט והישראלי בכלל. הסמל הגדול של מכבי חיפה, ראובן עטר, חצה את הכביש ליריבה השנואה, הפועל. הכול כבר מוכן היה לדרבי הראשון בדצמבר 1994 ולקבלת הפנים של האוהדים הירוקים לשני הסמלים שעזבו לאדומים, עטר ואיתן אהרוני. אך גם השניים שהכינו את עצמם לגרוע ביותר, נתקלו באווירה סלחנית. כזו שמבינה שהדברים בינם לבין המועדון הירוק לא הסתדרו ובאופן טבעי עשו את המעבר למפעל של רובי שפירא ז"ל, בעלי הפועל חיפה דאז, שלראשונה אחרי הרבה שנים רצה להפר את ההגמוניה בעיר.

"הופעתנו מהבנה של הקהל והאופן בו הוא פרגן לנו", נזכר אהרוני. "האמת, בקיץ חשבנו שיהיו השלכות גדולות יותר למעבר שלנו, אבל הקהל הבין שלא הסתדרנו עם המועדון וקיבל את זה יפה. בשנות ה-60 וה-70, אפילו בנוער לא היה מצב לעבור בין מכבי להפועל ופה היה משהו חדש. יכול להיות שמישהו היה מקבל מעבר של אבי נמני להפועל תל אביב או מעבר של משה סיני למכבי תל אביב? אין סיכוי ולא משנה מה היה קורה בהנהלת המועדונים. בחיפה, בגלל המעמד של מכבי, הרומנטיקה נגמרה. הכול צפוי. זה כמו אחרי שגבר שכובש אישה, הוא מפסיק להיות רומנטי, כי הכול כבר צפוי ובגלל זה אין ממש שנאה בין הפועל חיפה למכבי חיפה. כולם יודעים את הדברים מראש".

ועדיין, למרות ההסבר של אהרוני, קשה להשלים עם היריבות העירונית הקצת מוזרה הזו, שבה שני המועדונים מתנהלים בידידות מוגזמת. בעבר הרחוק זה היה בלתי אפשרי. בערים בהן יש קבוצה ענקית וקבוצה בינונית, עדיין קיימים יחסי איבה בריאים ותרבותיים שמכבדים את היריבות הספורטיבית. בחיפה זה פחות נוכח, וייתכן שהכל התחיל אצל המאמן האדום, טל בנין, כאשר זה עבר למכבי חיפה בתחילת שנות ה-90. המעבר הזה הכתיר את מכבי חיפה וגימד את הפועל – סטטוס ששתי הקבוצות משלימות איתו בהתנהגותן הנוכחית.

בבתי הקפה הוותיקים בחיפה עדיין מדברים על הדרבי ומתגעגעים לימים בהם הוא היה קצת יותר גדול, אבל ההווה בהחלט משונה: אפילו ג'ובאני רוסו הרשה לעצמו לעשות זאת, אפילו שלא בצורה ישירה, ומאז נעים על הקו בין שתי הקבוצות הרבה מאוד שחקנים. יואב כץ מקווה שהתחרות הבריאה שמכבדת דרבי נהדר כמו זה החיפאי תגיע ביום שבו הניגוד בין האדומים לירוקים, ניגוד שהתחדד בתקופתו, יהיה הרבה יותר ברור. "במכבי אין כמעט שחקנים שהם חיפאים והם לא ממש מבינים את המשמעות של הדרבי", טוען הבעלים של הפועל חיפה יואב כץ. "אני מקווה שדווקא המקום הזה יחזיר את הקהל הגדול של הפועל חיפה שכרגע יש לו עם מי להזדהות. זה נכון שאין שנאה בין המועדונים, כי זה כמו תחרות בין שכנים. אתה רוצה לנצח, אבל אחרי המשחק כולם חברים".

"אם נסתכל על ערים כמו מנצ'סטר, אז האמוציות חזרו רק כאשר סיטי הפכה להיות משהו", מוסיף כץ. "כרגע, מכבי היא הקבוצה השולטת ואני מפרגן לה, אבל אם אנחנו נחזור לצמרת, היריבות של פעם תחזור. כל עוד יש שתי קבוצות בחיפה זה דבר בריא, כי זה מכניס תחרות וגם במכבי יודעים את זה. אבל אם נחזור לנצח משחקי דרבי, אז אני מקווה שהיריבות של פעם תחזור. גם אני בזמנו עברתי ממכבי חיפה להפועל חיפה, כי הפועל הייתה הקבוצה הטובה ביותר, וברור שיש שאיפה לכל שחקן להתקדם. אני מקווה שבשנים הקרובות נוכל לשנות את זה ושהרבה חיפאים יבינו שהפועל היא הקבוצה של חיפה, על בסיס שחקנים מקומיים, דבר שחסר היום למכבי".

כשערן לוי הצליח להרגיז באמת את אוהדי מכבי חיפה, הקבוצה ממנה הגיע להפועל חיפה, ראינו לרגע מה היא יריבות נושכת, הגם שזה לווה בקללות מכוערות. לדעת היסטוריון הספורט, ד"ר חיים קאופמן, המרצה במכללת וינגייט וירוק אמיתי, הסיבה ליריבות הלייט היא אוהדי מכבי חיפה: "היריבות עדיין קיימת, אבל יותר אצל אוהדי הפועל ששונאים את מכבי ולא להיפך. זה כמו שמלכת הכיתה לא שונאת את הבחורה הכי מכוערת בכיתה, כי אין שם תחרות. אבל אם הברווזון המכוער פתאום יהפוך לברבור, אז כבר הדברים יראו אחרת.

נוצר מצב בעיר שאוהדי מכבי לא ממש סופרים את הפועל, יותר חשוב להם לנצח את מכבי והפועל תל אביב. לכולם חשוב לנצח בדרבי, אבל אין חשיבות יתרה כל כך כמו פעם. לעומתם, אצל אוהדי הפועל השמחה לאיד עדיין משורשת חזק. שניים מהימים הכי מוזרים שהיו לי התרחשו כאשר ראיתי אנגלדר במדי מכבי חיפה ואת ראובן עטר במדי הפועל, אבל עדיין הקהל בסופו של דבר קיבל את זה כי הבין את רצון השחקנים. אולי המעבר של טל בנין היה זה שנתן את החותם לכך שמכבי חיפה היא הקבוצה הגדולה של העיר, אבל בימי רובי שפירא היתה אחלה יריבות. כשהימים האלה יחזרו, בהחלט יהיה אפשר לדבר על דרבי טעון כמו בתל אביב".

גם השחקנים שנמצאים היום במכבי והפועל חיפה מבינים זאת. "אין ממש אווירה של משחק מיוחד", אמר השבוע אחד משחקני מכבי. "ברור שחשוב לנו לנצח בדרבי, אבל אין פה איזה טירוף לקראת המשחק, אולי ביום המשחק זה ירגיש אחרת. אף שחקן במכבי לא רוצה לעבור להפועל, לא בגלל השנאה העירונית, אלא בגלל שזה אומר שאין לו מקום בקבוצה. אבל גם אין חשש, כי כל שחקן רוצה לקבל דקות ואם זה יהיה בהפועל חיפה, זה בדיוק כמו לעבור להפועל עכו או משהו דומה". מצד השני של העיר הדברים נראים שונה ודומה: "כל דרבי הוא סוג של חגיגה בהפועל חיפה", אומר שחקן אדום. "אנחנו מרגישים כמה המשחק הזה חשוב לקהל שלנו וכמה אנחנו רוצים לנצח אותו בשבילם. היום כל שחקן בהפועל, כמו אושרי רואש למשל, רוצה להגיע למכבי כי היא הקבוצה הגדולה יותר והדרך לאירופה משם הרבה יותר קצרה. אבל כולנו יודעים מזה דרבי מאז שהיינו ילדים, דבר שבמכבי חיפה לא הרבה שחקנים יכולים להגיד".

היריבות מתחדשת הערב בדרבי החיפאי (19:45, ספ' 1)