פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        סיכום מחזור ב-NFL: אזור הדמדומים

        מינסוטה צריכה לעזור למקנאב המדשדש לפרוש, שנאהאן צריך למצוא פיתרון בעמדת הק"ב ויוסטון שוב לא מוצאת את עצמה

        החג בפתח, הזמן קצר וצריך ללכת לרקוד אז אני אחסוך בדיבורים ואגש ישר לענינים הבוערים שעל הפרק:

        - בשקט בשקט, כמעט בלי ששמנו לב, תם לו עידן דונובן מקנאב. לא רק במינסוטה, אלא כנראה שבכלל. עוד לא הגיע הזמן לסכם את הקריירה של מקנאב, אני בטוח שהוא עוד יעשה ניסיון אחד אחרון או שניים (או אם ללמוד משחקני עבר – עשרה) אבל זה נראה די גמור. הייתי אומר שאין דבר יותר גרוע מאשר להיות מסופסל לטובת רוקי אבל אחרי שהוא עבר את אותה חוויה בשנה שעברה רק עם רקס גרוסמן, נראה לי שהוא כבר מתורגל. בכל מקרה, מקנאב הוא עוד אחד מאותם שחקנים שכנראה לא ידעו איך לפרוש בשיא והאמת צריכה להאמר – נראה שהוא בהחלט היה סוג השחקן שהתאים לסוג מסוים מאוד של התקפה, בעוד בהתקפות אחרות הוא פשוט מתקשה להשתלב

        שחקן מינסוטה וייקינגס דונובן מקנאב (AP , Andy King)
        למה, הו למה לא ידעת לפרוש בזמן? מקנאב (צילום: AP)

        הבלוג של אריאל גרייזס

        - מה שיותר מעניין לשאול זה למה בכלל מינסוטה חיכתה. הווייקינגס לקחו בדראפט ק"ב בבחירה ה-12, מה שאומר שהם מאמינים שהוא ק"ב העתיד שלהם, מה היה להם להביא את מקנאב, שחקן שימיו הטובים בהחלט מאחוריו (שוב, כשרקס גרוסמן מחליף אותך וכו') במקום לזרוק את פונדר ישר למים? כן, יש תיאוריות שאומרות שק"בים רוקיז צריכים לשבת קצת על הספסל כדי להתרגל לקצב של המשחק, אבל אני לא קונה את התיאוריות האלו. כשאני מסתכל על השנים האחרונות, אני רואה הרבה יותר ק"בים מצליחים שפתחו את העונה הראשונה שלהם מאחורי הסנטר מאשר על הספסל. ברדפורד, סטאפורד, סאנצ'ז, ראיין, פלאקו – כולם פתחו מהמשחק הראשון ואף אחד מהם לא נראה כאילו חסר לו זמן למידה על הספסל.

        - הא, כן, רקס גרוסמן. מה שנקרא, אתה יכול לעבוד על חלק מהאנשים חלק מהזמן, אבל אתה לא יכול לעבוד על כל האנשים כל הזמן. הבעיה של גרוסמן ושל הרדסקינס בכלל זה שהם התחילו לחשוב שהם לגיטימיים, ועוד יותר חמור – שגרוסמן הוא לגיטימי. אם לשנאהאן יש שכל, הוא לומד משהו מג'ים הארבו, עליו דיברנו שבוע שעבר, ומצמצם את כמות המסירות של גרוסמן למינימום ההכרחי. או שהוא מכניס את בק לפתוח, אבל גם פה אני לא רואה את המונטנה הבא, אז עדיף לו להזהר.

        - פילי הצליחה לנצח ב"סופרבול" שלה, כמו שהגדירו את המשחק מול הרדסקינס במועדון, והיא עשתה את זה בעיקר באמצעות ההגנה, כשהסקנדרי שלה חוטף את רקס גרוסמן ארבע פעמים. מהצד השני, מייקל ויק חזר לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב – להיות בינוני. איפה המשחק הזה ואיפה המשחק מול וושינגטון שנה שעברה, זה שבו הוא מסר לארבעה ט"ד ורץ לעוד שניים, משחק שבעקבותיו אנשים דיברו על איך מייקל ויק השתנה. ובכן, בדיוק כמו במקרה רקס גרוסמן, מרביתם של השחקנים לא משתנים. אם אפשר להגיד על מייקל ויק של השנה משהו, זה שהוא נראה בדיוק כמו המייקל ויק של אטלנטה.

