"רק שלושים מייל מדטרויט, עומדת תחנת כח גדולה, היא מצפצפת כל לילה בזמן שהעיר ישנה, שניות מהשמדה. אבל אף אחד לא עוצר לשאול על האנשים, או איך הם שורדים, וכמעט איבדנו את דטרויט, הפעם". ככה בחר גיל סקוט הרון לתאר את עיר המכוניות בשירו We almost lost Detroit. המשורר, שנפטר בשנה שעברה, כנראה חזה את העתיד וניסה לכוון את תשומת הלב של העולם לאנשים שגרמו לתעשיית הרכב של ג'נרל מוטורס להשתלט על העיר. אלה שמצאו את עצמם בשנים האחרונות ללא עבודה ועם בעיות כלכליות קשות. המדינה החליטה לתת מילארדים בניסיון להציל את ג'נרל מוטורס, אבל מה עם אותם האנשים? למה אף אחד לא שואל איך הם שורדים?
שניים מאותם אנשים, ג'ושוע אפשטיין ודניאל זוט, המוכרים לעולם המוזיקה גם כלהקת "דייל ארנדהט ג'וניור ג'וניור". בספטמבר האחרון הם הופיעו בפסטיבל המוזיקה של אוסטין, טקסס. אפשטיין וזוט עלו לבמה בשעות הצהריים, בהן השמש הטקסנית קופחת והלחות באוויר חוגגת. עם זאת, האנרגיות של השניים והתלבושות המגוונות שלהם, הפכו את מזג האוויר למשהו שפעם אסי כהן היה מתאר כחם ומגניב. אחד השירים באלבום האיכותי האחרון שלהם, הוא ביצוע פאנק-בלוז לאותו שיר של סקוט-הרון, אך לפני שהחלו לנגן את אותו שיר בהופעה ההיא, החליט הצמד להראות את תמיכתו בקבוצת הבייסבול של העיר, דטרויט טייגרס, שעמדה על סף העפלה לפלייאוף אחרי חמש שנים עקרות. למרות החום הכבד, השניים לבשו מעילים כחולים של הטייגרס עם ה"D" המפורסמת על החזה תוך כדי ביצוע השיר. כשהם על סף עילפון, השניים המשיכו להפתיע כאשר החליטו לחלק קרטיבים לקהל המזיע והמאושר. תוך כדי שאפשטיין זורק קרטיבים לקהל, זוט מבקש ממנו שיראה את "הורלאנדר שלו", כדי שגם האנשים מאחור יזכו לפינוק קר ומתוק.
באותם ימים חברי להקת "דייל ארנהדט ג'וניור ג'וניור" כתבו בלוג לאתר ESPN, בו סיפרו על הקשר שלהם בין המוזיקה שלהם לספורט של דטרויט. מדי שבוע, השניים שיתפו את הקוראים בחוויות מסיבוב ההופעות של הלהקה ובין השאר ענו לשאלתו של סקוט-הרון, שדרש בשלומם. "אנחנו לא זוכרים תקופה בה התרגשנו כל כך משחקן אחד של הטייגרס", כתבו השניים, "יום אחד דיברנו בינינו, על איך שאנחנו לא זוכרים ששחקן אחד גרם לנו לכל כך הרבה השראה ומחויבות לראות את הטייגרס. לצפות בג'סטין ורלאנדר מגיש השנה זה כמו גירסה קטנה של חג המולד. הוא הפך להיות מכונת הגשה, ולפעמים סחב במו ידיו את הטייגרס השנה". ובאמת, אין ראוי מורלאנדר, שזכה אמש (שני) בתואר ה-MVP של האמריקן ליג. נכון שהוא מגיש, ובעיקרון משחק רק פעם בחמישה ימים, אבל הערך שהוא נותן לקבוצה בכל פתיחה, פשוט בלתי ניתן להחלפה.
הנה כמה מספרים להוכחה: ורלאנדר הגיש ב-251 אינינגים מתוך 306 אפשריים ב-34 פתיחות (בהנחה שיש תשעה אינינגים במשחק). זה אומר שבממוצע, הבולפן של דטרויט נזקק לעזור בחמישה אאוטים בלבד בכל משחק שלו. זה יתרון ענק, מכיוון שיום לפני משחק של ורלאנדר, הבולפן יכול לקרוע את עצמו, בהנחה שלמחרת הוא ינוח רוב המשחק. אפילו אם הקבוצה הפסידה יום לפני, היא ידעה שזה לא הולך להשפיע על האס שלה, שרשם מאזן של 3:16 במצב כזה. בנוסף, ה-MVP קיבל תמיכה של 5.56 ריצות בלבד בממוצע מההתקפה שלו, מה שמציב אותו במקום ה-28 בלבד באמריקן ליג בתחום הזה. מעל הכל, הסטטיסטיקה המרשימה ביותר של ורלאנדר מראה שהוא המגיש היחיד בהיסטוריית האמריקן ליג, שרשם לפחות 24 ניצחונות, 250 סטרייקאאוטים ו-ERA של 2.40 או פחות, מאז הוספת תפקיד ה-DH לליגה. בלעדיו, אין סיכוי שהטייגרס היו מגיעים לגמר החטיבה, אולי אפילו לא לפלייאוף.
"אנחנו מרגישים ברי מזל לראות את ורלאנדר עולה לרמת כוכב", כתבו אפשטיין וזוט, "דחינו בדיקות סאונד וויתרנו על ארוחות בשביל להיות דבוקים למסך כשהוא מגיש. הוא הפך להיות גיבור מקומי, כזה שריפ המילטון רק חולם להיות וכזה שבארי סנדרס היה אמור להיות". השניים ציינו כמה הם אהבו את העובדה שורלאנדר עמד מאחורי הקמפיין לבחירת התופס שלו, אלכס אבילה, למשחק האול-סטאר. "זה מסוג הבחורים שאנחנו רוצים להריע להם", הם סיכמו.
בשנים האחרונות, השם של ורלאנדר נכנס לסלאנג המקומי בדטרויט ואפשר לשמוע אותו עולה כשם תואר ברחבי העיר. "ורלאנדר הפך להיות הבחור שאנחנו רוצים להיות מאחוריו. הוא הפך להיות הטום בריידי של דטרויט ואנחנו גאים לעקוב אחרי כל הגשה שלו". בזכותו, אפשטיין, זוט ויתר תושבי העיר דטרויט, הצליחו מדי חמישה ימים לשכוח מצרות היומיום ולהנות משלוש שעות של גאווה מקומית. בכלל, עם השנה של מת'יו סטאפורד והליונס, דנארד רובינסון והוולברינס והעובדה שהפיסטונס לא יכולים להפסיד משחקים בגלל השביתה ב-NBA, מצב הרוח של תושבי דטרויט טוב מאוד.
בייסבול בוואלה! ספורט
