פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מכבי תל אביב – מכבי חיפה: תולדות הסכסוך

        הרצון של ת"א להשפיל, הצורך החיפאי לנקום, נקודת הרתיחה בשנות ה-90 והרגיעה בשנות ה-2000. אופיר סער עם הסיפורים

        – שחקני מכבי חיפה חוגגים ניצחון על מכבי תל אביב, הראשון בתולדות המועדון (מכבי חיפה)
        לקח הרבה זמן עד שזה קרה. שחקני מכבי חיפה חוגגים ניצחון ראשון אי פעם על מכבי תל אביב ב-1955 (צילום: באדיבות איציק הברמן, האתר הרשמי וארכיון מכבי חיפה)

        שנות ה-50: איפה זה בכלל חיפה?

        לקראת אמצע שנות ה-50 מכבי חיפה חזרה לליגה הלאומית, אז הליגה הבכירה, וכנהוג באותם הימים, ציפתה לאחוות אחים מהמועדון התל אביבי. באותה התקופה ההשתייכות לגוף מכבי אל מול גוף הפועל וההסתדרות גרמה למחוות לא קטנות בין מועדוני מכבי. זה כלל העברת שחקנים, סיוע בכל דרך שאפשר וגם לא מעט משחקי שרוכים כשצריך. בפועל, מכבי תל אביב לא התייחסה לאחווה הזאת והרגה את מכבי חיפה בכל הזדמנות.

        אברהם מנצ'ל, קשרה של מכבי חיפה ונבחרת ישראל באותם הימים, זוכר היטב: "מכבי חיפה רק נבנתה באותן השנים יחד עם ג'וני הרדי, אשר עלמני וכל החבר'ה הטובים של הדור ההוא. בתל אביב ניצלו כל הזדמנות כדי להכות בנו מתי שיכלו". בשנת 1954 שחקנה של מכבי תל אביב אלי פוקס עבר למכבי חיפה כמאמן-שחקן, בצעד מאוד משמעותי עבור הקבוצה מהכרמל, וכבר בשיחות הראשונות סיפר לשחקני חיפה כיצד מתכוננים למשחקים מולם בתל אביב ואיזה מוטיבציה יש להביס אותם. אחרי הדברים הללו, השנאה שכבר הייתה קיימת גברה אף יותר בקרב השחקנים. הם כל כך השפיעו על שחקני חיפה, שאפילו כוכבה של הקבוצה זכריה בן צבי, שבחר לעבור למכבי תל אביב במהלך שנות ה-50 כדי להשתדרג, חזר לאחר שנה ואמר כי לא יכול היה לסבול את חדר ההלבשה התל אביבי וההתנהגות שלהם לפני משחקים מול חיפה.

        האריה הצהוב מתל אביב שאג ובחיפה לא אהבו את זה, אך פנינה אחת בכל זאת הייתה להם בכל השנים הללו: ב-11 ביוני 1955, לאחר שנים של הפסדים ותבוסות, הצליחה חיפה להשיג את ניצחונה הראשון על מכבי תל אביב ועוד בחוץ, באיצטדיון "באסה" ביפו, שלימים הפך לבלומפילד. טננבאום וזכריה בן צבי הוליכו את חיפה ל-0:2 כשמכבי תל אביב רק מצמקת ל-1:2 לקראת הסיום, במה שזכור כיום חג לחיפאים. הרדי זוכר בעיקר את החגיגות: "זה היה הניצחון הראשון שלנו עליהם. הייתה חגיגה גדולה בחיפה, כי באמת, ביום הזה הכל השתנה".

