השבוע, בשעה טובה, סגרנו את פרק הרילוקיישן שלנו, כשהמשלוח עם הדברים שלנו מארה"ב הגיע סוף סוף. הפלא ופלא, למרות שהיינו בלי הדברים הללו יותר משלושה חודשים מאז שחזרנו לא היה שם כמעט שום דבר (האקס בוקס שלי הוא כמובן היוצא מהכלל) שממש היינו צריכים. למעשה, שילמנו סכום די גבוה אם על המשלוח עצמו ואם על המכס כדי לקבל דברים שבאמת אין לנו צורך אמיתי בהם. יותר מכך, אני מעריך שאם היינו זורקים את הדברים הללו בארה"ב וקונים את אותם דברים פה בארץ, זה עדיין היה עולה לנו פחות מאשר לשלוח אותם לארץ. אבל ככה זה בני אדם יצורים לא רציונליים. כבר קנינו את הדברים האלו שם, שנזרוק אותם לפח ככה סתם?
הבלוג של אריאל גרייזס
אין כמובן מקום שבו האי-רציונליות האנושית מגשימה את עצמה יותר מאשר זה של אהדת הספורט. אני מצטער שאני חוזר לאותו מקום שוב ושוב, אבל עייפתי מדיבורי טים טיבו. ויותר מכך, עייפתי מאנשים שמדברים על טיבו בצורה לא רציונלית לחלוטין.
אני מבין מצוין את הרצון של אנשים לראות מישהו מצליח מעבר ליכולות שלו. מה שאני לא מסוגל להבין זה את הצורך של אנשים להשליך כל דבר שקורה לקבוצה על שחקן ספציפי ועוד יותר מכך לא לשפוט את התוצאות בעיניים פקוחות. אז הנה העובדות: טים טיבו ניצח קבוצה אחת שאולי תהיה בפלייאוף (הג'טס) וגם זה היה בבית, כשהג'טס הגיעו ממשחק קשה על שבוע מנוחה קצר וגם במשחק הזה טיבו היה על תקן סטטיסט בעיקר, למעט דרייב אחד בסופו של המשחק (כן, דרייב מנצח אבל זה עדיין דרייב אחד בלבד). שאר הניצחונות של טיבו הגיעו מול קבוצות שהן הבררה של הליגה, כמו מיאמי, סן דייגו (קבוצה שהפסידה שישה משחקים רצופים), אוקלנד (עוד קבוצה שנהנית מהבית הקל של -AFC מערב) והשבוע מינסוטה קבוצה עם שני ניצחונות ששיחקה עם ק"ב רוקי ובלי השחקן הכי טוב שלה ועדיין מתחה את דנבר עד השניה האחרונה.
די, תנו לטיבו לעשות משהו אמיתי לתת שניים-שלושה משחקים טובים (וב"טובים", אני מתכוון למסור קצת יותר מ-15 מסירות למשחק, משהו שנדרש היום מכל ק"ב בליגה, וגם להצליח ביותר מחצי מהן) מול קבוצות נורמליות ואז נדבר על המשיח, בסדר?
- וכן, נא להפסיק עם הטיעון שהוא לא מאבד את הכדור. ברור שהוא לא מאבד אותו הוא בקושי מוציא אותו מהיד, וכשהוא עושה את זה, במרבית הפעמים זה כל כך לא מדויק, שאפילו הקורנר לא יכול להגיע אליו.
- ומשהו אחרון על טיבו (נשבע לכם, אחרון) די להגיד עליו שהוא שחקן מיוחד. שום מיוחד ושום נעליים. אלא אם אתם מתכוונים כמו שהאמריקאים אומרים על מישהו שהוא "מיוחד". עם זה אני מסוגל להסכים.
- כמובן, אי רציונליות זה לראות את הקבוצה האהודה עליך נותנת 400 יארד לוינס יאנג ו-300 יארד לדן אורלובסקי ולחשוב שעדיין יש לה סיכום בפלייאוף.
- שבוע שעבר דיברתי על איך משחק הריצה הוא כבר לא משהו שקבוצות בונות סביבו את ההתקפה שלהן, אבל לכל כלל יש יוצא מהכלל, והיוצא מן הכלל הזה הוא יוסטון. לטקסנס היתה אפשרות לבנות את הקבוצה שלהם, כמו שכל הקבוצות בליגה עושות כיום, סביב המסירה. יש להם (טוב, לפחות עד הפציעה) ק"ב טוב מאוד בדמותו של שאוב ואת אחד הרסיברים הכי טובים בליגה (אם אתם צריכים שאני אגיד לכם מי, אתם ממש לא במקום הנכון) אבל במקום, הם החליטו לבנות את הכל סביב משחק הריצה, נתנו לאריאן פוסטר את המפתחות (וכשזה לא הוא, זה בן טייט, או רץ עלום שם אחר) וזה מאפשר להם לפתוח גם עם הק"ב השלישי הרוקי שלהם בלי להרגיש כאילו משהו לא עובד. אלוהים, הם מסוגלים לפתוח באיזה שהוא שלב עם ג'ייק דלהום ועדיין זה יעבוד!
