הסיוט של ברצלונה חוזר

אתלטיקו מדריד נחשבת לסוג של כבשה שחורה מבחינת ברצלונה. אמנם בעונה שעברה ניצחו הקטלונים פעמיים את הקולצ'ונרוס, אבל זו היתה הפעם הראשונה בה הם ליקטו מולם שש נקודות שלמות מאז חזרה אתלטיקו לליגה הבכירה ב-2002. אתלטיקו היתה הקבוצה היחידה שניצחה את בארסה בליגה בעונת 2009/10, וחלוציה עושים באופן עקבי חיים משוגעים מול העורף הקטלוני. פרננדו טורס הרשית נגדה שבע פעמים בליגה, כולל צמדים בשני נצחונות מפוארים בקאמפ-נואו, 0:2 בפברואר 2005 ו-1:3 כעבור שנה בדיוק. קון אגוארו הביא לאתלטיקו תיקו 1:1 במשחקו הראשון בקריירה מול בארסה, ובסך הכל כבש מולה שישה שערי ליגה. גם לו יש שני צמדים בשני נצחונות שנכנסו הישר לפנתיאון, אם כי הם הושגו באיצטדיון ויסנטה קלדרון.

אז טורס ואגוארו כבר לא במדריד, אבל לקולצ'ונרוס יש סופר-סטאר חדש בחוד, והוא אימתני אפילו יותר. לרדאמל פלקאו, שהבקיע בעונה שעברה 39 שערים ב-42 משחקים בכל המסגרות במדי פורטו, לא לקח זמן רב להתאקלם בקבוצתו החדשה. הקולומביאני הפציץ לא פחות משבעה שערים תוך שבוע. הראשון הגיע ב-0:2 על סלטיק בליגה האירופית ביום חמישי שעבר, ומאז הוא הוסיף שלושער לרשת סנטאנדר ועוד צמד מול גיחון. למעשה, גם אתמול הוא היה ראוי לשלישיה, אלא שהשער הראשון נרשם לחובת שחקן ההגנה שניסה להרחיק את הכדור אחרי הבעיטה האקרובטית שלו. איכות השערים והיכולות המגוונות מוכיחות מעבר לכל ספק שמדובר באחד החלוצים המרכזיים הטובים בעולם כיום. אפשר לטעון במידה רבה של צדק שרמת היריבות לא יכולה להוות מדד אמיתי (אם כי אותה סנטאנדר השכילה לשמור על שער נקי מול ריאל), אבל דבר אחד בטוח – פלקאו הוא היורש הטבעי של החלוצים שהפכו בעשור האחרון לסיוט בלתי נגמר עבור ברצלונה.

החוליה האחורית של פפ גוארדיולה נראית בתחילת העונה רע בלשון המעטה, בשל הניסויים הרבים שעורך המאמן, שהגיעו לשיאם במופע האימים של חבייר מסצ'ראנו כמעין מגן ימני במחצית הראשונה מול ולנסיה. לאור העובדה כי הרכש הטורקי החדש של אתלטיקו ארדה טוראן פתח את העונה בסערה באגף השמאלי, כדאי מאוד לקטלונים להפסיק לאלתר. התוצאה 2:2 הפכה לחביבה במיוחד על בארסה – כך הסתיימו ארבעה ממשחקיה בחודש האחרון. מצד שני, ג'רארד פיקה אמור לחזור להרכב אחרי פציעה, ואלה חדשות מעולות מבחינת גוארדיולה. חדשות טובות עוד יותר מדברות על כך ששלושה משחקי הליגה הביתיים שלו מול קולצ'ונרוס הסתיימו בנצחונות בתוצאה המצטברת 3:14. התוצאה הצפויה, אם כך, תהיה באיזור 2:5 לבארסה עם צמד לפלקאו, ואת ההצגה הזו ממש לא מומלץ להחמיץ.

בעונה שעברה עמד יופ היינקס במרכז הסערה כאשר הגיע עם לברקוזן שלו לאליאנץ ארנה במחזור ה-30, כאשר כבר סיכם את המעבר לבאיירן בקיץ. ניצחון היה חיוני לבווארים כדי להשיג כרטיס לליגת האלופות, ומבחינת המאמן הוותיק היה מדובר בניגוד אינטרסים מובהק ביותר. התוצאה, 1:5 לבאיירן שזה עתה נפרדה מלואיס ואן-חאל ונשמה לרווחה, לא הפתיעה איש. כעת מארח היינקס את קבוצתו לשעבר, כשמצבו לא יכול להיות טוב יותר. שמונת המשחקים האחרונים של באיירן בכל המסגרות הסתיימו בניצחונות, עם הפרש שערים כולל 0:23. בגרמניה מתחילים לדבר על פריחתה של הקבוצה הטובה באירופה, אם כי מסקנות מסוג זה עדיין מוקדמות מאוד.

