"מה משותף לג'ים פלאקט, ג'ף הוסטטלר, קורט וורנר וטום בריידי? כולם קוורטרבקים מחליפים שזכו בסופרבול. אז למה לא טי. ג'יי. ייטס ויוסטון?" את המשפט הזה אמרו למצלמה השבוע שלושב משחקני הטקסנאס: אריאן פוסטר, אנדרה ג'ונסון ואריק ווינסטון, כמו גם מאמנם גארי קוביאק. לחלקנו זה אולי ישמע מצחיק, אבל הטקסאנס בהחלט מאמנים בייטס ובאפשרות לראות את מדונה ממבט ראשון באינדיאנפוליס, בפברואר הקרוב.
פוסטר, שהיה במצב רוח מחויך לאחר הניצחון על אטלנטה פאלקונס ביום ראשון, הסביר הכי טוב למה אנשים ביוסטון אופטימיים: "ההגנה שלנו נראית מעולה, יש לנו תופסים שיכולים לעשות מהלכים, והקוורטרבק שלנו הוא אולי השלישי בקבוצה, אבל הוא עדיין שחקן NFL ויכול לזרוק. יש לנו קו התקפה טוב ורצים שיכולים לעשות מהלכים גדולים. אז יש לנו כלים מסביב ייטס, שיכולים לעזור לו. אנחנו כל הזמן אומרים שאנחנו פה כדי לעזור לייטס, אבל הוא קוורטרבק טוב בזכות עצמו".
הטקסאנס בחרו בייטס בדראפט האחרון, לאחר שאהבו את מה שראו ממנו בשנותיו בצ'אפל היל, צפון קרוליינה. הוא מאוד הזכיר להם את הקוורטרבק הנוכחי שלהם, מאט שאוב, והם חשבו שיכול להיכנס לשיטה במהרה. כזכור, בשבוע שעבר החתימה הקבוצה גם את ג'ייק דלהום הותיק, אבל הקוורטרבק לשעבר של קרוליינה משמש כפוליסת ביטוח, בזמן שייטס הוא הפותח. מול אטלנטה, הטקסאנס הריצו את אותם מהלכים מוכרים ומוצלחים של שאוב עם הקוורטרבק הראשון בתולדות ה-NFL שמגיע מצפון קרוליינה, בדרך לניצחון שישי רצוף.
"הוא הזכיר לי מאוד את אנדי דלטון במשחקיו הראשונים בליגה", אמר לנו אחרי המשחק פרשן ESPN ג'ון קלייטון, "הוא נתן תצוגה פנומנלית יחסית למצב בו היה. הוא לא שיקשק ונראה מאוד שקול בהחלטותיו". ובאמת, במחצית הראשונה, לייטס היו יותר יארדים, מסירות מושלמות וטאצ'דאונים מאשר למאט ריאן, שעמד מולו. "ההגנה של הטקסאנס היא המפתח להצלחה. הם עשו עבודה מעולה, בילבלו מדי פעם את ריאן והצליחו לעצור את מייקל טרנר על 44 יארדים בלבד", סיכם קלייטון.
זה בהחלט לא היה אחר צהריים שריאן ירצה לזכור. נדמה שתמיד הקוורטרבק של הפאלקונס מוכן לצילומים של מגזין GQ. השיער תמיד מושלם, והוא עושה עבודה מעולה עם סכיני הגילוח של ג'ילט, אותם הוא מפרסם, כי אי אפשר לראות עליו זיפים בכלל, אבל הפעם החולצה מספר 2 שלו התלכלכה יותר מדי בגלל מפגשים עם הדשא. הגנת הטקסאנס הגיעה אליו מכל הכיוונים, במיוחד השולף המהיר בטקסס, אנטוניו סמית', שחוגג כל סאק בריקוד שליפת חרב, סטייל זורו.
"אני חושב שבחירת המהלכים לא עשתה טוב לריאן היום", הוסיף קלייטון. מאמן הפאלקונס, מייק סמית', ניסה ללכת לעומק באגרסיביות עם תחילת המשחק. שלושה מתוך ארבעת המהלכים הראשונים היו מסירת עומק של מאט ריאן, כולם רחוקים מדי. אחד הסיבות לכך היה לנסות ולהשתיק את הקהל השואג של הטקסאנס. סמית' יודע עד כמה קהל באיצטדיון סגור יכול להשפיע על הקבוצה האורחת, הוא עצמו נהנה לא מעט מהדחיפה של הקהל בג'ורג'יה דום. במשחק, ראינו מספר פעמים את אחד משחקני קו ההתקפה של אטלנטה זז לפני הסנאפ ופעם אחת, ריאן אפילו לא שם לב לשעון בדאון רביעי קריטי, בגלל רמת הדציבלים העצומה שהקהל עשה. אין ספק שהקהל בריליאנט סטדיום בא לעבוד ואף נדמה שהוא נהנה יותר מההגנה מאשר מההתקפה שלו, כשהחולצה הפופולרית ביותר באיצטדיון היא Houston, we have a defense.
