לעולם לא תצעדי לבד, שאגו 41 אלף גרונות באנפילד (ה-605 הנותרים הגיעו מאיסטנבול) בסיום המשחק מול גלאטסראי. אבל, עם החלטות כמו שקיבל האיש על הקווים במהלך המשחק, ליברפול, גם אם עטופה בחום האוהדים המשכר, לא תצעד לשומקום.
עם ה-0:0 ודווקא בגלל שהיה זה יום אפור באופן יוצא דופן למייקל אואן, ויום לא הרבה יותר מוצלח לכוכב העולה שמאחוריו, סטיבן ג'רארד, במשחק מול גלאטסראי אפשר היה לראות שלליברפול יש, או לפחות יכול להיות, הרבה כדורגל. הגנת הבטון נראתה יצוקה חזק מתמיד, צ'אבייר, שהצטרף מאברטון, הוסיף מימד של עומק באגף ימין ודידי האמאן, במשחק ענק, היה המוח והדבק במרכזה של מכונה משומנת היטב. ההצגה של האמאן, אולי האיש הכי פחות מוערך תקשורתית בליברפול ביחס למה שהוא נותן על המגרש, לא היתה מקרית ואין כמו פנקסי הצ'קים, שנופפו מולו לאחרונה מקורבים לריאל מדריד, כדי להמחיש זאת.
הבעיה הגיעה, ולא בפעם הראשונה העונה, ביכולת לפצח הגנה שמצטופפת. למרות ההזדמנויות הרבות והיום הגדול שתפס מונדראגון, לליברפול פשוט נגמרו הפטנטים נגד החומה הטורקית. ואת חוסר היכולת למצוא מרפא למחלה הזאת, חייבים לזקוף לחובתו של תומפסון (הוייה לא יוצא נקי), שגם עם ספסל מלא שפנים, לא מצליח לחבר את הקסם הפשוט שנקרא חילוף שמשנה משחק.
דקה 60, 0:0. גלאטסראי כבר ויתרה מזמן על ניצחון, ליברפול לא עושה יותר מלשגר טילים מחוץ לרחבה, אבל תומפסון עדיין מאמין שהשינוי יגיע מעצמו. עוברות 7 דקות, שמיצר נכנס במקום קארגר. חילוף התקפי? ריסה מחליף את קארגר כמגן שמאלי, שמיצר מחליף את ריסה בכנף שמאל. זו מידת היצירתיות שמרשה לעצמו תומפסון. דקה 72, ג'רארד נפצע. על הספסל מחכה אחד ממוחות הכדורגל המבריקים באירופה, יארי ליטמאנן, ואחד החלוצים המבטיחים באותה יבשת, הצ'כי מילאן בארוש. היום החלש של אואן חושף את הסקי במלוא מערומיו, וליברפול נראית תקועה. מילא ההתעקשות על הסקי בהרכב, עכשיו ודאי ידחפו הנסיבות את תומפסון לשינוי מערך, שיאתגר את ההגנה הטורקית קצת יותר מהגבהות לאמצע ובעיטות מרחוק? לא בבית ספרנו. סבא מקאליסטר נכנס בדיוק על המשבצת של ג'רארד. הדקות עוברות, שחקני גלאטסראי כבר דורכים אחד על השני בתוך רחבת החמש, אואן והסקי לא מוצאים תשובות, אבל הקהל במרסי-סייד לא מוותר ונותן עוד פוש של אנרגיה. חילוף מנצח של דקות הסיום? זבביר. ליטמאנן ובארוש שומעים את שריקת הסיום יבשים ולבושים מהספסל.
ראיון אחרי המשחק, תומפסון שופע מחמאות לשחקנים על המחויבות, הנחישות וההקרבה ומדבר על חוסר המזל מול השער. נזכרתי בבחור צעיר ששמעתי פעם מקרוב, לבוש בצבע חאקי-זית, עם שני פסים על הכתף, מחמיא לקבוצה של בחורים צעירים ממנו בשנתיים, לבושים בצורה דומה, על ההתמדה שגילו במסע ניווט אותו הוא הוביל, לעבר יעד אליו לא הגיעו. חודשיים מאוחר יותר סבלו שניים מאותה חבורה מהתייבשות חמורה, אחרי עוד ניווט לא מוצלח במיוחד של ההוא עם הפסים. ליברפול עשתה צעד ענק בשנתיים האחרונות, אבל עכשיו, גם אם לא נעים להודות, היא קצת תקועה. מישהו או משהו יתייבש כאן בסוף. אם לא תהיה זו השמרנות של תומפסון, יהיו אלה הכישרון של אואן, הסיכויים לזכות בתואר רציני (עם כל הכבוד לגביע אופ"א) והכי חמור - האנרגיות של הקהל הכי נפלא בעולם.
לא לבד, אבל גם לא ממש צועדת. ליברפול
21.2.2002 / 1:49