        יחסי הכוחות: חד צדדיים לטובת מכבי תל אביב

        עוצמת היריבות (בסולם 1-10): 6

        אלי פוקס (ראשון מימין) לאחר שהגיע למכבי חיפה בארוחה קבוצתית (מכבי חיפה)
        הגיע מתל אביב לחיפה ומיד שינה את המנטאליות. אלי פוקס (מימין) בארוחה קבוצתית (צילום: באדיבות איציק הברמן, האתר הרשמי וארכיון מכבי חיפה)

        תחילת שנות ה-60: הצפוניים מתחילים לנצח

        למרות אותו ניצחון, חיפה ותל אביב לא היו באותה ליגה עד לתחילת שנות ה-60. ב-7 במאי 1962 נפגשו שתי הקבוצות למשחק גמר גביע המדינה שנערך בגבעת רם בירושלים, על מנת לא להטריח את נשיא המדינה דאז יצחק בן צבי שחלה באותה התקופה. לאחר 0:0 במשחק הראשון בין השתיים נערך משחק חוזר בירושלים, בו חיפה תקעה יתד ביריבות בין המועדונים. לאחר 34 דקות היא כבר הובילה 0:5 וקבעה השפלה של הצהובים כשהמשחק נגמר לבסוף ב-2:5 . בעונה הזו מכבי חיפה הצליחה להביא לידי ביטוי את כל אותו דור כישרוני עם הרדי, בן צבי, עלמני, שפירא ומנצ'ל. כבר בעונה שלפני כן חיפה הביסה את תל אביב 1:4 בקרית אליעזר, וב-3 בנובמבר 1962 נפל דבר ביריבות בין המועדונים, עם קונצרט חיפאי שנגמר ב-1:6. הרדי על אותה תקופה: "הדור הצעיר התבגר, התבשל ונתן תוצאות על המגרש. אפשר היה לראות אז שהיוצרות התהפכו ומכבי תל אביב חוששת ממכבי חיפה".

        יחסי הכוחות: נוטים למכבי תל אביב

        עוצמת היריבות: 7

        שחקני מכבי חיפה בשנות החמישים (מכבי חיפה)
        הדור הצעיר החל להתבגר והביא תוצאות. שחקני מכבי חיפה (צילום: באדיבות איציק הברמן, האתר הרשמי וארכיון מכבי חיפה)

        אמצע שנות ה-60: כמה הבלחות וזהו

        באמצע שנות ה-60 היריבות בין שתי הקבוצות יצאה למנוחה. מכבי תל אביב נשארה חזקה והתמודדה על התארים וחיפה חזרה לדשדש בין הליגות עד לתחילת שנות ה-80. לפני שזה קרה, שני משחקים בעונות 64/5 ו-65/6 תקעו עוד יתד ביריבות. ב-10 באפריל 1965 בקרית אליעזר חיפה נאבקה קשות נגד הירידה ושיוועה לנקודות. מרכז מכבי או לא, תל אביב עשתה הכל כדי למנוע זאת ממנה. תל אביב עלתה ל-0:2 במחצית הראשונה משערים של טלבי ושפיגל, אך דקה לפני סיום המחצית הורחק השוער חיים לוין. שוער מחליף לא היה למכבי תל אביב, ומגנה צביקה רוזן נכנס לשער. גם את זה חיפה לא ניצלה ליותר מ-2:1 לקראת הסיום משער של עלמני, מה שהיה מכה מנטאלית ומוראלית קשה עבור חיפה, שאכן ירדה ליגה בתום אותה עונה.

        ניסים בכר שיחק בהרכבה של מכבי תל אביב: "חיפה ידעו לבכות הרבה באותם הימים. תמיד השופטים איתנו, תמיד צריך לתת להם. אנחנו לא התעסקנו בכל הדברים שאפיינו את אותם הימים וזה מה שייחד אותנו כמכבי תל אביב, כמועדון וכספורטאים. היה קשה לקבל את הכח של המועדון הזה באותם ימים ואת העובדה שהיה משהו שמעל הכדורגל הישראלי גם כשלא זכה בתארים".

