השבוע יצא לי להתארח בתוכנית רדיו (ותודה לבני תבורי על האירוח) שבה בעיקר השמענו מוזיקה אבל גם דיברנו הרבה על ספורט. אחד הדברים שדיברנו עליו זה על החוויה של להיות אוהד ליברפול. חוויה, כך הסברתי, שלמרות כל הכשלונות בשנים האחרונות עדיפה לדעתי על זאת של להיות אוהד מנצ'סטר יונייטד, למשל. כן, זה כיף לקחת אליפויות, והייתי נותן הרבה בשביל לראות את ליברפול לוקחת אחת, אבל אני באמת שלא רואה שום תענוג בלהיות אוהד של קבוצה שדורסת, כזאת שמצופה ממנה לקחת אליפות כל שנה. כל נים בגוף אוהד הספורט שבי מתקומם במחשבה על אהדה של קבוצה שהיא לא האנדרדוג.
הבלוג של אריאל גרייזס
קשה להשוות את הפטריוטס ליונייטד בכל זאת, הם לא לקחו אליפות כבר 6-7 שנים, אבל אני חושב שכבר אמרתי כמה פעמים שאני מעדיף את הקבוצה שלי שורטת ובועטת, מנצחת משחקים בקושי דרך ההגנה, ולא זורקת 50 פעם במשחק כדי לנצח ב-30 הפרש. אני מקווה שזה לא יתפרש לא נכון, אבל אני כמעט מקנא באוהדים של קבוצות כמו הבילס או דטרויט.
טוב, חצי מקנא, כי הייסורים שהם האכילו את האוהדים שלהם במשך השנים הם באמת יותר ממה שאיזשהו אוהד ספורט צריך לסבול, אבל מצד שני האוהדים שלהם יודעים להעריך באמת ניצחונות. הם לא מרגישים תחושת הקלה כשהקבוצה שלהם מנצחת יריבה כביכול נחותה, אלא אושר אמיתי, וזאת תחושה שלפעמים, אני ממש מתגעגע אליה.
בכל מקרה, גם כאוהד פטריוטס, אני לא יכול שלא לשמוח על ההצלחה של הבילס השנה. השמחה היא לא רק בגלל ההצלחה אחרי כל כך הרבה שנים של כשלונות אלא גם בגלל הדרך שבה שהיא באה. יש קבוצות, נגיד בוסטון סלטיקס לפני כמה שנים או אפילו הסיינטס עם דרו בריס, שהפכו מלוזריות לאלופות במכה אחת על ידי הבאה מבחוץ של שחקנים מאוד מוכשרים. יש כאלו שיילכו עד כדי לקרוא לזה קניה של אליפות לא אני אבל כן יש כאן משהו קצת מלאכותי. במקרה של הבילס, לא רק שהם לא הביאו אף אחד מבחוץ, הם עושים את זה על ידי חבורת שחקנים אנונימית כמעט לגמרי.
מדובר בקבוצה ששיחררה חלק ניכר מהמגינים שלה משנה שעברה ואיישה את התפקידים על ידי שחקנים לא מוכרים ואפילו השחקנים "הנוצצים" שלה - ריאן פיצפטריק או סטיבי ג'ונסון - הם לא בדיוק כאלו שחוזרו על ידי מיטב הקבוצות. אבל זה אחד הדברים שלדעתי הכי יפים בספורט - חבורת שחקנים שמעטים נותנים להם סיכוי להתמודד על משהו יותר מאשר הבחירה הראשונה בדראפט, ובמקום הם מתחברים ויוצרים משהו מיוחד, מעין שלם שעולה על סך חלקיו. אין שום סיבה לחשוב - בכל זאת, הבילס - שבאפלו מסוגלת להמשיך לצעוד בראש בית ה-AFC מזרח או ממש להתחרות על האליפות, אבל כרגע לפחות, פשוט כיף להיות בעד הקבוצה הזאת.
- מה שכן, אם אפשר לבקש משהו אולי די להגיד שריאן פיצפטריק הוא בוגר הרווארד? הבנו, בסדר, האיש חכם, הלאה.
- כמובן, הבילס הם לא היחידים שעושים את זה. טמפה ביי עושה את זה כבר שנה שניה ברציפות, אוקלנד עושה את זה השנה, הג'איינטס עושים את זה כבר כמה שנים טובות וגם הרדסקינס, למרות ההפסד לדאלאס, מראים שאתה לא חייב ק"ב כוכב או ערימה של חוזים שמנים כדי לנצח משחקים. להיפך, נדמה שלפעמים המשקל של אותם שחקנים רק מכביד על הקבוצה.