        מייקל ויק שחקן פילדלפיה איגלס (AP , John Amis)
        חזר להיות מייקל ויק של אטלנטה (צילום: AP)

        - ידעתם שאם מאמן זורק דגל אדום על ט"ד, הוא מקבל עונש על התנהגות בלתי ספורטיבית, משום שכל הט"ד עוברים היום ריוויו אוטומטי? כן, כן, הארבו קיבל השבוע אחד כזה. אתה חייב לאהוב את הליגה.

        - הנה חידה: לאיזו קבוצה יש מאזן יותר טוב, לניו אורלינס או לטמפה ביי? אני משוכנע שמרבית הקוראים ענו ללא היסוס (כמוני) שמדובר בסיינטס. ובכן, תאמינו או לא, אבל לשתיהן יש בדיוק אותו מאזן (2:4). אני בדיוק קורא עכשיו ביוגרפיה על איינשטיין וברוח הספר אפשר להגיד (במה שכנראה היה מאוד מעצבן את איינשטיין, כי ממש לא לזה הוא התכוון) שהצלחה היא דבר יחסי. כולם מדברים על העונה של הסיינטס עד עכשיו כהצלחה ועל זו של טמפה כאכזבה, למרות ששתיהן נמצאות בדיוק באותו מקום. איך זה יכול להיות? פשוט, אנחנו מעריכים קצת יותר מדי תבוסות קשות (כמו זו של טמפה לניינרס שבוע שעבר) וכמובן – מתחשבים ברקורד העבר של הקבוצות.

        - עוד קבוצה שהעונה שלה נראתה כמו הצלחה עד לפני שבועים היא יוסטון, שהיום נמצאת במקום שאליו היא די רגילה כבר – איזור הדמדומים. עם מאזן 3:3, פציעות לשניים מהשחקנים הכי חשובים שלה – מריו וויליאמס ואנדרה ג'ונסון – ושני הפסדים לקבוצות מתחרות כמו אוקלנד ובולטימור (שתיים שעשויות להיות מתחרות שלהם גם על הווילד קארד), יוסטון נראים בדרך הבטוחה לעוד עונה בינונית. למזלם של הטקסאנס, הבית שלהם באמת פתוח לגמרי (ומציב פייט טוב ל-NFC מערב בתור הגרוע בליגה) אבל אם הציפיות היו מיוסטון לקרוע את הבית ולהוכיח סוף סוף שהם לגיטימיים, הרי שהשבועיים האחרונים הוכיחו שהם רחוקים מכך.

        - אני יודע, אף אחד לא אוהב לדבר על טאנקינג, אבל נראה שרק שישה שבועות מתחילת העונה עברו וכבר יש קבוצות שעושות כל מאמץ כדי לשפר עמדות לקראת הדראפט. אינדי ממשיכים להעלות את המחליפים של המחליפים, כל מי שראה את מיאמי "מנסה" לעצור את דארל ריוואס מלהחזיר חטיפה לט"ד ידע שלא היה שם שחקן אחד שממש התאמץ, ועכשיו גם דנבר נפטרת מבשר עודף בדמותו של ברנדון לויד, אם כי במקרה שלה – העלמת כל סימן וזכר לעידן ג'וש מקדניאלס זה לא בהכרח דבר רע. והשבוע? הקרב המופתי בין דנבר למיאמי, אפשר לקרוא לו כבר ה"לאק בול"?

        אנדרו לאק שחקן סטנפורד (AP , Paul Sakuma)
        יא חביבי, חשבת שתהיה מבוקש גם על ידי אינדיאנפוליס? אנדרו לאק (צילום: AP)

        - מצד שני, צריך לתת קרדיט לקבוצה כמו סט לואיס, שלמרות מאזן של אפס ניצחונות לא התביישה ללכת ולעשות טרייד כדי לשפר את הקבוצה, אפילו שסיכויים לפלייאוף אין לה ממש.

        - ולגבי הקולטס – מעניין אותי אם הם יהיו עם מאזן של 15 הפסדים בשבוע האחרון של העונה, הם יעלו עם הפותחים כדי להמנע מעונה מושלמת? אני מניח שכן, אם המקום שלהם בפלייאוף, סליחה – בדראפט, יהיה מובטח.

