על מנת לספר את סיפורו של מרקו נגרי, צריך להתחיל מהאמצע, מפציעה מסתורית ששינתה את מהלך העניינים בגלזגו באותה תקופה.
ינואר 1998, משחק סקווש של נגרי האיטלקי עם חברו לריינג'רס הסקוטית, בן ארצו סרג'יו פוריני, נגמר בכדור שפגע בעינו וגרם לו להיעדרות של כחודש. פציעה מוזרה שמככבת עד היום במצעדי הפציעות הביזאריות של ספורטאים. אבל זה ממש לא הסוף.
עד אותו יום נגרי כבש 33 שערים ב-26 משחקים בכל המסגרות, צד את עינו של מאמן נבחרת איטליה צ'זארה מאלדיני והושם תחת מעקב של כמה מגדולות היבשת. מאותו יום הוא הסתפק בשלושה שערים נוספים בחמשת החודשים הבאים והקריירה שלו שלו החלה לרדת ביגון שאולה. איך קורה שפציעה מקרית בעין והיעדרות של כמה שבועות גורמות לכזה אפקט?
תקופה ארוכה לאחר אותה פציעה ביזארית, החלו לצוץ שמועות על טיבה. הן טענו שכלל לא היה משחק סקווש וכדור פוגעני, אבל הסכימו שפוריני היה אחראי לפנס שקישט את פניו של החלוץ. אולי זה ההסבר לכך שאחרי אותה פציעה, הכל נראה אחרת מבחינתם של ריינג'רס ומרקו נגרי.
נחזור להתחלה.
ריינג'רס של אותם ימים הייתה זוללת תארים ולעונת 1997/8 היא נכנסה במטרה לקבוע שיא עם זכייה באליפות עשירית ברציפות. אחת מהדרכים לשם הייתה החתמתם של ארבעה שחקני רכש איטלקים: ג'נארו גאטוסו, סרג'יו פוריני, לורנצו אמורוסו ומרקו נגרי, שנרכש מפרוג'ה תמורת כ-3.5 מיליון ליש"ט אחרי שכבש 15 שערים ב-27 הופעות בסרייה A בעונה לפני כן. המאמן וולטר סמית' קיווה שהארבעה יעזרו אחד לשני בהליך ההתאקלמות ובדיעבד טעה בגדול בטווח הארוך.
ההתחלה הייתה מזהירה מבחינתו של החלוץ. נגרי הבקיע שלושה שערים בשני המשחקים נגד גוטו מאיי פארו במוקדמות ליגת האלופות ואחר כך התפנה להפציץ בליגה. הוא כבש צמד במשחק הפתיחה של העונה - ניצחון 1:3 על הארטס ובמחזור השני השווה את שיא ההבקעות למשחק אחד בפרמיירליג הסקוטית, כשכבש את כל השערים של קבוצתו ב-1:5 על דנדי יונייטד. האיטלקי בן ה-26 המשיך ושבר את שיא הכיבושים במשחקים רצופים בליגה הסקוטית, כשבעשרת המשחקים הראשונים של העונה המאזן הבלתי נתפס שלו עומד על 23 שערי ליגה.
"הוא יכול לסיים את העונה עם 50 שערי ליגה. הוא כובש ברגל, בראש, אפילו עם הגב", אמר מאמן קילמרנוק בובי וויליאמסון אחרי שנגרי כבש צמד נגד קבוצתו, ואקס סלטיק ובן ארצו של נגרי, פאולו די קאניו, הוסיף כמה חודשים מאוחר יותר: "השנה שלי בסקוטלנד גרמה לי להבין ששחקן מהסוג של מרקו יכול לגרום בה למהומות. הוא יכבוש 60 שערים העונה".
קצב הכיבושים המשוגע של החלוץ נמשך עד ינואר. 33 שערים ב-26 הופעות במסגרות השונות, כשחצי עונה עוד לפניו. כלי התקשורת באיטליה החלו להפנות את תשומת ליבם לגלזגו, מאמן נבחרת איטליה צ'זארה מאלדיני החמיא ואז הגיע אותו משחק סקווש, שהיה או לא היה.
במקביל להפצצות הכבדות של נגרי, התחילו להופיע דיווחים על שחקן שלא מחייך מחוץ למגרש, אדם מתבודד שלא הצליח להתרגל לחיים בסקוטלנד. כלי התקשורת באיטליה טענו שהוא חייב לחזור הביתה כדי לקבל צ'אנס לזימון למדים הלאומיים והפיצוץ עמד להגיע דווקא מכיוון מי שהיו אמורים לסייע אחד לשני במועדון, החבורה האיטלקית פלוס החלוץ הצ'יליאני סבסטיאן רוזנטל, שהיה חלק ממנה.
"מרקו נעדר לחודש אחרי אותו משחק סקווש ואז הכל השתנה", סיפר הבלם לונרצו אמורוסו מספר שנים לאחר מכן, "פתאום היה נראה שהוא לא מרגיש טוב עם החיים בגלזגו, שהוא לא התאקלם ושיש לו בעיות עם שחקנים אחרים מהקבוצה. ידעתי שהולכות להיות בעיות, ראיתי את זה מגיע. מרקו לא היה אותו שחקן והמצב רק עמד להחמיר".
זמן לא רב אחרי אותו משחק סקווש מסתורי, החלו לצוץ שמועות על כך שפוריני פגע בנגרי בכוונה אחרי שגילה שהחלוץ מנהל רומן עם אשתו. נגרי נותר מבודד בקבוצה על פי חלק מהסיפורים כחלק מהעונש על הרומן האסור.
