בדיבורים אנחנו טובים, בטניס קצת פחות

אין מילה שמסכמת את מפגש הדייויס של ישראל מול קנדה יותר טוב מאשר "כישלון". אם תרצו שתי מילים, אז בבקשה "כישלון גדול". עם כל הכבוד לואשק פוספיסיל (יש המון והוא יבוא לידי ביטוי בהמשך הטקסט), לא זכור מפגש בו טניסאי בודד ניצח את כל ההתמודדות. אפילו יורגן מלצר, שהיה בשיאו ובמקום התשיעי בעולם והשיג ניצחונות הרבה יותר קלים מול דודי סלע והראל לוי, נזקק לניצחון של מרטין פישר במשחק הקובע כדי להעלות את אוסטריה לבית העליון.

מה שמעצים את הכישלון ומחדד אותו עוד יותר הוא המזל הגדול של ישראל. לא רק שהנבחרת זכתה להגרלה נוחה וביתית, אלא היא גם נהנתה מפציעה של שחקן נהדר כמו מילוש ראוניץ', שהעניק לישראל נקודה במתנה כשהחליט לשחק למרות הפציעה שלו ביום שישי וב-20 אחוזים מהיכולת שלו. כשמעיפים מבט אל עבר שאר הנבחרות ששיחקו במפגשים המקבילים, מוצאים שם נבחרות כמו צ'כיה של תומאס ברדיך וראדק סטפאנק, קרואטיה של מארין צ'יליץ' ואיבן דודיג, דרום אפריקה של קווין אנדרסון, אוסטריה של יורגן מלצר, אוסטרליה של ברנר טומיץ' ולייטון יואיט וכמובן שוויץ של רוג'ר פדרר וסטניסלס ואווינקה.

צפו בפוספיסיל סוגר עניין מול ויינטרוב

לפני המפגש עם קנדה שמענו הרבה סיסמאות, אפילו של שחקני הנבחרת, על כך שכאן בבית ישראל פייבוריטית מול כל נבחרת שתפגוש, ובטח מול קנדה. כמובן שאף אחד לא התייחס ברצינות לוואשק פוספיסיל או צפה במשחקים שלו מול רוג'ר פדרר, חואן איגנסיו צ'לה או פליסיאנו לופס.

זאת מפני שיותר קל להגיד שכאן בבית, ישראל יכולה לנצח כל נבחרת. השחקנים הישראלים הם לוחמים, הקהל תמיד דוחף אותם לניצחון ודודי סלע יכול לנצח כל יריב כאן בארץ (חוץ מיורגן מלצר ו-ואשק פוספיסיל כמובן). גם מזג האוויר החם בטח יפריע לקנדים, ששכחו איך נראית קנדה בכלל ובטח את מזג האוויר שלה.

כל הסיסמאות והקלישאות הללו התפוצצו לנו בפנים בסוף השבוע האחרון. מרוב דיבורים שחצניים על לחימה ואווירה, שכחו שגם צריך לשחק כאן טניס כדי לעבור התמודדות כזו. ובזה, לפחות כרגע, אנחנו לא כל כך טובים. בטח לא מספיק בשביל להיות בבית העליון של גביע דייויס.

דודי סלע נמצא אולי בכושר הגרוע ביותר בקריירה שלו וגם במשחק מול פטר פולנסקי (אולי שחקן הדייויס הרע ביותר שנראה פה בשנים האחרונות) הוא נראה רע, אנדי רם ויוני ארליך גם רחוקים משיאם וההפסד שלהם בשבת ממש לא מפתיע את מי שעוקב אחריהם קצת ולא נכנע לקלישאות על כך שמדובר ב"אחד הזוגות הטובים בעולם".

אמיר ויינטרוב נמצא בעלייה ועשה הרבה מעבר למצופה ממנו, אך הוא עדיין רק אקס פקטור ולא שחקן שאמור להכריע מפגשים בעלייה על הבית העליון. נבחרת כזו לא מספיק טובה בשביל להגיע לבית העליון וצריך לומר את האמת.

בניצחון על ויינטרוב, הוכיח ואשק פוספיסיל שוב שהוא נמצא בכמה דרגות מעל כל השחקנים בהתמודדות הזו. הנפיל הקנדי ניפק משחק חלש בהרבה מזה שהציג מול דודי סלע, ביצע הרבה טעויות לא אופייניות מהקו האחורי וגם כמעט ולא ביקר ברשת בשל העייפות שסבל ממנה. אבל גם זה, ובעיקר יום הגשות חלומי, מספיק לו כדי לנצח את ויינטרוב.

