סיכום השבוע ב-NFL: עורבים בפינה

לרייבנס נמאס מהעליונות של הסטילרס, קאם ניוטון מפגיז והפגרה עשתה רע להגנות. גרייזס עם הגיגי מחזור הפתיחה

אריאל גרייזס

חיכינו, חיכינו, ציפינו, ציפינו ובסוף זה חזר ובגדול. אחרי פגרה שנמתחה הרבה יותר מדי ופרי-סיזן עצבני ועמוס בהעברות הגיע סוף סוף הדבר האמיתי ולמרות שראינו מעט מדי משחקים צמודים והרבה יותר מדי בלו-אאוטס, קשה להגיד שנרשמה אכזבה. אז במקום לקשקש יותר מדי, הנה סיכום המחזור שלי:

עוד בוואלה! NEWS

ההמבורגר שמשנה את כללי המשחק

לכתבה המלאה
אולי זה קצת נבלע, אבל טד גין ג'וניור מסן פרנסיסקו היה אחראי על הישג מיוחד: החזרת פאנט והחזרת בעיטת פתיחה בהפרש של פחות מדקה לטאצ'דאון (צילום: AP, Paul Sakuma)

עוד על ספורט אמריקאי - בבלוג של אריאל גרייזס

- שאלו פעם את המאמן האגדי של אוהיו סטייט, וודי הייז, למה הוא הולך על המרה לשתי נקודות כשהוא הוביל ביותר מ-30 הפרש על היריבה השנואה ממישיגן. התשובה שלו: "כי אי אפשר היה ללכת על שלוש". ככה הרגשתי כשבולטימור עשתה טריק קטן כדי ללכת על ההמרה לשתי נקודות ביום ראשון מול הסטילרס, למרות שהובילה כבר ב-20 נקודות – זה לא היה סתם ניצחון, זאת היתה הצהרת כוונות . לבולטימור נמאס שפיטסבורג מתייחסת אליה כמו האחות הקטנה והיא לא עצרה את עצמה בכלל במשחק, כמו שהיא בדרך כלל עושה. מעכשיו, אמרו בבולטימור, תתחילו לקחת אותנו ברצינות

- מצד שני, אסור לשכוח, חלק גדול מהניצחון הזה הושג בגלל לא פחות משבעה איבודי כדור של הסטילרס – תופעה שספק אם תחזור מתישהו בקרוב. לרייבנס אסור לנוח עכשיו על זרי הדפנה ולחשוב שהם הרבה יותר טובים מהסטילרס (כמו שהפטס חשבו שנה שעברה אחרי ה-45-3 על הג'טס), להיפך - פיטסבורג תהיה עכשיו חיה פגועה וככזו היא תהיה מסוכנת פי כמה.

אחלה משחק, אבל אנקואן בולדין לא יכול לנוח על זרי הדפנה (צילום: AP, Patrick Semansky)

- אם יש משהו שאפיין את סוף השבוע הזה אלה התצוגות ההתקפיות המרשימות, חלקן ממקומות שלא ידענו שהן מסוגלות לבוא משם. הנתון שהביאו ב-ESPN היום היה שלראשונה בתולדות הליגה היה לנו מחזור עם חמישה משחקים שבהם שני הק"בים מסרו ליותר מ-300 יארד. מה זה אומר? ובכן, קודם כל שהאוף-סיזן המקוצר פגע כנראה יותר בהגנות, שעדיין לא מסונכרנות, שהמגנים עדיין לא מתקלים כמו שצריך (ראו הט"ד ל-99 יארד של ווס וולקר או ההחזרה של קוב מול ניו אורלינס) מאשר בהתקפות, במיוחד אלו שבהן לא חלו שינויים גדולים בפגרה האחרונה.

- הסבר נוסף, ששווה לחשוב עליו להתפוצצות של הק"בים, הוא שהחוק החדש של בעיטת הפתיחה מה-35 יארד במקום מה-30, גורם לנקודת הפתיחה לכל דרייב להיות עמוקה יותר, מה שמוביל לדרייבים ארוכים יותר וגם, אולי, ליותר מסירות. אין לי הוכחה אמיתית לטענה הזאת, אבל ההרגשה שלי היא שבכל המשחקים שצפיתי בהם נקודת הפתיחה לדרייב היתה בממוצע באזור ה-20 יארד ליין או אחורה מכך.

- והגיע הזמן להגיד את זה כבר עכשיו – עם כל הכבוד להחזרה המדהימה של קוב ולט"ד בהחזרה של טד גין ג'וניור – אין שום הצדקה לשחקנים לצאת מהאנדזון במקום לכרוע, כשהם תופסים את הכדור 5 יארדים או יותר עמוק בתוכו. אם הם מצליחים להגיע לקו ה-20 הם מרוצים מעצמם ובחלק לא קטן מהמקרים גם מתבצעת עבירה שגוררת דרייב שמתחיל מה-10. פשוט אין הצדקה לזה – ואני בטוח שמאמנים יבינו את זה מהר מאוד.