אנשים סיפרו שהם ראו אותו אוכל לבדו כשבשולחן סמוך יושבים פוריני, רוזנטל וגאטוסו, הקשר יורג אלברטס סיפר על "טיפוס מאוד שקט בחדר ההלבשה" והתקשורת הסקוטית החלה לכנות אותו moodey marco, מרקו המדוכדך. לנגרי נותר באותה תקופה לורנצו אמורוסו, אבל משום מה הוא כיוון את עצמו למסלול התנגשות עם מי שהיה חברו הקרוב.
הבלם האיטלקי סיפר: "ערב אחד מרקו ואני תכננו ללכת למטווח בגלזגו לירות בצלחות חרס. הצעתי שהחברות שלנו יבואו איתנו כדי לארח אחת לשנייה חברה, אבל מוניקה, חברתו של מרקו, אמרה שהיא לא יכולה. כריסטינה אמרה שאם ככה, גם לה אין מה לבוא ואני אמרתי למרקו: 'יופי, נהיה לבד ונוכל לעשות מה שנרצה'. פתאום מוניקה התפוצצה. היא התחילה לצעוק ולצרוח, והאשימה אותי בכל מיני דברים. אני לא יודע אם הוא הושפע ממנה, אבל אחרי שבועיים החברות בינינו כבר לא הייתה קיימת".
לצערו של נגרי, כשהוא איבד את אמורוסו הוא איבד לא רק חבר, אלא את המנהיג של הקבוצה בשנים הבאות. העובדה הזו שמה חותמת שלילית על העתיד שלו במועדון מגלזגו. הבלם התראיין בשנים הבאות שוב ושוב, נדרש מדי כמה שבועות לסוגיית היחסים שלו עם נגרי ותמיד השמיע דברים דומים: "אני לא יודע מה כביכול עשיתי לו. פעם היינו הולכים לאכול ביחד צהריים ונפגשים, אבל הדברים השתנו. נראה שהוא הופך כל דבר קטן לבעיה גדולה".
בינתיים הצוות המקצועי של המועדון לא היה מרוצה מהרצון של החלוץ לחזור לכושר מאותה פגיעה בעין, כשהוא שב והתלונן על פציעות אחרות. וולטר סמית', שכמה חודשים לפני כן עוד ניהל סיפור אהבה סוער עם החלוץ, שלח אותו לקבוצת המילואים ועד סוף העונה נגרי בקושי שותף וכבש שלושה שערים נוספים בלבד. סלטיק זכתה באליפות, חלום השיא של ריינג'ס התנפץ ובמועדון היה גם מי שתלה באיטלקי חלק מהאשמה.
בקיץ המאמן סמית' עזב ודיק אדבוקט הגיע במקומו. כלי התקשורת בסקוטלנד מיהרו לדווח שנגרי לא נמצא בתכניות של המאמן ההולנדי והחלוץ ששמע וקרא, החליט שהוא לא עושה דבר כדי לשנות את העובדה הזו, ושמה שמעניין אותו זה רק הצ'ק שמופקד בחשבון הבנק שלו. את המאמצים שלו הוא ריכז בבחירת מלחמות שגויה ובמהלך הפגרה התראיין וסיפר שאמורוסו הלשין עליו להנהלה שהוא שותה הרבה אלכוהול - מה שרק העמיק את הקרע עם חברו לשעבר. כשהעונה החלה, החלוץ שוב לא הראה יותר מדי חשק להרשים ונשלח גם על ידי המאמן ההולנדי לקבוצת המילואים. דרכו באייברוקס הסתיימה. בערך.
אחרי חצי עונה חלומית וחסרת תקדים בריינג'רס, הקריירה של מרקו נגרי התרסקה. כשהקבוצה הסקוטית רצתה למכור אותו והסכימה לרדת בדרישות שלה בצורה דרמטית, הוא השיב שלא יוותר על השכר הגבוה שהוא מקבל וכך בשלוש השנים הבאות הושאל לעונה אחת בויצ'נזה שהשתתפה בחלק משכרו ובילה עוד שתי עונות בעיקר בקבוצת המילואים.
באוגוסט 2000 הציב אותו העיתון "גרדיאן" במקום השביעי של שחקני הרכש הזרים הגרועים בכל הזמנים באי הבריטי. ההסבר היה: "מרקו נגרי מקבל משכורת שבועית של כ-18 אלף ליש"ט, למרות שנכון לכתיבת שורות אלו חוץ מהופעה קצרה כמחליף במשחק גביע, הוא לא בעט בכדור בקבוצה הראשונה של ריינג'רס במשך 26 חודשים".
אחרי שחוזהו הסתיים הוא חתם בבולוניה, שיחק קצת בקליארי, רשם כמה חודשים מוצלחים בסרייה B עם ליבורנו ולבסוף חזר לפרוג'ה, בה רשם מספר הופעות בעונת 2004/5 לפני שפרש. לנבחרת איטליה הוא מעולם לא הגיע ולדברי החבר הטוב לשעבר אמורוסו, הוא לא דיבר איתו שוב מעולם.
שחקני עבר של ריינג'רס טוענים עד היום שאילולא נגרי נפצע באותה עונה, הקבוצה הייתה זוכה באליפות עשירית ברציפות ושוברת שיא. האוהדים זוכרים לו חצי עונה של הפצצות בקצב חסר תקדים, אבל המורשת שהוא השאיר אחריו היא של שחקן בעייתי ועצל. כשוולטר סמית' התכונן עם נבחרת סקוטלנד למשחק נגד איטליה ושחקנו לשעבר ג'נארו גאטוסו, הוא נשאל על החבורה מארץ המגף שהייתה לו באותה ריינג'רס וסיכם: "כמו רינו, כולם היו מקצוענים. בעצם כמעט כולם".