        מכבי חיפה ירדה לליגה א' (השנייה דאז) והחלה לדשדש עד לתחילת שנות ה-80. שנייה לפני שזה קרה היא תקעה יתד נוסף והיסטורי למפגשים נגד מכבי תל אביב. ב-31 במאי 1966 היא פגשה ברבע גמר הגביע את התל אביבים. עשרת אלפים צופים נדחסו באיצטדיון המכביה הישן, רבים מהם חיפאים. אוהדי תל אביב נשארו בבית, השחקנים זלזלו וחיפה, ששלטה באופן מוחלט במשחק, הביסה את התל אביבים 0:3 משערים של שמולביץ', בוסטוני ושמואל ששון. עלמני זוכר: "זה היה משהו כמו שירת הברבור שלנו. הקבוצה ירדה ליגה והדור של הרדי, מנצ'ל ושפירא כבר היה בחוץ, אבל המשחק הזה השאיר את חיפה ובעיקר את הגאווה של האוהדים על המפה. לא סתם ניצחנו, זה היה ניצחון גדול שיכול היה להיגמר בתוצאה גבוהה יותר והשמחה של האוהדים הייתה כאילו זה גמר גביע לכל דבר ועניין".

        יחסי הכוחות: חד צדדיים לטובת מכבי תל אביב

        עוצמת היריבות: 4

        מיקו בלו אוחז בגביע המדינה עם משה עסיס לאחר זכיית מכבי תל אביב בדאבל (סריקה , מתוך הספר "מחצית ראשונה", תמונותיו של אריה קנפר, בעריכת אורי שרצקי וברני ארדוב)
        בעוד הם לקחו תארים, בחיפה התחילו לעלות ולרדת ליגות והיריבות שככה לחלוטין. שחקני מכבי תל אביב זוכים בגביע בשנות ה-70 (צילום: אריה קנפר, "מחצית ראשונה", בעריכת אורי שרצקי וברני ארדוב)

        אמצע שנות ה-80: חיפה לוקחת פיקוד

        המשחק שהחזיר את חיפה לתודעת היריבות בין המועדונים ואולי לתחילת השליטה שלה מול מכבי תל אביב בפרט והכדורגל הישראלי בכלל עד עצם היום הזה. אחרי שנים של נדנדה בין הליגות החלה חיפה להתייצב בתחילת שנות ה-80. בעונת 83/4 הגיע למועדון שלמה שרף והחל להפיח ווינריות בקרב השחקנים, כשהוא בונה קבוצה התקפית עם שחקנים כמו ברוך ממן, זאהי ארמלי, משה סלקטר ולאחר מכן גם רוני רוזנטל. בחלק הראשון של העונה חיפה דישדשה וצברה נצחונות בשיניים, אך במחזור ה-18 חיפה הגיעה עם 4,000 אוהדים מאחוריה לבלומפילד. אחרי בומבה בלתי נשכחת של מוטי איוניר הבקיעו החיפאים פעמיים, בני טבק השווה ושמונה דקות לסיום נגח ארמלי לרשת את ה-2:3 בניצחון הכי משמעותי של חיפה בדרך למאבק האליפות נגד בית"ר ירושלים, שהוכרע לזכות הירוקים.

        ארמלי קנה את הקהל בירוק באותם הימים: "אולי מכבי תל אביב נחשבה למועדון גדול יותר אז, אבל שרף הדביק אז את מכבי חיפה. גם במשחק הזה היינו הרבה יותר טובים ממכבי תל אביב, אחריו לא הפסקנו לנצח ולבסוף זכינו באליפות".

        יחסי הכוחות: נוטים למכבי חיפה

        עוצמת היריבות: 6

        זאהי ארמלי חוגג אליפות שנייה (מכבי חיפה)
        שער חשוב שהוציא את מכבי חיפה לדרך חדשה. זאהי ארמלי (מתוך האתר הרשמי של מכבי חיפה)

        סוף שנות ה-80: ימי העשיריות והחמישיות

        14.5,1988, הכתם השחור של מכבי תל אביב. בסך הכל היה מדובר במשחק גארבג' טיים במסגרת המחזור ה-30 של הליגה. חיפה פשוט כתשה את הצהובים 0:10 עם רביעייה של ארמלי, צמד של עופר מזרחי ושערים של איתי מרדכי, איתן אהרוני, אברהם אבוקרט וניר קלינגר. הדיבורים במכבי תל אביב לאחר אותו משחק היו על כך שהשחקנים עשו סבוטאז' למאמן גיורא שפיגל. שפיגל גם היום לא מתרגש: "זה לא נעים להפסיד בתוצאה כזאת ולא צריך לקרות, אך עשו מזה הרבה יותר ממה שזה. זה היה משחק ללא שום משמעות וניסינו לבדוק כל מיני דברים לעבר העתיד של מכבי תל אביב. אולי יצא רק טוב מזה שבמכבי הבינו שאלו לא אותם השחקנים שעתידים לשרת אותם ולהוביל אותם בעתיד, ואכן כך היה".