        - שמענו השבוע המון ביקורת על דאלאס ושיטת המשחק השמרנית שלה מול הפטריוטס. אפילו ג'רי ג'ונס ביקר את המאמן שלו (כאילו שזה משהו חדש). נעזוב בצד שאני חושב שג'ייסון גארט הוא לא מאמן טוב, אני באמת מאמין שהפעם הוא עשה את הדבר הנכון, אפילו אם זה עלה לו בניצחון. אחרי המחזור הקודם, כשדאלאס הפסידה בגלל עודף ביטחון ואיבדה כדורים מכל הבא ליד, היה דבר אחד שהקאובויס החליטו לעשות במשחק הזה – לא לאבד את הכדור. אם נשאיר בצד את הרבע הראשון, שהיה מבולבל לשני הצדדים, הרי שהם השיגו בדיוק את המטרה הזאת והשאירו בידיים של ההגנה (המצוינת) שלהם לנצח את המשחק. זה אמנם לא עבד, אבל אם הבוקרים ימשיכו לדבוק במה שהם יודעים ולא ינסו יותר מדי, הרי שהם עדיין מסוגלים להתמודד על הפלייאוף ואפילו האליפות, כי מבחינת כשרון בהחלט יש להם את זה. במקרה הזה, זה בהחלט עניין של מה יש להם בראש ולא מה שיש להם בידיים.

        - ותרשמו את זה – אם דאלאס בפלייאוף, דמארקוס וור הוא שחקן ההגנה של השנה. האיש מפלצת.

        - יש רק דבר אחד יותר פתטי מגבר מבוגר עם קוקו וזה גבר מבוגר עם שיער ארוך פזור. רוב ריאן, לידיעתך.

        רוב ריאן מאמן הגנת דאלאס קאובויס (GettyImages , Joe Robbin)
        תסתפר כבר, אבאל'ה. רוב ריאן (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        - זה לא קשור לכלום, אבל אני צריך לשאול – זה רק אני או שכל חנות מצ'וקמקת היום מציעה לך להיות חבר מועדון? נדמה שאפילו המוכר במכולת כבר הציע לי הנחה של 5% אם רק אני אעשה אצלו כרטיס מועדון. האימרה ההיא של גראוצ'ו מרקס מעולם לא היתה רלוונטית יותר

        - לפעמים כל מה שצריך זה קצת מזל, כמו שיגידו לכם הג'טס. הם היו בתקופה רעה, הפסידו שלושה משחקים ברציפות – ואז קיבלו את המתנה הכי גדולה בליגה, מיאמי. כמובן, גם מזל נגמר לפעמים, ולג'טס יש השבוע מפגש קשה ביותר מול סן דייגו. היכולת של השבוע בודאי לא תספיק בשבוע הקרוב, אבל הרבה פעמים ניצחון אחד, אפילו לא מוצלח במיוחד, יכול לשנות מומנטום של מועדון שלם.

        - נשבע לכם, בכל שבוע אני רוצה להגיד משהו על הפאקרס ואהרון רוג'רס, אבל פשוט לא מוצא מה. לפעמים, להיות מושלם זה גם קצת, אפעס, משעמם.

        - מילה אחרונה, על הטרייד של אוקלנד עם סינסינטי. בתחילת העונה טענתי שהבנגאלס עשו טעות גדולה כשלא מכרו את קרסון פאלמר בשיא שלו והעדיפו שהוא יפרוש מאשר למכור אותו. מסתבר שגם אני טועה. אולי כי הם מתרשמים מהמאזן החיובי שלהם, אולי בגלל הפטירה של אל דיוויס, אוקלנד החליטו שהם הולכים בכל הכוח על השנה – ובדרך נתנו לסינסי הרבה יותר, כנראה, ממה שהם קיוו אי פעם לקבל. האם הטרייד הזה יתברר כמוצלח? טוב, הנבואה ניתנה לשוטים אבל על פניו זה נראה כטרייד רע מאוד לאוקלנד. לא רק שהמחיר על קרסון פאלמר גבוה מדי – בחירת דראפט ראשונה ועוד אחת אפשרית – אלא שפאלמר עצמו לא שיחק כבר שנה וגם כששיחק לא נראה כמו הפאלמר שהכרנו בתחילת ימיו בליגה. בנוסף, לאור ההצלחה האחרונה של אוקלנד, דווקא ק"ב כמו פאלמר לא נראה לי מתאים לקונספציה של המועדון (לרוץ, והרבה, ואם זה לא עובד – ניתן לג'ניקובסקי לבעוט. במידה מסוימת אפשר להגיד שאוקלנד היתה משתלבת יפה באליפות העולם בראגבי), ושחקן כמו גרארד אולי דווקא היה מתאים יותר.

        - והכי מצחיק – אם אל דיוויס לא היה מת, אין בכלל שום ספק שהיינו אומרים על הטרייד הזה – נו, אל דיוויס, משוגע.

        אל דייויס אוקלנד ריידרס (AP , paul sakuma)
        והקטע הוא שאת הטרייד על קרסון פאלמר בכלל לא הוא עשה. אל דייויס (צילום: AP)