כבר שנתיים שמספרים לך שהוא גדול, שהוא עצום, שאין דבר דומה לו בעולם ושעד שאתה לא רואה את זה במציאות, לא תבין את העוצמה שלו. לא, אנחנו לא מדברים על וינס וילפורק או רן בן שמעון, אלא על המסך העצום בקאובויס סטדיום. אחרי כל הסיפורים והתמונות של השנה האחרונה, המחשבה הייתה על כניסה לאצטדיון בנונשלניות, מבט על המסך, כמה תמונות ויאללה, למשחק.
אז זהו, שזה לא קרה. תאמינו לכל מה שמספרים לכם זהו ה-אצטדיון שתבלו בו.
המונח "אצטדיון" עושה לקאובויס סטדיום עוול קטן. כן, ברוב הפעמים יש במרכז הקומפלקס דשא סינטטי שבו משחקים פוטבול, אבל מדובר בפארק שעשועים לכל המשפחה. בכל עשרים מטרים עומד עובד של האיצטדיון לבוש בחליפה עם חיוך אמריקאי מעצבן ושואל אותך האם אתה צריך עזרה. בדיוק כמו בדיסנילנד ככה, ב"ג'רי-לנד". הבעלים של הקאובויס, ג'רי ג'ונס, הגשים את החלום שלו ובנה לעצמו אצטדיון שאין אחר לו באמריקה ושיתאים למדינה שבו הוא נמצא. כמו שאומרים, הכל גדול יותר בטקסס.
מלבד המסך הגדול שעוד נחזור אליו, ב"ג'רי-לנד" יש חמש קומות של תאי ישיבה יוקרתיים שמהווים מקור ההכנסה העיקרי של האצטדיון. ארבע מתוך חמש הקומות ממוקמות במקום טוב במרכז, בדיוק כמו בשאר איצטדיוני הפוטבול, אך ב"קאובויס סטאדיום" יש גם קומה של תאים בדיוק בגובה הדשא. קשה לדעת עד כמה טוב באמת אפשר לראות את המשחק כשהספסלים של הקבוצות ועשרות הצלמים פזורים לכל אורך הדשא, אבל בשביל זה ג'רי מספק מסך ענק ובר משקאות חופשי.
במחצית, כדי להוריד קצת את האוכל והשתייה, עליתי לקומת המושבים האחרונה על מנת למצוא את הכיסא הכי רחוק וצדדי באצטדיון. לקח בערך עשר דקות של הליכה ועלייה במדרגות, שבהן עברתי בין מזרקה לעשרות יצירות אמנות ותמונות של ג'ונס עם שחקנים מפורסמים וגם חנות של T&AT, אם במקרה בא לכם לשדרג את הפלאפון שלכם במחצית, או שכל כך התעצבנתם אחרי חטיפה של טוני רומו וזרקתם את האייפון שלכם על הרצפה. לבסוף, הגעתי למושב הרחוק ביותר מהדשא, שם אפשר היה לראות שכמו בתאים בגובה הדשא, אתה עדיין רואה את המשחק הכי טוב דרך המסך. ההבדל היחידי הוא שלמעלה אתה משלם תשעה דולר בשביל בירה ועשרה עבור פופקורן.
אתם קוראים את הכתבה ומבינים שהמסך הוא באמת האטרקציה הגדולה ביותר באיצטדיון, וזה נכון. אבל מה שאתם לא מבינים הוא שלא כל כך קל לשבת מול המסך במשך משחק שלם, זאת עבודה קשה מאוד. למסך יש דרישות משלו, הוא מבקש ממך לקום, לצעוק ולרקוד. אם אתה חושב שאתה רוצה לרקוד איך שבא לך, אתה טועה. נניח שאתם אוהבים לשחק אותה מתופפים באוויר, אבל המסך דורש מכם לנגן בגיטרה באוויר. משימה לא פשוטה, אבל אי אפשר להתווכח אתו, אחרי הכל, הוא נותן גם אחלה קלוז-אפים על המעודדות. המסך מזכיר לך מדי כמה רגעים עד כמה אתה צמא ועד כמה אתה רעב, שואל אותך שאלות טריוויה, הוא דורש ממך לשלוח סמסים ולבחור את המעודדת הכי כוסית (אמיתי לגמרי). כן, זה קיים גם במקומות אחרים, מסכים מפעילים הם תופעה מוכרת בארצות הברית, אבל לא בהיקף הזה. אפילו לא מתקרב.