        אולי שפיגל צודק במבט קר, אך בפועל, אותו משחק הקרין על מכבי תל אביב גם בשנים שאחרי, במה שהוגדר "טראומת קרית אליעזר" בעונה שלאחר מכן נוצחה תל אביב 5:0 בקרית אליעזר ועונה אחר כך, 89/90, ספגה פעמיים שלישיות בחיפה. ב-90/1 זה נגמר בחמישייה נוספת. איך אמר משה גריאני לאחר המשחק ואולי צפה את הנולד? "מה שהיה כאן מכתים את השם של מכבי מהעבר ויכתים אותו גם בעתיד".

        יחסי הכוחות: חד צדדיים לטובת מכבי חיפה

        עוצמת היריבות: 9

        שחקני מכבי תל אביב מימין: אבי כהן, משה מרכוס, מוטי איוניר, אלון נתן, מנשה שמעונוב, איציק זוהר, איתן לוי, ארז לולו, ענבר מוספי, אלי דריקס (מערכת וואלה! NEWS , משה שי)
        היה סבוטאז'? מכבי תל אביב של סוף שנות ה-80 (צילום: משה שי)

        תחילת שנות ה-90: מכבי תל אביב חוזרת לעניינים

        אחרי 13 שנה ללא אליפות, אברהם גרנט הצליח לחבר את מכבי תל אביב עם אבי כהן הירושלמי, ניר קלינגר, אלי דריקס, אבי נמני ואיציק זוהר והזרים אלכסנדר אובארוב ואלכסנדר פולוקארוב. במחזור ה-25 מכבי תל אביב שמה את החותמת הסופית לאליפות. כמעט ארבע שנים אחרי ה-10:0 ולאחר שנים של "טראומת קרית אליעזר", החבורה של גרנט הביסה את החיפאים בביתם 1:5, כששוערה של חיפה ויקטור צ'אנוב עוד הצטיין באותו המשחק. יעקב הלל, איציק זוהר, אבי נמני וצמד של אבי כהן עשו 0:5 למכבי תל אביב כבר בדקה ה-65, כאשר איתי מרדכי רק צימק. לאחר מכן שוב ניצחה מכבי תל אביב 1:5, הפעם במשחק רדיוס באשדוד. אבי כהן הירושלמי נזכר: "הובלנו את הטבלה והיינו בדרגה אחת מעל הליגה, אבל בחיפה לא הפסיקו לדבר ורק דרבנו אותנו ונתנו לנו מוטיבציה. למרות שגם בני יהודה הייתה בתמונה, הדבר הגדול עבורנו היה לנצח את חיפה ולהשתיק אותה. אחרי הניצחון הזה בקרית אליעזר כבר לא שמענו מהם יותר".

        יחסי הכוחות: חד צדדיים לטובת מכבי תל אביב

        עוצמת היריבות: 7

        ניר קלינגר שחקן מכבי תל אביב מול משה גלאם שחקן מכבי חיפה (מכבי חיפה)
        עונה שהביאה מפנה לזכות מכבי תל אביב. משה גלאם מול ניר קלינגר (צילום: האתר הרשמי של מכבי חיפה)

        1993/4: נקודת רתיחה

        ללא ספק אחת ההצגות הגדולות בתולדות הכדורגל הישראלי. עונת 93/4 הייתה שיאה של היריבות והשנאה בין המועדונים. מכבי תל אביב שיחקה כדורגל יעיל שהביא נקודות ומכבי חיפה הייתה הקבוצה ההתקפית והמלהיבה יותר, עם קישור שכלל את אלון חזן, רוני לוי, סרגיי קנדאורוב, איל ברקוביץ', ראובן עטר ואלון מזרחי בשפיץ. מכבי תל אביב פתחה את העונה עם 11 ניצחונות רצופים, כשרק חיפה עוצרת אותה במחזור ה-12 עם 1:1, במשחק סוער שבו הורחק מזרחי בדקה השנייה לאחר שפגע באיציק זוהר. במחזור ה-25 הגיעה תל אביב לקרית אליעזר כאשר לשתי הקבוצות 60 נקודות. "יש לי הרגשה שידברו על המשחק הזה עוד הרבה זמן", צוטט זוהר באותו השבוע ולא האמין למשמעות העתידית של המשפט. חיפה הביסה את מכבי תל אביב 0:5 במשחק שלא רק שדיברו, משינה אפילו שרו עליו.

        אבי כהן הירושלמי היה פצוע וגרנט החליט לזרוק למערכה את עופר וילנצ'יק הצעיר, בהופעה שבתל אביב מגדירים כהלם שגמר לו את הקריירה. בחיפה זיהו את השיבוץ של וילנצ'יק בחימום, הריחו דם וטרפו. משה גלאם מספר: "הייתה טעות קשה להעלות אותו. איך שעלינו אמרתי לראובן עטר שיש פה הזדמנות להרוג אותם דרכו. עטר אמר לי שהוא יבדוק אותו באחד על אחד ואם הוא יראה שזה עובד עליו נשחק על הצד שלו. בדקה השנייה הוא עשה לו דריבל כמו שרק ראובן יודע וכבר ידעתי שאנחנו בדרך לקונצרט. בכלל, ראו על מכבי בחימום שהם נראים כאילו הם רוצים לברוח אבל אין להם לאן. בחדר הלבשה איל ברקוביץ' אמר לנו "ניצחון לא שווה כאן, צריך ניצחון גדול שיראו שאנחנו והם זה ליגה אחרת". זה נגמר בחמישייה בלתי נשכחת, כולל שער עצום של עטר.

        אלון מזרחי מספר: "זה היה משחק של פעם בחיים. בחיים לא ראיתי את קרית אליעזר מפוצץ ככה, היו יותר מ-20 אלף איש בלי אפשרות להכניס סיכה. אחרי ה-0:2 ידענו כבר שהמשחק שלנו". אחרי השלישי של עטר ראינו שהם מפורקים ואנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים על המגרש". בסיום המשחק לא היה ספק מי הקבוצה הטובה בארץ ומי היא זאת שתזכה באליפות.

        זה לא נגמר כאן. בסיבוב השלישי מכבי תל אביב הגיעה לחיפה וסחטה 1:1 שהשאיר אותה בתמונה, כשהאירוע הבולט של אותו משחק היה הפציעה של בלם מכבי חיפה רומן פץ, שבו פגע חלוץ מכבי תל אביב מאיר מליקה בצורה גסה, שבר את רגלו והוציאו מהמשחק. לאחר אותו משחק נראה מליקה מצולם כשהוא צועק אל עבר ספסל קבוצתו "זיינתי אותו" ומסמן עם ידו תנועה של כניסה קשה. האירוע העביר את מערכת היחסים בין השחקנים והקהלים לפאזה שונה לגמרי לקראת השנים הבאות. מספר שבועות אחר כך נפגשו שתי הקבוצות שוב בשמינית גמר הגביע, במשחק שבו הורחק הפעם מליקה יחד עם גלאם. מכבי תל אביב הפכה פיגור לניצחון 1:2, והמשיכה עד לגמר. זה היה הפסדה היחיד של מכבי חיפה באותה עונה בכל המסגרות.