גם קלייטון מעריך את הקהל הטקסאני: "אם יוסטון תקבל משחק פלייאוף ביתי, ביחד עם הקהל שלהם, היא בהחלט מסוגלת לעשות משהו יותר טוב מרק הופעת בכורה בפלייאוף". ההתלהבות סביב הקבוצה בהחלט גרמה לאוהדים לרצות יותר מהופעת פלייאוף. אם בתחילת העונה כולם קיוו לפוטבול בינואר, עכשיו אנשים מדברים על פוטבול בפברואר.
בין יוסטון לאטלנטה ישנה עוד יריבות, שלא ממש קשורה לספורט. שתי הערים הדרומיות מאוד גאות במוזיקת הראפ שלהם. בעוד שלאטלנטה יש את Big Boy, ליוסטון יש את Bun B. בזמן החימום, אנשי הטקסאנס החליטו לוותר על מוזיקת הלהיטים והקאנטרי הרגילה ובמקום, ניגנו פלייליסט של מוזיקת ראפ מהסצנה המקומית. בזמן אחד השירים של Bun B, עלה לדשא הבעלים של אטלנטה, ארתור בלאנק. לבוש בחליפה עם סיכה נוצצת של סמל הקבוצה ושפם קטן אך מסודר היטב, בלאנק עמד בצד וראה את שחקניו מתחממים. תופס הקבוצה רודי וייט מיד זיהה את הבעלים היהודי וניגש לתת לו חיבוק חזק, למרות הקסדה שעל ראשו וכל הציוד שעל גופו.
שלוש דקות לסיום, שוב אפשר היה לזהות את בלאנק על הקווים. הפעם הוא עקב במתח אחרי המהלכים ועמד מדי פעם במקביל לקו הסנאפ. זה היה דרייב של 55 יארדים והיה מרתק לראות איך בלאנק פשוט ממשיך לרשום יארדים ביחד עם שחקניו. פניו נשארו עם מבט מתוח, ידיו משולבות זו בזו על חזהו לכל אורך הדרייב. הוא לא הסתכל ימינה ולא שמאלה, לא דיבר עם אף אחד ואיש מפמליית החליפות לא נראה סביבו. גם לאחר שהקבוצה נכשלה בניסיון לרשום דאון ראשון, אי אפשר היה לזהות שום הבעת רגשות אצל בלאנק.
לאחר המשחק התקיימה מסיבת העיתונאים של מייק סמית', בה הוא אמר בעיקר קלישאות על כך שקבוצתו לא שיחקה מספיק טוב ויוסטון עשתה עבודה מעולה בצד השני. בין כל העיתונאים, בשורה השנייה, בכיסא הכי קרוב למעבר, ישב בלאנק לבדו. אלו היו שוב אותם פנים דרוכות וידיים משולבות על החזה. הוא לא הוריד את עיניו מסמית' לכל אורך מסיבת העיתונאים ולאחר שהאחרון סיים, בלאנק קם ולחץ את ידו של המאמן מבלי לומר מילה.
קשה לומר מה עובר בראשו של בלאנק. הוא מסרב להתראיין וכמו שהבנתם, מהבעות פניו אי אפשר להסיק מסקנות, אבל זה לא סוד שאנשים מצפים מאטלנטה ליותר. בשנה שעברה הקבוצה סיימה במאזן 3:13 ונעצרה בפלייאוף רק בזכות הופעת ענק של ארון רוג'רס. השנה, נדמה שבמקום לקחת צעד קדימה, הקבוצה הולכת אחורה והיא רשמה כבר ארבעה הפסדים, כשנשארו לה עוד ארבעה משחקים עד לסיום העונה. עם שני משחקי חוץ קשים בקרוליינה ובניו אורלינס, מפלס הלחץ בעיר עולה. קשה לראות איך סמית' ימשיך בתפקידו במידה והקבוצה לא תעלה לפלייאוף, במיוחד אחרי אותה החלטה ללכת על דאון רביעי מול הסיינטס, שהפסידה את המשחק.
לסיום, אריאן פוסטר וטוני גונזאלס נשארו על הדשא מספר דקות לאחר המשחק. בעוד רוב השחקנים הדתיים של שתי הקבוצות מתכנסים לתפילה המסורתית שלאחר המשחק, פוסטר וגונזאלס עשו משהו שטרם ראיתי במגרשי הפוטבול. השניים החליפו חולצות, כאילו מדובר במשחק ליגת האלופות. לקח להם לפחות ארבע דקות להוריד את החולצה ואת הדבק מכל המגנים, וזה בהחלט היה מחזה נדיר.
פוטבול בוואלה! ספורט