- אבל כל זה לא היה משנה אם ההגנה היתה נראית כמו שנה שעברה. שימו לב למספרים הללו ההגנה של יוסטון מדורגת השנה שניה בליגה ביארדים (בפער מינימלי מהראשונה, פיטסבורג), שנה אחרי שהם היו מדורגים במקום ה-30 (!), וזה בלי שהם עשו שינוי משמעותי בפרסונל שלהם, ואף איבדו את מריו וויליאמס בתחילת העונה. איך כזה מהפך קורה? התשובה פשוטה וקוראים לה ווייד פיליפס. היה קל לרדת על פיליפס כשהוא אימן את דאלאס (עוד שניה גם עליהם) אבל אם יש דבר שהבחור הותיק הזה יודע לעשות זה לאמן הגנה. תנו כבוד כשמגיע.
- כן, דאלאס. עוד הפסד מטומטם ולא מחויב המציאות לקבוצה שמעשית כבר סיימה את העונה. מה שנקרא תמיד אפשר לסמוך על הקאובויס שיפסידו משחק על השטות הכי גדולה. ובתפקיד השה לעולה השבוע - ג'ייסון גארט קורא טיים אאוט בזמן שהקיקר שלו בועט את הפילד גול המנצח. אבל אם דיברנו על אי רציונליות, הרי לכם חוסר ההיגיון של האוהד גארט הרי הוא לא זה שהחטיא את הבעיטה זה הבועט שלו החטיא אותה, בהזדמנות השניה שלו. יותר מכך, לקאובויס היו הזדמנויות לנצח את המשחק הזה גם בהארכה, אבל במקום הם נתנו לרסיבר של הקרדינלס לרוץ לאנד-זון, כשכל ההגנה פחות או יותר מנסה לתקל אותו ולא מצליחה. אתם רוצים להאשים את גארט שהוא לא הכין את הקבוצה שלו טוב סבבה. אתם רוצים להאשים אותו שהשחקנים שלו לא ממושמעים גם בסדר. אבל מכל הדברים שבעולם דווקא להאשים אותו על הטיים אאוט שהוא קרא, כשבסך הכל הוא פחד שהקיקר שלו לא יספיק להוציא את הבעיטה בזמן? איפה ההיגיון פה?
- ואם כבר להאשים אותו, איך טוני רומו יוצא נקי, כשהוא עושה ספייק לכדור עם שבע שניות על השעון ויש לו עוד טיים אאוט? למה הספייק הזה בדיוק טוב?
- ודבר אחרון לגבי דאלאס לפעמים אני מרגיש כמו סנטור רומי זקן, שחוזר על עצמו שנה אחר שנה, אבל כל עוד ג'רי ג'ונס מנהל את המועדון הזה, שום דבר טוב לא ייצא ממנו.
- שאלה תמימה כשברט פארב אומר שהוא לא רוצה לשחק בשיקגו ברס, זה כמו שאברם אומר שהוא לא רוצה לאמן את נבחרת אנגליה?
- שמתם לב לניצחון הקל של הצ'ארג'רס השבוע מול ג'קסונוויל? שמתם לב למספרים של פיליפ ריוורס (22 מ-28 לאיזה 300 יארד ו-3 ט"ד)? כן, הג'אגאורס קבוצה לא טובה (בלשון המעטה), אבל זה לא הפריע לבולטס להפסיד בעבר. לא יודע, אולי זה רק אני, אבל נראה לי קצת מקרי שריוורס חזר להיראות כמו הריוורס שאנחנו מכירים מהשנתיים-שלוש האחרונות בדיוק בשבוע שבו פורסם שנורב טרנר לא ימשיך לעוד עונה.
- ואחרון אחרון חביב הניינרס בפלייאוף לראשונה מאז 2002, איזה כיף! אפילו אם אתה לא אוהד שלהם, אתה חייב להיות קצת שמח לראות את הקבוצה הזאת, שפעם היתה מאריות הליגה, חוזרת לבמה הראשית אחרי כל כך הרבה זמן. זה לא הרגיש אותו דבר בלעדיהם. נכון, זה לא מונטנה ולא רייס, אבל גם שם עושים את זה בדרך הישנה והטובה פוטבול קשוח ואגרסיבי, בלי רגשי נחיתות. ככה בדיוק צריך.
- חוץ מזה, כמה כסף הייתי מרוויח אם הייתי מהמר בווגאס שאחרי 12 מחזורים, לניינרס יהיה אותו מספר ניצחונות של הג'איינטס והאיגלס ביחד?