כשההגנות כל כך רופסות, ארון רוג'רס ודרו בריס מפציצים (צילום: AP, Morry Gash)

- אני יכול להסביר את הניצחון של הבילס מול הצ'יפס (תקראו למטה), אני יכול להסביר את צ'אד הני מוסר ל-400 יארד (ההגנה של הפאטס, אלא מה?) אבל אין דרך בעולם שאני מסוגל להסביר את מה שקאם ניוטון עשה מול אריזונה. במשחק של הפטריוטס הראו באיזה שלב שלבריידי יש 412 יארד ומדובר בשיא קריירה (יותר מאוחר הוא העלה את זה למשהו אסטרונומי) – פאקינג קאם ניוטון עשה כמספר הזה, מספר שהול אוף פיימר עצום מעולם לא עשה עד אותו יום, בפתיחה הראשונה שלו אי פעם! ואנחנו לא מדברים פה על שחקן שנודע ביכולת המסירה שלו.

אני רוצה להסביר לעצמי את התופעה הזאת והדרך היחידה שאני מסוגל לנמק את זה היא שהקרדינלס זלזלו. זה נכון במיוחד בט"ד הראשון של סטיב סמית', שהיה לגמרי פנוי, אולי כי אף אחד באריזונה לא חשב שניוטון בכלל מסוגל לזה. את האמת נוכל לגלות אולי כבר בשבוע הבא כשהפנת'רס יפגשו את ההגנה הקשוחה של גרין ביי.

- בכל מקרה, המשחק הזה, וגם זה של דנבר הוכיח דבר אחד די ברור – בקרוליינה חיכו הרבה יותר מדי עם הפיטורים של ג'ון פוקס. נכון, שתי הקבוצות הפסידו, אבל הדרך, אוי הדרך.

לך תסביר הצגה כזו במשחק הראשון. קאם ניוטון (צילום: AP, Ralph Freso)

- המשחק של האיגלס מול הראמס, בניגוד להרבה משחקים השבוע, נתן לנו דווקא בדיוק את מה שציפינו מצידם של האיגלס. מייקל ויק אולי לא היה מרשים כמו שהוא היה מרבית העונה שעברה, אבל הוא היה מספיק טוב כדי להנהיג את הקבוצה שלו לניצחון. מה שהיה מעניין במיוחד היתה דווקא ההגנה של הנשרים, שמצד אחד ישבה על סאם ברדפורד כל הערב ולא נתנה לו מנוחה (תלמד, בליצ'יק, זה פאס ראש) אבל מצד שני נתנה לרצים של הראמס לחגוג עליה – בדיוק כמו שציפינו. מה זה אומר לגבי המשך העונה של האיגלס? לדעתי, בעיקר שהם יהיו מאוד תלויים במאצ'אפ שמולם.

- ובכל התצוגות ההתקפיות המדהימות מתבלט לו, ככוכב זוהר, דונובן מקנאב, עם 7 מ-15 ל-39 יארד. אאוץ'!

- נו, אז איך הבילס ניצחו את הצ'יפס, אתם רוצים לדעת? מאוד פשוט – הם בנו יתרון מספיק גדול שאפילו הם לא יוכלו להפסיד.

- האם הקולטס באמת כל כך גרועים בלי פייטון מאנינג כמו שהם נראו מול יוסטון (עוד הצהרת כוונות מצד קבוצה שהיתה הביץ' של הקולטס בשנים האחרונות, דרך אגב)? אני לא בטוח. כן, קרי קולינס חלוד בטירוף, כמצופה משחקן שחזר מהכורסא שלו רק לפני שבועיים (וזה המקום בהחלט לתהות על החוכמה שבהחלטה הזאת של הקולטס) אבל אני חושב שההשפלה שראינו שם נבעה יותר מעניין מנטאלי מאשר כל דבר אחר. במשך שנים מספרים לשחקנים של הקולטס שהם מאנינג ועוד 52. שבלעדיו הם קבוצה של 11:5, אז מה אתם רוצים – שהם לא יאמינו בזה? בטח יאמינו.

בינתיים מייקל ויק והאיגלס נראים מצוין (צילום: AP, Jeff Roberson)

בקטנה:

- אם קייל אורטון היה כל כך הרבה יותר טוב מטיבו כמו שכולם אמרו, אני באמת לא רוצה לדעת איך טיבו ייראה בתור פותח

- 15 פנאלטיז חטפה אוקלנד מול דנבר (ועדיין ניצחה). כנראה שיש דברים שלא משתנים

- מסתבר שפוטבול משחקים שישים דקות, ובסוף הג'טס מנצחים

- או שדאלאס מפסידים.

- זה רק אני או שהאיכות של METV עוד יותר גרועה ממה שזכרתי? ובכלל, איפה נעלם ג'וזף פרינס? האם יש כאן עילה, כמו שהציע אחד מהחבר'ה בפאב, לתבוע את METV על דילול תכנים?

אם אורטון נראה ככה, מה זה אומר על טיבו? (צילום: רויטרס)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully