אחלוק אתכם סיפור קטן. לפני שנתיים פחות או יותר, לקחתי תרמיל גדול ושני חברים, השארתי את הילד בבית עם האשה ועליתי על מטוס לנפאל (טוב, שלושה מטוסים, לא נהיה קטנוניים) לטיול של שלושה שבועות, שההיילייט שלהם היה טרק לאוורסט בייסקמפ. הבעיה עם הטרק הזה היא שכדי להתחיל אותו, אתה צריך לקחת עוד טיסה קצרה, 30 דקות סך הכל, למקום שלצערי נמצא בגובה של מעל 2,500 מטר ועל כן הטיסה צריכה תנאים אופטימליים כדי להמריא. טו מייק א לונג סטורי שורט, הטיסה שלנו היתה אמורה להמריא בשבע בבוקר אבל נדחתה ונדחתה בגלל תנאי מזג אוויר כשכל פעם אנחנו נעים בין תקווה שאוטוטו אנחנו ממריאים (מזג האוויר מתבהר, שדה התעופה נפתח, הטיסות שלפנינו עולים למטוס) לייאוש (שדה התעופה נסגר, אף אחד לא מדבר איתנו). והכי גרוע בסוף הטיסה בוטלה ונאלצנו לחזור על עקבותינו ולנסות את מזלנו שוב למחרת.
לבלוג של אריאל גרייזס
נזכרתי באותו יום מתסכל בראשון בערב כי את מה שאנחנו חווינו על פני יממה ארוכה, אוהד ספורט ממוצע סובל על פני שעתיים-שלוש, ובתדירות גבוהה בהרבה. קחו את המשחק של הפטריוטס מול הג'איינטס לדוגמא. מחצית ראשונה לא מעודדת אבל אופטימית, פתאום ייאוש גדול עם פיגור 10:0 ואיבודי כדור על ימין ועל שמאל, ואז אופטימיות גדולה בשיוויון 10, דיכאון בפיגור 17:13, מאניה מטורפת עם יתרון דקה וחצי לסיום ואז דיפרסיה טוטאלית עם הט"ד של מאנינג בשניות האחרונות, דיכאון שנגרר יפה גם לתוך יום שני. ואז אתה הולך לישון ושואל את עצמך למה אני צריך את זה בכלל?
לא קל להיות אוהד ספורט. ואין ספורט יותר קיצוני מאשר פוטבול בנושא הזה. רגעי האושר ספורים הם. אפילו אם הקבוצה שלך מנצחת, בסוף תהיה רק קבוצה אחת שתזכה בהכל ואוהדי 31 הקבוצות האחרות יישארו מתוסכלים. אפילו אם הקבוצה שלך מנצחת, הניצחון פעמים רבות מושג בקושי ועולה לך בבריאות (רק תשאלו את אוהדי הניינרס, שרק לפני שבועיים היו מרוצים רק לנצח והשבוע הם כבר מתחילים להתעצבן מזה שהקבוצה שלהם לא נראית טוב). לפעמים, כשאני עולה על משכבי ב-2:30 בלילה, אחרי עוד הפסד מתסכל, אני מסתכל על אשתי שישנה בשלווה ושואל את עצמי אם לא היה עדיף לי במקומה.
ואז מגיע שבוע חדש ומטורף ואני נשאב פנימה ולא מבין איך בכלל יכולתי לחשוב על לאהוב משהו אחר. ולא היה שבוע שבו היה שווה להיות אוהד פוטבול יותר מאשר השבוע. על המשחק של הפטריוטס, משחק שממנו ברמה מסוימת, זאת של האוהד שבי, נהניתי לאללה אפילו שהפסדנו, כבר דיברתי. אבל היה גם המשחק של פיטסבורג עם בולטימור שהיה ברמה הכי גבוהה שיש והוכרע בשניה האחרונה. את הקאמבק של דנבר וטיבו (עוד מעט עליו) מול אוקלנד. הניצחון הראשון של מיאמי, הניצחון הגדול במאנדיי נייט של שיקגו על הקבוצה השוקעת של פילי, סינסי עולה ל-2:6 (עוד מעט גם עליהם) וגרין ביי וסן דייגו הולכים לקרב אקדוחנים בצהריי היום (חבל רק שלפיליפ ריברס היו קצת יותר מדי כדורי סרק במחסנית). באמת, יש משהו יותר טוב מזה?
אז בשבוע כל כך עמוס יש הרבה מה להגיד, הנה כמה דברים.
- בשבוע שעבר חגגתי את החזרה של קנזס סיטי לתחרות והיא החזירה לי בהפסד מביך למיאמי (לא כל כך הקבוצה שלה הצ'יפס הפסידו כמו הדרך) אז אני מנסה להזהר מלהתלהב מסינסינטי. צריך להדגיש למרות המאזן המרשים של הבנגאלס, אין בששת הניצחונות שלהם אף לא קבוצת פלייאוף אחת. והם עוד לא שיחקו משחק מול בולטימור או פיטסבורג, שנגדם הם אמורים לשחק עוד פעמיים. ולמרות זאת, מקבוצה שפותחת עם ק"ב רוקי, ציפינו להרבה פחות. כולם מהללים את קאם ניוטון, ובצדק, על מה שהוא עושה אבל הקבוצה של ניוטון עם שני ניצחונות בלבד, לעומת השישה שיש לאנדי דלטון. אם מסתכלים על המספרים של דלטון, הם לא נראים מרשימים במיוחד קצת יותר מ-200 יארד למשחק אבל זה פשוט כי הוא לא מנסה יותר מדי (רק 32 ניסיונות למשחק, לניוטון למשל יש 35 כאלו) וכשהוא משלים יותר מ-60% מהניסיונות שלו, הוא נותן לקבוצה שלו מספיק סיכוי לנצח. אי אפשר לבקש הרבה יותר מק"ב בשנה הראשונה שלו.