אה, כן, והיה גם משחק שבניגוד לשאר משחקי המחזור האחרון לא היה כזה נוראי לצפייה. ההגנה של הקאובויס הצליחה לעצור את סטיבן ג'קסון, נשק העיקרי של הראמס כל עוד סאם בראדפורד פצוע בגלל נקע בקרסול. בהתקפה של דאלאס ראינו תצוגה היסטורית של הרוקי דמארקו מארי. הרץ האחורי שבר את שיא היארדים על הקרקע במשחק בודד במדי הקאובויס, שהיה קודם נחלתו של אמיט סמית' משנת 1993. עם זאת, המשחק לא ממש הרגיש כאילו מדובר באירוע היסטורי של הקאובויס, אבל זה היה רגע קריטי בעונה הנוכחית של הקבוצה. התקשורת בדאלאס דיברה על משחק ברייקאאוט שיכול לשנות את העונה. התצוגה של מארי יכולה לשנות את אופן ההתקפה של הקבוצה, בדיוק כמו המפגן של מיילס אוסטין מול קנזס סיטי מלפני שנתיים. טוני רומו דיבר לאחר המשחק איך הריצה יכולה לעזור בכך שהיא מורידה ממנו את הלחץ, מאטה את הקצב ופחות מציבה אותו במצבים של דאון שלישי רחוק, בו הוא חייב לזרוק. צריך לציין שרומו הצליח להתרכז ולענות לשאלות העיתונאים למרות שבחדר התקשורת הקירות הם בעצם חלונות המאפשרים לאוהדים לראות מה קורה מאחורי הקלעים לאחר המשחק. ככה רומו צריך לענות על שאלות העיתונאים, תוך שהוא מקבל לפחות חמש הצעות נישואים מהבנות ומהבנים בקהל.
"הוא היה בפיגור בגלל השביתה", הסביר מאמן הקבוצה ג'ייסון גארט למה לקח לנו שישה שבועות לראות את הכישרון של הרץ האחורי מאוניברסיטת אוקלהומה. גארט סירב לומר האם מארי יפתח בשבוע הבא. "נראה איך פליקס ג'ונס ירגיש. הוא נתן לנו כל כך הרבה בשנים האחרונות וזה לא פייר להסיק מסקנות כמה דקות אחרי המשחק", השיב. בזמן מסיבת העיתונאים גארט לא קיבל הצעות נישואים. מעניין מה היה קורה אם רוב ריאן היה עולה להתראיין.
יעקב טרנר תמיד צעק לנו ברדיו שמוזיאון חיל האוויר נמצא רק חמש דקות מבאר-שבע. אז אני אומר לכם שאיצטדיון הבייסבול של טקסס ריינג'רס נמצא חמש דקות הליכה מ"קאובויס סטדיום". עם היציאה מ"ג'רי-לנד", שורת זיקוקים האירה את השמיים מעל הבולפארק, שניות אחרי שג'ורג' בוש זרק את הזריקה הראשונה של משחק מספר ארבע בוורלד-סירייס. נדיר ששתי ערים מתמודדות אחת נגד השניה בשני ענפי ספורט שונים במרחק חמש דקות הליכה. חולצות של פוחולס והמילטון כיכבו ב"קאובויס סטאדיום", וגם ברקמן והמילטון הגיעו להטלת המטבע במשחק הפוטבול. בחניון עומדת חבורה ומנסה להיכנס לוורלד-סירייס אבל אין להם כרטיסים. לטענתם, יש שלוש דרכים להיכנס לאצטדיון: לשלם 300 דולר בשביל כרטיס מהספסרים, לרוץ לכביש ולהקריב את הברך בתקווה שהנהג יסכים להביא את הכרטיס שלו במקום להיתבע והמלון, שבו יש מנהרה סודית המביאה אותך מהמרתף למגרש. לא מפתה מדי, אבל זה מה שיש.
טופ 10, שבוע 7
1. דרו בריס 89% אחוזי מסירה, וואו. 5 ט"ד, וואו. 325 יארדים, וואו. מול הקולטס? אה...
2. ארון רוג'רס לא עוצר בסגול, 335 יארדים ושלושה טאצ'דאונים
3. מאט שאוב אם יוסטון ושאוב במיוחד לא עולים השנה לא פלייאוף, אין לוזרים גדולים מהם
4. בן רות'לסברגר שלושה ט"ד, אחד מהם ליוסאין בולט של ה-NFL, מייק וואלאס
5. קאם ניוטון ניצחון בלי איבודים, ט"ד מסירה וט"ד ריצה. הרבה אנשים אוכלים את הכובע בגללו
6. טוני רומו הוא הכי מבסוט שיש לו עכשיו רץ אחורי טוב. פחות הזדמנויות למסור, פחות הזדמנויות לעשות במכנסיים.
7. טים טיבו טיבו טיים! באמת חשבתם שהוא יפסיד כשאורבן מאייר על הקווים?
8. מאט ריאן ניצחון ענק עם ט"ד בודד, 218 יארדים ופציעה שתעשה לכם צמרמורת
9. מארק סאנצ'ז אחת, שתיים, שלוש לפלקסיקו
10. כריסטיאן פונדר כן הבחור הפסיד וכן, הבחור זרק לשתי חטיפות, אבל היו גם רגעים טובים עם שני טאצ'דאונים וקצת הכניס את גרין ביי ללחץ בסוף. עידן פונדר במינסוטה נראה ורוד