אלא שהזרקור יופנה בשבת דווקא לרובין דוט, מחליפו המסכן של היינקס. לברקוזן הובסה במחזור הקודם 4:1 בביתה, בדרבי נגד היריבה המתועבת קלן, אבל הסיפור של דוט במקרה זה כואב אפילו יותר. מעטים מחוץ לגרמניה מכירים את הסוגיה לעומק, אבל דוט מונה, באופן מעורר מחלוקת, בקיץ 2007 למאמנה של פרייבורג במקומו של פולקה פינקה שכיהן בתפקיד במשך 16 שנה והיה האליל הגדול של האוהדים. ההחלטה להיפטר מפינקה, שהחזיק בשיא המאמן המתמיד ביותר בתולדות הכדורגל הגרמני, לא עברה בשקט, ודוט נאלץ להתמודד עם עוינות אינסופית מצד מחנות רבים ביציעים. ארבע שנים הוא עבד בפרייבורג, העלה את הקבוצה לליגה הבכירה וביסס אותה שם, אבל גם זה לא ריפא לגמרי את פצעי העבר.

פינקה, מצידו, יצא לחופשה ולאחר מכן המשיך את הקריירה ביפן. הוא שב לגרמניה עם כוחות מחודשים רק בתחילת השנה והתמנה למנהל הספורטיבי של קלן. לקראת סיום העונה שעברה הוא אפילו הוזעק לכיסא המאמן כדי להציל את הקבוצה מירידה, ועשה זאת בזכות שלושה ניצחונות רצופים. אז בשבת האחרונה ישב פינקה ביציע וצפה בקלן שלו מפרקת לחתיכות את לברקוזן של דוט. תאמינו או לא, אבל החיוכים המרוצים ביותר על האירוע היו דווקא בפרייבורג.

פינקה הוא שיאן המאמנים, אבל יורגן קלופ תרם למיינץ 18 שנים ברציפות (11 כשחקן ועוד שבע כמאמן הגדול בתולדות המועדון). הוא העלה את הקבוצה לבונדסליגה לראשונה בהיסטוריה, ובזכותו היא הפכה לכריזמטית ואהודה מאוד בקרב חובבי הכדורגל – בדיוק כפי שדורטמונד נערצת בימים אלה. קלופו יישאר לתמיד בלבבות אוהדי מיינץ, וכל ביקור בעיר הוא חג. אלא שהפעם לא ישוב המאמן למגרש שכה אהב – מיינץ עברה הקיץ לאיצטדיון חדיש, וקשה להגיד שהוא מאיר לה פנים. אחרי ניצחון על לברקוזן של דוט במחזור הפתיחה צללה מיינץ למעמקים וספגה רביעיות בשני משחקיה הביתיים האחרונים, מול שאלקה והופנהיים.

כאשר הגיע קלופ למיינץ עם דורטמונד במחזור העשירי בעונה שעברה, היה זה קרב בין שתי הראשונות. מיינץ פתחה אז את העונה עם שבעה ניצחונות והובילה את הטבלה, הצהובים-שחורים עקפו אותה עם 0:2. מאריו גצה, באחד המשחקים האיכותיים ביותר בקריירה הצעירה והמזהירה שלו, היה אז הגיבור הגדול עם שער ובישול. השעייתו של גצה משני המשחקים האחרונים של דורטמונד היא זו שפגעה יותר מכל בקבוצה שהפסידה בשניהם והידרדרה למקום ה-11, בשוויון נקודות עם מיינץ. כעת חוזר "מסי הגרמני" להרכב, והוא חייב לשחזר את ההצגה מעונה שעברה כדי להחזיר את האלופה למסלול הנכון לפני המשחק הקשה במארסיי בליגת האלופות. לקלופו יש הרבה מאוד סנטימנטים לקהל הביתי, אבל הוא לא מעלה בדעתו לרחם עליו.