        יחסי הכוחות: נוטים למכבי חיפה

        עוצמת היריבות: 10

        מאיר מליקה בהלוויה של אבי כהן (ברני ארדוב)
        עמד במוקד השערורייה שהעכירה את היחסים בין המועדונים. מאיר מליקה בהלוויית אבי כהן אשתקד (צילום: ברני ארדוב)

        1994/5: ניצחון הברומרים

        זו הייתה העונה בה ניצחה המשמעת הטקטית והנחישות של מכבי תל אביב את הברק והכישרון של מכבי חיפה. מכבי תל אביב נחלשה התקפית באותה עונה לאחר עזיבתו של איציק זוהר לאנטוורפן הבלגית, כשבחיפה נשמר כל סגל השחקנים פרט לעזיבתו המפתיעה של ראובן עטר ליריבה העירונית והגעתו של חיים רביבו במקביל. "הקבוצה של הברומרים" כונתה מכבי תל אביב על ידי חיפה באותה עונה כרמז לתאומים גדי ואלון, שהיו לעמודי התווך של הקבוצה, ששיחקה כדורגל חזק ואגרסיבי.

        לאחר שבמחזור השלישי סיימו השתיים ב-0:0 בקרית אליעזר, במחזור ה-18 הגיעה חיפה למשחק החוץ ברמת גן כשהיא בפיגור של 5 נקודות ממכבי תל אביב, אולי במשחק ההזדמנות האחרונה שלה להישאר במאבק ולהוכיח את מה שטענו הירוקים ובעצם כל אנשי המקצוע באותם ימים - הטבלה משקרת. באותו המשחק ההוכחה הייתה חותכת. שליטה די מוחלטת של הירוקים תורגמה לשער מדהים של חיים רביבו שהעלה ל-0:1 בדרך ל-0:3 חיפאי. הניצחון צמצם את הפער לשתי נקודות, ונראה היה שהוא נותן לחיפה את ההכרה כקבוצה הטובה יותר ואת הדחיפה הגדולה בדרך לאליפות. בסופו של דבר, תל אביב היא שהמשיכה אל התואר.

        אמיר שלח מסביר על העונה ההיא: "זה היה אולי ההישג הכי גדול שלנו, כי באותה עונה ברמת הכישרון הפערים היו אדירים. ניצלנו את היתרון שלנו עליהם בכל מה שקשור לרעב, אגרסיביות ונחישות ובשיניים לקחנו את האליפות הזאת, שאולי מייצגת את הדברים הכי חזקים של מכבי באותן השנים". הקבוצות גם נפגשו למשחק רבע גמר גביע המדינה ברמת גן באותה עונה, וגם בו ניצחה חיפה 1:2.

        יחסי הכוחות: נוטים למכבי תל אביב

        עוצמת היריבות: 9

        חיים רביבו שחקן מכבי חיפה (מכבי חיפה)
        לא הצליח לסגור את החור של עטר. חיים רביבו (צילום: האתר הרשמי של מכבי חיפה)

        1995/6: כמו בשנות ה-50

        אם ב-94/5 חיפה ואוהדי הכדורגל בארץ טענו כי חיפה טובה ומבריקה יותר, עונה לאחר מכן החליף דרור קשטן את אברם גרנט במכבי תל אביב ובנה קבוצה עם אוריינטציה התקפית ושמחה יותר. לאחר 2:2 בסיבוב הראשון בבלומפילד, חיפה עמדה במחזור ה-26 במרחק ניצחון מהדחת תל אביב מהמקום הראשון. המחצית הראשונה הלכה על פי התכנית ובדקה ה-40 משה גלאם בעט כדור יעף מחוץ לרחבה, אותו הסיט רוני לוי על תיבת החמישה מטרים בדרך ל-0:1 במחצית. איציק זוהר הגדיר את אותו הפסקת מחצית כמיוחדת במינה, ולימים סיפר כי "דרור קשטן לא דיבר מלה. איך שהתיישבנו בחדר ההלבשה הוא אמר לנו 'תעלו עכשיו למגרש ותנצחו את המשחק'. עלינו מייד וזה היה מחזה מוזר, כי חיכינו לחיפה משהו כמו רבע שעה עד שהמחצית השנייה החלה". בפועל, מכבי תל אביב הכריעה את העונה באותה המחצית עם שלושה שערים שקבעו 1:3, כשהשלישי שבהם אלגנטי במיוחד מהטעייה של אבי נמני על ניר דוידוביץ'.