פוספיסיל שחקן מוכשר מאוד ועדיין צעיר (21). אין ספק שמדובר בפוטנציאל גדול, ובעיקר בילד טוב וממושמע, שיודע לעבוד ובעל עוצמה מנטלית ונפשית מרשימה במיוחד. קשה להגיד אם מדובר כאן בשחקן שיגיע לרמות הכי גבוהות, וברור שהוא צריך לשדרג את המשחק שלו בצורה משמעותית כדי לעשות את זה, אבל בהחלט מדובר בפוטנציאל שיכול לשהות בטופ 30 לאורך זמן ולא להבלחות קצרות ופה ושם לעשות איזו הפתעה גם בטורניר גרנד סלאם. יהיה מרתק להמשיך לעקוב אחרי ההתפתחות שלו, בעיקר אחרי הדחיפה שהוא קיבל אחרי הניצחון על ויינטרוב, שהיה הרבה יותר חד צדדי מכפי שהתוצאה בסוף מספרת.

לגבי המשחק בין דודי סלע לפטר פולנסקי באמת שחבל להרחיב את הדיבור. זו הייתה התמודדות ברמה שלא מתאימה למעמד, ובעיקר עם שחקן שמדורג במקום ה-573 בעולם ולא במקרה. המשחק שלו הזכיר לי מעט את לורן בראם. מי שלא מכיר אותו, אז מדובר בשחקן מלוקסמבורג, שפרש לפני שנתיים מטניס פעיל ובכל זאת קיבל זימון לנבחרת הדייויס לפני המפגש מול בריטניה. זה נגמר עם 6:0, 6:0, 6:0 מול אנדי מארי תוך 50 דקות. ההתמודדויות הללו לא מוסיפות הרבה כבוד למפעל. נהפוך הוא.

אחרי היום הראשון, בו בחרתי לנסוע לרמת השרון, ביומיים לאחר מכן נאלצתי לצפות במשחקים בטלויזיה. ולמה אני אומר נאלצתי? בגלל שלמה צורף. האיש מבין בטניס, עשה עבודה אדירה בעבר עם עמוס מנסדורף וגם עם דודי סלע, אך פשוט לא יכול לפרשן בטלויזיה. זה לא רק הזלזול (סופסיפיל? פוסיסיל? עזבו, מי הוא בכלל? בוא נקרא לו הקנדי!) והפנאטיות כלפי כל מה שלא ישראלי (אנדי רם ויוני ארליך הזוג הכי טוב בעולם? באמת?), אלא בעיקר שלל הכובעים שהוא חובש במהלך משחקים אותם הוא כביכול מפרשן.

לא ייתכן שפרשן יקום באמצע המשחק מהעמדה שלו ויצעק הוראות לשחקן, שגם יענה לו וינהל איתו דיון (כמו שעשה צורף לדודי סלע ביום שישי). אין דבר כזה בשום ענף ספורט בשום מקום בעולם ואסור שיקרה גם כאן. מישהו יכול לדמיין את מאטס וילאנדר קם במהלך משחק אותו הוא מפרשן ברולאן גארוס ונותן הוראות לרובין סודרלינג? לא ייתכן שפרשן יחזור במהלך השידור כמה פעמים על משפט כמו: "אני מקווה שאמיר ויינטרוב ימצא כבר איזה ספונסר בקרוב, כדי שאני אוכל להתחיל לנסוע איתו בכל העולם". ונכון שהשיפוט מרגיז, בטח כשמדובר בהחלטות נגד שחקן ישראלי, אבל זו לא סיבה להגיד: "מה זה? מה אתה עושה?! רגע, זה הבן של שוקי. אני מכיר את שוקי והוא דווקא בחור טוב. מה יש לו לזה? לבן שלו? הוא בסדר?".

מעל הכל, פשוט לא ייתכן שפרשן יצעק "יאללה, אינעל רבאק" באמצע שידור, כפי שהוא עשה במשחקון האחרון והדרמטי של משחק הזוגות. זו לא "צבעוניות" או "אטרקטיביות", זה סתם גסות רוח וגועל. כמעט כמו החגיגות בקהל אחרי כל החטאה של סרב ראשון קנדי, מנהג מגונה שכנראה לא ייפסק בישראל לעולם.

טניס בוואלה! ספורט