טוב, העונה מתחילה היום ובקושי הספקתי לדבר על ה-NFC, אז כנראה שזה זמן טוב. אפשר לומר, בהכללה גסה, שה-NFC הפוך לחלוטין מהחטיבה המקבילה. אם שם רשימת העולות לפלייאוף נראית כמעט סגורה עוד לפני שהתחילה העונה (אם כי הפציעה של פייטון מאנינג טורפת חלק מהקלפים) ובכלל, מדובר במועדון סגור בשנים האחרונות של ניו אינגלנד, פיטסבורג, בולטימור, ג'טס, אינדי וסן דייגו, כשמדי פעם חברה אחת או אחרת מצליחה להשתחל פנימה (שנה שעברה זאת היתה קנזס, לפני שנתיים סינסינטי) הרי שב-NFC נדמה שהכל פתוח. למעט פילדלפיה, שנראית סגורה לפלייאוף עוד לפני פתיחת העונה, וגם זה כמובן תלוי הרבה ביכולת של מייקל ויק, הרי שאין אף קבוצה שאפשר לומר עליה בודאות שהמקום שלה בפלייאוף בטוח. וזה כמובן כיף לא קטן. אז הנה ההערות שלי על החטיבה הזאת:
הגיגי ספורט אמריקאי שוטפים - בבלוג של אריאל גרייזס
- דטרויט וסט לואיס נראות כמו הקבוצות הקלאסיות להתרומם השנה מהבינוניות שאפיינה אותן בשנים האחרונות. לשתייהן ק"בים צעירים ומבטיחים ומשחק הגנה שהשתדרג בעקבות בחירות דראפט גבוהות שנה אחר שנה. הבעיה עם קבוצות כאלו זה שרף הציפיות גבוה במיוחד ועשוי לרסק קבוצה עם בעיות ביטחון עצמי. זה נכון במיוחד לגבי דטרויט, קבוצה עם לחץ עצום להצליח סוף סוף אבל גם עם מסורת לא פחות גדולה של לוזריות מתקדמת, וכשהשניים מתאחדים בקבוצה אחת הכשלון נראה מובטח. תוסיפו לזה את הכתף השברירית של סטאפורד (שאף אחד לא באמת יודע מה הוא שווה) ותקבלו מתכון לצרות.
- האם זה אומר שאני חוזר בי מההצהרה על כך שדטרויט יגיעו לפלייאוף? לא. אחת, כי אני באמת מאמין בהגנה שלהם (תשאלו את טום בריידי, הוא סבל מנחת ידם בפרי-סיזן) ושתיים כי הבית שלהם נחלש ותהיה להם הזדמנות להצליח כי בבתים אחרים התחרות תהיה גדולה מדי (מזרח ודרום) או שהקבוצות חלשות מדי (מערב, כמובן).
- לראמס כמובן יש משימה קלה יותר. סיאטל לקחה את הבית שלה כברירת מחדל שנה שעברה ועכשיו שבראדפורד התבגר בשנה, קיבל רסיבר-שניים נורמליים, הוא אמור לקחת את הבית בהליכה. הניינרס נראים שהם רק מחפשים את הבחירה הראשונה בדראפט שנה הבאה (אחרת איזה סיבה יש להם להמשיך לפתוח עם אלכס סמית'?) ולסיאטל ייקח זמן לעבור לעידן פוסט-האסלבק. ופה אנחנו מגיעים לאריזונה
- הקרדינלס הם אלו שאמורים לתת תחרות לא רעה לראמס. להזכירכם, זאת אותה קבוצה שרק לפני שלוש שנים הגיעה לסופרבול. אז נכון, כבר אין להם את קורט וורנר וגם לא את אנקואן בולדין. אבל כן יש להם עדיין את פיצג'רלד ועכשיו יש להם ק"ב שעשוי לתת להם את מה שהם מחפשים. קולב הוא לא וורנר אבל הוא בטח שדרוג על מה שהיה לקבוצה הזאת שנה שעברה (הנה חידה ניקבו בשמות שני ק"בים שפתחו לאריזונה שנה שעברה. בין הפותרים יוגרל דרק אנדרסון). האם זה יספיק? כנראה שלא
- אמרתי שאני רואה את הרדסקינס כקבוצה שהכי תתקרב לפלייאוף מה-NFC מזרח, שהיא לא פילדלפיה. למה? כי אני עדיין מחזיק משנהאן כמישהו שמבין משהו בפוטבול (וכן, אני יודע שרקס גרוסמן הולך לפתוח להם), כי הג'איינטס לדעתי הולכים ונחלשים מעונה לעונה וכי הקאבויוז הולכים לגלות שגם טוני רומו בריא זה לא מספיק.
- לגבי פילדלפיה. אני יודע שיש הרבה שאומרים ואני ביניהם שאין מצב שמייקל ויק משחזר את העונה הקודמת. ושבכלל, מדובר בבלוף. אבל בואו נשים דברים על השולחן גם עם מייקל ויק בינוני, לאיגלס יש הגנה חזקה מאוד וכמה שאני לא משתגע על דברים שאנדי ריד עושה הוא עדיין מאמן עונה סדירה מצוין שיודע להוציא את המקסימום מהקבוצות שלו.
- זאת העונה שג'יי קאטלר יסופסל מתישהו. תרשמו
- זאת העונה שמאט ריאן צריך להוכיח שהוא יותר מק"ב עונה סדירה טוב. הוא לא
- זאת העונה האחרונה שלדרו בריס יש הזדמנות אמיתית לסופרבול. כבר שנה שעברה מספרי האינטרספשנס שלו הרקיעו שחקים (שני רק לאיליי מאנינג. אאוץ'!) ועם הגוף המזדקן והגנה בעייתית משהו הוא יילך ויתקשה להתקרב למשחק הגדול. ניו אורלינס חייבת השנה לקחת את הבית שלה כדי לא להקלע למשחק חוץ בפלייאוף. כדי להצליח, היא חייבת לפתח משחק ריצה אמיתי, ולא רק כזה שמטרתו הוא לאפשר מסירה. אם הם ישתמשו באינגרם בחוכמה, אולי זה גם ייקרה
- הקבוצה שבאמת עושה את זה ב-NFC היא גרין ביי. וזאת בדיוק הסיבה שאני רואה אותם חוזרים לסופרבול.