- כדי לתת דוגמא לשחקן כזה שמכביד על הקבוצה יכולתי לדבר על הפטריוטס או הקולטס, שהק"בים שלהם הם הכוכבים הבלתי מעורערים, מה שרק מפריע להם להצליח, אבל בהם דשתי רבות במשך השנים אז שווה להסתכל על קבוצה אחרת שחולה באותה בעיה האיגלס. שנה שעברה היתה הצלחה מסחררת (אם מתעלמים מהפלייאוף) בפילדלפיה, כי הקבוצה הגיעה יחסית משום מקום ולמרות שמייקל ויק כיכב, הקבוצה לא היתה תלויה רק בו. השנה הזאת דווקא הגיעו הרבה כלים שאמורים לעזור לויק לנצח משחקים אבל משום מה, כרגע לפחות, זה לא עובד.
הסיבה לכך, לדעתי, היא שהקבוצה מרגישה שהיא תלויה בויק. היא התרגלה לזה שויק הוא שמכריע את המשחק וברגע שהוא נפצע במשחק הקודם, כאילו הקבוצה הפסיקה להאמין בעצמה - למרות שיש לה מספיק כלים לנצח גם בלעדיו. האיגלס הגיעו להרבה יותר מצבים מאשר הג'איינטס, לשון מקוי רץ לאן שהוא רוצה, ועדיין לא ראית שהקבוצה הזאת באמת מאמינה שהיא יכולה לנצח את המשחק. בדיוק הפוך מהג'איינטס, שהאמינו בעצמם לאורך כל הדרך, פשוט כי הם לא תלויים בשחקן אחד.
- חלק מאותה תלות של האיגלס התבטאה בעובדה שמייקל ויק פתח השבוע, למרות שבבירור הוא לא היה במיטבו. כשאנדי ריד החליט לפתוח עם ויק, שחטף זעזוע מוח רק לפני שבוע - וכשיש לך ק"ב שנתן משחק לא רע בתור מחליף - הוא בעצם שידר לקבוצה שלו שהיא תלויה בויק לחלוטין. וברגע שויק נראה לא טוב, זה נגמר לאיגלס.
- חוץ מזה, צריך לעשות חוק שאומר ששחקן שחטף זעזוע מוח לא יוכל לפתוח במשחק הבא בצורה אוטומטית (קצת כמו כרטיס אדום, להבדיל). זה ימנע משחקנים לעשות שטויות כמו לפתוח משחקים למרות שהם לא מוכנים. קיבלת זעזוע מוח - שב בצד שבוע, תנוח. לא ייקרה כלום.
- שבוע שני רצוף - טוני רומו גבר גבר.
- מעקב ניוטון - קאם מסר ל-158 יארד בלבד אבל קרולינה ניצחו. רמז, מישהו?
- שמישהו יסביר לי - אתה משלם 100 מיליון דולר לאדריאן פיטרסון רק כדי לתת לו 17 נשיאות למשחק, ועוד כשאתה מוביל 20-0? אני מפספס פה משהו?
- שימו לב לסט לואיס - קבוצה שפתחה את העונה עם הרבה ציפיות אבל כרגע עומדת על שלושה הפסדים. לטעמי, במיוחד אחרי שראיתי את הניינרס ואת הדבר המוזר הזה בין סיאטל לאריזונה, סט לואיס עדיין מועמדת לא פחות טובה משלוש האחרות לקחת את ה-NFC מערב, אבל זה רק בתנאי שהם יצליחו להתעלם מהפתיחה הרעה שלהם.
סך הכל, צריך לזכור שהם שיחקו נגד קבוצות טובות מאוד פילי, בולטימור, וגם הג'איינטס הם לא קוטלי קנים. השאלה היא אם הם יצליחו להפנים את העובדה הזאת ולשכוח ממנה - יש להם עוד שישה משחקים מול קבוצות מהבית החלש שלהם - או שהם ירשו לעצמם להכנס לדיכאון בגלל הפתיחה החלשה ועוד עונה תרד לטמיון. מה שכן, אם הם רוצים לחזור למסלול הניצחונות, הם חייבים לשפר את ההגנה שלהם, ומהר.
- בגלל שהוא לא היה בפריים טיים (אלא אם אתם משלמים לערוץ חמש לייב), ההפסד של הג'טס לאוקלנד זכה לפחות חשיפה מאשר זה של יריבתם לבית, אבל כמוהו, גם זה חשף את החולשות של הג'טס השנה. הגנת ריצה מאוד מאוד פגיעה, הסתמכות יתרה על מארק סאנצ'ז (43 ניסיונות מסירה לעומת 21 ריצה בלבד), ולא מספיק תרומה משון גרין, שאמור להיות הרץ המוביל (דווקא לאדניאן טומלינסון, דרך אגב, נותן מספרים יפים מאוד כשהוא מקבל את הכדור). מול בולטימור בשבוע הקרוב, קבוצה שהוכיחה שוב מול הראמס שכשהיא רוצה היא יכולה לדרוס (וכשמגיעה קבוצה כמו הג'טס - הם ירצו לדרוס), יכולות האימון של רקס ריאן יעמדו למבחן רציני. יהיה מעניין.
- ובל נשכח, שתהיה שנה טובה לכולנו, מלאת פוטבול איכותי. ואם אפשר - קצת פחות שריקות לראפינג דה פאסר, הא?
פוטבול בוואלה! ספורט