        גדי ברומר הנהיג אז את ההגנה הצהובה: "זאת הייתה החותמת הסופית לעליונות שלנו באותה העונה. אם בעונה קודם לכן אמרו שאנחנו פחות טובים ומגרדים ניצחונות, הפעם היינו טובים יותר בכל פרמטר, הקהל אהב את הכדורגל שלנו והמשחק בחיפה הייתה חותמת לכל העונה הגדולה הזאת".

        יחסי הכוחות: נוטים בבירור למכבי תל אביב

        עוצמת היריבות: 9

        אבי נמני חוגג בעונת 1995/96 (ברני ארדוב)
        החמישיות עברו לצד התל אביבי. אבי נמני בעונת הדאבל (צילום: ברני ארדוב)

        שנות ה-2000: הולכים לישון

        מאותו דאבל ב-1996 ועד היום מכבי תל אביב יצאה מתמונת היריבות המקצועית מול חיפה, פרט להבלחה אחת עם האליפות ב-2003. הדור הצעיר של האוהדים שרק חי את הנוסטלגיה של היריבות ומחייה אותה בעיקר דרך טוקבקים ומפגשי עימות מחוץ למגרשים, הצליח לגעת מעט ביריבות אולי פעם אחת. בעונת 00/01 חיפה הגיעה לאחר שבע שנות בצורת והתמודדה חזק על האליפות, כאשר מכבי תל אביב פתחה רע אך התאוששה תוך כדי העונה, ולא נוצחה בשמונת המשחקים שקדמו למשחק עם הירוקים במחזור ה-29.

        טל לנדאו הירוק בן ה-24 זוכר את המשחק: "מכבי תל אביב פתחה רע את העונה, אך לאט לאט התחברה ובאותם ימים שיחקה את הכדורגל הכי טוב בארץ. אנחנו היינו חייבים את הניצחון בשביל להמשיך לרוץ חזק לאליפות. היה משחק מטורף, קצב מדהים, התקפות לשני הצדדים. בסביבות הדקה ה-60 ז'אטאוטס עשה 0:1 לנו והיינו בשמיים, אבל בערך עשר דקות לסוף אבי נמני השווה ל-1:1 והרג אותנו. כל זה עד הדקה ה-94, כשיוסי בניון קיבל כדור באגף שמאל, עבר כמה מגנים ובלמים, הגיע בערך 18 מטר מול מרכז השער ואז בסיבוב בעט לפינה השמאלית. זה היה אחד המשחקים והרגעים הכי מהנים שלי כאוהד, במיוחד כשזה נגד מכבי תל אביב ועוד בבלומפילד".

        הדור הצעיר של אוהדי מכבי תל אביב בעיקר למוד אכזבות מהעימותים, אך יחד עם זאת זכה לעדנה אחת גדולה בדמות המפגש בין השתיים בקרית אליעזר בעונת 2002/3. המשחק זכור עד היום בעיקר בכך שניר קלינגר ספסל אז לראשונה את אבי נמני, מהלך שהוביל לסכסוך הגדול והמתוקשר בין השניים. בפועל, מכבי תל אביב יצאה אז לדרך שהובילה אותו לאליפות באותה עונה.

        גיל הלל, אוהד מכבי תל אביב, נכח בהתמודדות: "ראינו שנמני על הספסל, אבל אף אחד לא ידע יותר מדי במה מדובר והתרכזנו במי שמשחק. על הפתיחה (דקה 7 רשמי) ברוך דגו עשה 0:1 בפנדל אבל מהר מאוד יעקובו הישווה וראינו עוד פעם תסריט של הפסד. ב-2:2 חשבנו שתיקו לא יהיה רע, אבל אז עמיר תורג'מן ועשה 2:3 גדול שהקפיץ את כל האוהדים לשמיים. את הסוף של אותה עונה כולם זוכרים".

        יחסי הכוחות: חד צדדיים לטובת מכבי חיפה

        עוצמת היריבות: 5

        איגביני יעקובו, יוסי בניון, ראובן עטר, מכבי חיפה (ברני ארדוב)
        אולי נחזור לראות משחקים משלהבים כמו בתחילת העשור הקודם, כי הגיע הזמן שהיריבות הזו תחזור להיות מה שהייתה (צילום: ברני ארדוב)