- כמובן, בלי ההגנה שלו, הסיכוי הזה לא היה מספיק. ההגנה של סינסי לא מקבלת מספיק הערכה, כשהיא במקום הרביעי בליגה הן ביארדים למשחק והן בנקודות שהיא סופגת. אולי, רק אולי, באיחור של כמה שנים טובות, מרווין לואיס נזכר בהגנה שהוא יצר בבולטימור שהביאה לו את העבודה הזאת מלכתחילה.
- ודרך אגב, נתון מעניין שלוש מתוך ארבע ההגנות המובילות בליגה באות מה-AFC צפון.
- הא, כן, ההגנה הגרועה בליגה? זאת של האלופה והיחידה עם מאזן נקי.
- אחרי המשחק של דנבר מול אוקלנד עקבתי דרך האינטרנט, במקביל למשחק של הפטריוטס ואחרי מחצית וקצת ראיתי שדנבר בפיגור 10 וטים טיבו מציג מספרים של 9 מ-20 ל-100 יארד מה שנקרא, מספרים טיבויים אופיניים. בשלב הזה פחות או יותר הפסקתי לעקוב אחרי המשחק, עד שפתאום אני קולט שדנבר ביתרון שבע. בדקתי שוב את הסטטיסטיקות של טיבו ואני רואה שהוא הוסיף עוד ניסיון מסירה אחד בלבד (מוצלח אמנם) אבל איכשהו, הקבוצה שלו מנצחת את המשחק. אני כמובן לא הולך להתלהב מזה יותר מדי, סך הכל לקארסון פאלמר היה חלק בניצחון הזה של דנבר לא פחות מאשר טיבו, אבל צריך לחשוב שאולי למישהו בדנבר ירד סוף סוף האסימון.
תראו, טים טיבו לא היה ולא יהיה אי פעם ק"ב אמיתי. אין לו את הדבר הבסיסי ביותר שאמור להיות לק"ב וזה היכולת לזרוק פוטבול בצורה מדויקת. ועדיין, טיבו נחשב על ידי רבים לאחד משחקני המכללות הגדולים בהיסטוריה, אחד שהביא אליפות לפלורידה כמעט לבד (יש לו עוד אליפות אבל בה הוא היה כינור שני לכריס ליק) אז כנראה שכן הוא יודע לעשות משהו. והמשהו הזה, זה לעמוד בשוט גאן בספרד פורמיישן ולהחליט אם לתת את הכדור לראנינג בק, לקחת אותו בעצמו או (במקרה החות סביר) למסור אותו. זה מכוער להפליא, לטעמי, אבל אולי באמת בדנבר ויתרו על הניסיון להפוך אותו לק"ב אמיתי ופשוט שינו את השיטה כדי שתתאים למה שהבחור יודע לעשות (כמו שסן פרנסיסקו עשתה השנה, דרך אגב, עם אלכס סמית' עוד תוצר של אורבן מאייר בימיו ביוטה). אני בספק גדול כמה זה יכול להצליח ב-NFL, אבל לאור מה שראינו עד עכשיו מטיבו, בטח שווה לנסות.
- אם הזכרתי את אלכס סמית', שימו לב למספר מדהים אצלו השנה רק שתי חטיפות. לא, סמית' לא הפך פתאום לק"ב עילית. הוא פשוט עושה כמה שפחות והארבו פישט בשבילו את המשחק כמה שאפשר. אבל מה שהמספר הזה מדגיש הוא עד כמה שמירה על הכדור חשובה לקבוצה. הניינרס עם מאזן של הפסד אחד בלבד בעיקר בזכות ההגנה שלהם אבל זה שהק"ב שלהם לא מאבד כדורים היא זאת שמאפשרת להגנה שלהם לנצח להם משחקים.
- סמית' כמובן לא לבד. איליי מאנינג עם 5 חטיפות בלבד העונה, אחרי שהוביל את הליגה עם 25 כאלו שנה שעברה, ונותן את העונה הטובה ביותר שלו, כשכמעט לבדו הוא מוביל את הג'איינטס לראשות הבית שלהם. פיליפ ריוורס, לעומת זאת, עם 14 כאלו (כולל שלוש השבוע, שתיים מהן חוזרות לט"ד) וטום בריידי עם 10 (שש יותר ממה שהיו לו כל שנה שעברה) אם תהיתם למה הקבוצות שלהם מקרטעות. ואם שאלתם את עצמכם איך גרין ביי דורסת את הליגה למרות המספרים ההגנתיים שהצגתי קודם? ארון רוג'רס עם 3 חטיפות בלבד לעומת 24 ט"ד מדהימים, בדרך ל-MVP הכי צפוי שיש. כן, עד כדי כך שמירה על הכדור חשובה. למעשה, הייתי אומר שאין נתון יותר חשוב התקפית לקבוצה היום.
- מה תגידו על המשחק בין אריזונה לסנט לואיס שני סייפטי וט"ד מנצח בהארכה מהחזרת פאנט של 99 יארד. אם זה לא היה אריזונה וסט לואיס, זה אשכרה היה מעניין מישהו.
- דקות לפני סגירת המהדורה, הפטריוטס משחררים את אלברט היינסוורת'. ועל זה יש לי להגיד רק דבר אחד מתי עושים אותו דבר עם אוצ'ו סינקו?
- בעצם עוד משהו קטן אז ביל בליצ'יק לא גאון הגנתי כמו שכולם אומרים לנו?
- היי, אף מילה על הקולטס, מי היה מאמין?
עדכון ראשון: 9.11.2011, 1:10
