פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        למכבי אין קילינג אינסטינקט

        לוח המשחקים הצפוף והשינויים בסגל מונעים ממכבי ת"א להפוך למכונה משומנת. הניצחון הדחוק על פרטיזן, חשף עד כמה שחקניו של בלאט סובלים מחוסר ביטחון ותיאום, הנובעים מהכנה לקויה

        לשלוף מהר זה לא מספיק, צריך גם לדעת לפגוע. למכבי תל אביב עדיין אין את היכולת לפגוע.

        3 דקות מתחילת הרבע השלישי מכבי סגרה בהגנה, השאירה את פרטיזן בלגרד ללא סל שדה במשך 7 דקות, הגדילה את היתרון ל-18 וגמרה את המשחק. אבל מכבי, בשלב זה של העונה, לא באמת יודעת לגמור משחקים ולרוץ לספר לחבר'ה.

        2 דקות מתחילת הרבע השני העלה פניני את מכבי ליתרון דו-ספרתי ראשון, אחרי שפרטיזן איבדה 5 כדורים. 2:09 דקות לסיום אותו רבע מכבי החזירה לעצמה את היתרון הדו-ספרתי משלשה של סמית, כשלפרטיזן היו כבר 9 איבודים באותו שלב. פרטיזן הקפידה למלא את הדלי עבור מכבי, ומכבי הקפידה לבעוט ולשפוך הכל, כי למכבי העכשווית חסר קילינג אינסטינקט, ומכל הסיבות הכתובות בספר: עבירות מיותרות, החטאה של זריקה פנויה, כדורים שנופלים לידי היריבה, יידוי אבנים מהקו, ובעיקר חוסר ביטחון בולט בקרב מספר שחקנים – ג'ורדן פארמר, דווין סמית, שון ג'יימס ושחורציאניטיס.

        במכבי יכולים לדבר על נסיבות מקלות – סופו החלים ממחלה, פארמר סוחב פציעה, לנגפורד רק הצטרף – אך אלה סיפורים לשעת לילה מאוחרת. ההגנה של מכבי ניצלה היטב את העובדה שמלבד אייסי לאו, אין לפרטיזן מוליך כדור, והצליחה לנטרל את ניקולה פקוביץ'. אבל גם בלאט יודע שעמדה מולו יריבה חלשה ומוגבלת, שהחטיאה והחטיאה מחוץ לקשת, איבדה את הכדור ואת הראש והציגה משחק נטול דמיון בהתקפה. ובכל זאת, במקום להוריד נוקאאוט מכבי ניצחה בנקודות. 4, אם לדייק.

        הסיבה לכך היא שמכבי מנסה לשחק את הכדורסל שאפיין אותה בשנה שעברה – הגנה לוחצת וקצב מהיר – אבל היא לא מספיק מאומנת ומיומנת לכך, לפחות בשלב הזה. ככה זה כשטסים מהאדריאתית לליגה המקומית ומשם ליורוליג, זמן האימונים הופך מצרך יקר. לכן גארד טוב כמו פארמר נראה ככזה שמחפש את עצמו, שון ג'יימס הוא צל של ההוא מבני השרון, דווין סמית חושש לזרוק ושחורציאניטיס חסר חשק.

        מכבי לא מספיק משויפת ומתואמת בהגנה, ולא חדה ויעילה בהתקפה, וניצחונותיה מושגים על ידי התעלות אישית ולחימה, ופחות מכדורסל מהנה ואינטליגנטי. פפאלוקאס, באקטים של מנהיגות וניסיון, מראה איך עושים זאת נכון, אבל זה לא מספיק מול יריבות חזקות, ובלאט בכלל בראש אחר – הוא רוצה קבוצה, לא עדר. פרטיזן – זו של "תנו את הכדור ללאו או פקוביץ' ונראה מה הם יעשו" – הייתה אמורה להיות יריבה נוחה שתשפר את הביטחון העצמי של מכבי ותסייע לה לתאם כוונות, אבל רק חשפה את העובדה שהמכונה של בלאט לא משומנת. יריבה אחרת, ביכולת בינונית, הייתה גורמת למכבי מבוכה רבה בפרימיירה הביתית של עונת היורוליג.

        מול יריבות קיקיוניות באדריאטית היכולת הזאת מספיקה, אבל ליורוליג, העונה, חוקים משלה. הבית המוקדם הפך קשה יותר עקב התחמשות היריבות בשחקנים נוצצים מהליגה המושבתת הטובה בעולם, ובשבוע הבא ריאל מדריד – עם רודי פרננדס, סרג' איבקה ועוד שפע שחקנים טובים - תגיע ליד אליהו, ותעניש על כל החטאה, איבוד או עבירה.

        מכבי משלמת את מחיר השינויים בסגל, ההשתתפות בשלוש מסגרות וההכנה היחסית קצרה שהייתה לה לעונה, ומתגבשת לאט מדי. בלית ברירה מכבי נאלצת ללמוד את עצמה תוך כדי תנועה, וכדאי לה שתלמד מהר.