מכל האומות בעולם, הצמיחה הולנד את המספר הרב ביותר של אחים שהצטיינו בכדורגל, במיוחד ביחס לגודל האוכלוסייה. זה התחיל עם התאומים וילי ורנה ואן-דה-קרקהוף בשנות ה-70', המשיך עם ארנולד וג'רי מורן, ועם ארווין ורונאלד קומאן שזכו יחדיו ביורו 88' בהרכבו של רינוס מיכלס. בשנות ה-90' היו אלה פרנק ורונאלד דה-בור, וגם ריכארד ורוב ויטסחה. אז למי שעוד לא שמע – נא להכיר את שני האחים שיככבו בנבחרת הכתומה בעשור הקרוב, סים ולוק דה-יונג.

השניים החלו לשחק יחדיו בדה-חראפסחאפ, אבל ב-2005 קיבל סים הזמנה להצטרף לאקדמיה של איאקס, ומאז נפרדו דרכיהם. סים, כיום בן 22, הפך בשנים האחרונות לאחד השחקנים החשובים בחלק הקדמי של קבוצת הפאר מאמסטרדם. לוק בן ה-21 הספיק לשתף פעולה עם בן שהר (שהיה אז סהר) בדה-חראפסחאפ, לפני שעבר לטוונטה ב-2009, ומאז נאבקים האחים זה בזה בצמרת. לוק זכה באליפות בעונתו הראשונה בטוונטה, והוסיף שער ניצחון בסופר-קאפ מול איאקס לפני שנה. התשובה של סים לא איחרה לבוא – הוא הבקיע צמד והביא לאיאקס ניצחון במשחק העונה מול טוונטה במאי האחרון. לפחות טוונטה התנחמה בגביע ההולנדי, בו ניצחה בגמר את איאקס. את העונה שעברה, אגב, סיימו שני האחים עם מאזן זהה – כל אחד כבש 12 שערי ליגה.

העונה מוביל בינתיים האח הצעיר, ולא רק בגלל שטוונטה שוב ניצחה את איאקס בסופר-קאפ. לוק נמצא בכושר אדיר, עם חמישה שערי ליגה בשישה משחקים, וגם הספיק להתכבד בשער הבכורה במדי הנבחרת הלאומית שנכבש מול פינלנד בתחילת החודש. סים הסתפק בינתיים בשני שערי ליגה בלבד, אם כי הבקיע אתמול גם במשחק גביע. בשבת היריבות הספורטיבית בין השניים תימשך, כאשר טוונטה מובילה את הטבלה ביתרון נקודה על איאקס, אבל הם יתחבקו כהרגלם אחרי שריקת הסיום.

העונה שהתחילה באנפילד עם ציפיות כה גדולות עומדת כעת בסימן שאלה ענק. ניצחון החוץ המתוק על ארסנל לפני חודש נראה כמו זיכרון רחוק מאוד, ההתלהבות שהחדיר בקבוצה לואיס סוארס דועכת לאיטה, ושני הפסדים רצופים היו קשים מנשוא. זה אולי בסדר להפסיד בסטוק, אך הדרך בה התפרקו האדומים במגרשה של טוטנהאם, בעיקר מנטלית, גורמת למשחק הקרוב מול וולבס להפוך לקריטי.

שני המפגשים עם הזאבים בעונה שעברה זכורים היטב לאוהדי ליברפול. ההפסד הביתי במשחק האחרון של 2010 חרץ למעשה את גורלו של רוי הודג'סון, אם כי הוא הצליח לשרוד בתפקיד שבוע נוסף, עד אשר הוחלף על ידי קני דלגליש. ניצחון החוץ 0:3 חשוב משתי סיבות – פרננדו טורס הבקיע את שני השערים האחרונים שלו במדי הקבוצה, בעוד ראול מיירלש שלח לחיבורים את אחד הכדורים היפים ביותר של העונה. כעת שניהם בסטמפורד-ברידג', ומתקבל הרושם שהפורטוגלי חסר מבחינת האדומים הרבה יותר מאשר הספרדי. בהיעדרו של צ'רלי אדם המושעה, זה יכול להיות הרגע הגדול של סטיבן ג'רארד. בחוגים מסוימים כבר מתייחסים אליו כאל שחקן עבר, והקפטן שחזר אתמול מפציעה במשחק גביע הליגה מול ברייטון מקבל הזדמנות לקחת מנהיגות ולהחזיר את התקווה, לפני שיהיה מאוחר מדי.