יותר דקות, אותו ספסל: יוסי בניון בארסנל

סאגת המעבר של יוסי בניון הייתה אחת הביזאריות ביותר שנצפו בכדורגל האירופי בשנים האחרונות. אחרי שהחליט לעזוב את צ'לסי, קושר הקפטן הישראלי בשבוע האחרון למספר בלתי נתפס של קבוצות. היו שם ליברפול, טוטנהאם, ניוקאסל, סנדרלנד, ליל, רומא, גלאטסראי, קבוצה רוסית ששמה נותר חסוי (כנראה צסק"א מוסקבה), ואני מצטער מראש אם שכחתי מישהי – כולן עמדו לכאורה בתור כדי להחתים אותו. יש גם הסבר מחמיא קצת פחות – אין ספק שסוכנו רונן קצב ירה לאחרונה בכל הכיוונים האפשריים על מנת להבטיח שמרשו יברח מסטמפורד ברידג', וחלק מהאופציות שהוזכרו לא היו רלוונטיות באמת. כך או כך, ההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר היא הטובה ביותר עבור המשך הקריירה שלו – לפחות נכון לרגע חתימת החוזה, מאחר שהעברתו של מיקל ארטטה בשנייה האחרונה של חלון ההעברות אינה משחקת לטובתו של הישראלי. בניון לא ירד ברמה, אלא הגיע לקבוצת פאר שתשחק בליגת האלופות, ויש לו גם סיכוי סביר לקבל דקות משחק רבות יחסית ברוטציה.

בחודשים האחרונים נהוג בתקשורת לחבוט בארסנל, להשמיץ את מאמנה ארסן ונגר, לדרוש את פיטוריו ולהמעיט ביכולתה לשוב לפסגת הכדורגל האנגלי. יש צדק רב בטענות כלפי הצרפתי שלא זכה בתואר כבר שש שנים ברציפות, ולא מצליח באופן עקבי להשאיר באיצטדיון האמירויות את השחקנים המרכזיים של הקבוצה. מה שהחל בעזיבה של אלכסנדר חלב ומתיו פלאמיני לפני שלוש שנים, המשיך בסכסוך עם עמנואל אדבאיור, והסתיים החודש בנטישה של ססק פברגאס וסמיר נאסרי. אלא שלא יהיה חכם ללעוג לשיקול דעתו של אחד המאמנים המצליחים ביותר בפרמיירליג בשני העשורים האחרונים.

קחו, למשל, את סוגיית השוער, בגינה ספג המנג'ר אינסוף עלבונות. הוא הואשם ברשלנות על כך שלא הובא לארסנל שוער ברמה העולמית הגבוהה, אבל כיום נהנים התותחנים משירותיו של וויטק שצ'סני שעומד להפוך לאחד הטובים בתפקידו בעולם. לו היה מפזר ונגר כספים על ג'יג'י בופון או רנה אדלר, הייתה דרכו של הפולני להרכב נחסמת. האם היה זה הדבר הנכון לעשות? זו עדיין נקודה שנויה במחלוקת שפתוחה לדיון, אך אפשר לראות את קו מחשבתו של המאמן, ורבים אף יסכימו איתו, על אף שלפני שנתיים איש לא הצליח להבין אותו.

אסור בשום אופן להקל ראש בשמיניה המשפילה שספגה ארסנל ביום ראשון האחרון מרגלי מנצ'סטר יונייטד, אולם לא כדאי גם להגזים בחשיבותה. ונגר התייצב למשחק עם הרכב חסר מאוד, במה שמצטייר כתוצאה של תפקוד לקוי בשוק ההעברות, אך גם של מכת פציעות שאינה תלויה בו. ברור לחלוטין שלעולם לא נראה עוד את רביעיית ההגנה של התותחנים מורכבת מקארל ג'נקינסון, לורן קוסיילני, יוהאן דז'ורו וארמאן טראורה (למעשה, האחרון כבר נמכר אתמול לקווינס פארק ריינג'רס, שמתאימה הרבה יותר למידותיו).

ההימור על קוסיילני שנרכש בקיץ שעבר בסכום מופרז נכשל, אבל פציעותיהם של בקארי סאניה ותומאס ורמאלן הן שהשפיעו על העורף יותר מכל. תומאש רוסיצקי, עם כל הסימפטיה לעברו הנפלא, הוא שחקן עבר. שיבוצו בהרכב מול השדים האדומים נבע מחסרונם של ג'ק ווילשיר, אלכס סונג ואבו דיאבי. אנדריי ארשבין לא נמצא, לצערם הרב של אוהדי ארסנל, במצב המנטלי הנכון לשחק בהרכב הראשון בימים אלה. הוא היה שם אך ורק בשל השעייתו של ג'רביניו. מול יונייטד התייצבה ארסנל בהרכב של קבוצת מילואים. אפילו אוהדיה השרופים בקושי הכירו את שמו של פרנסיס קוקלאן, שדווקא היה סביר. תוסיפו לכך את מצב הרוח העגום בעקבות הטיפול הבעייתי בעזיבתם של פברגאס ונאסרי וההשפלה התקשורתית שליוותה את הקבוצה לאור פתיחת העונה החלשה, ותקבלו את הסיבות לפיאסקו. "תוציא כבר את פנקס הצ'קים", דרש קבל עם ועדה ג'ורג' גרגהאם מ-ונגר. אז הוא הוציא ופתר חלק ניכר מהבעיות בסגל.

בשנה האחרונה חלה נסיגה מסוימת ביכולתו של פר מרטסאקר, אך עם 75 הופעות בנבחרת בגיל 26, נראים שמונה מיליון ליש"ט ששולמו תמורתו כמחיר מציאה. אם הגרמני יתאקלם במהירות ויישאר כשיר, שיתוף הפעולה שלו עם ורמאלן במרכז ההגנה ישכיח מהר מאוד את קוסיילני וסבסטיאן סקילאצ'י. אנדרה סנטוס שנרכש מפנרבחצ'ה הוא לא המגן השמאלי האידיאלי, אך תרומתו למשחק ההתקפה נהדרת, והוא מהווה כיום שחקן הרכב בנבחרת ברזיל. תוסיפו לכך את סאניה מימין, ותקבלו חוליית הגנה שלא צריכה לספוג שמיניה גם בעשרה משחקים במצטבר. בחוד סבלה ארסנל מהיעדר מחליף ראוי לרובין ואן-פרסי שנוטה להיפצע הרבה יותר מדי. מרואן שמאח מחמם את הספסל, ניקלאס בנדטנר המתוסכל הועזב סוף-סוף בהשאלה לסנדרלנד, אבל יש לתותחנים תקווה חדשה. פארק צ'ו-יונג הקוריאני הוא שחקן שהתאמתו לליגה האנגלית מוטלת בספק, אך הוא הצטיין במונדיאל, והיווה את אחת מנקודות האור הבודדות במונאקו שירדה ליגה בעונה החולפת.

עד כאן עניינים שלא קשורים ישירות לבניון. החתמתו של הישראלי נובעת מהצורך הקריטי להוסיף יצירתיות לקישור שנותר מיותם ללא נאסרי ופברגאס. ווילשיר לא יכול להיות עושה משחק קלאסי, בעוד סונג וארון ראמזי מצטיינים בעיקר בקישור האחורי. דיאבי מסוגל, באופן תיאורטי, לשחק בעמדה קדמית, אך ברור לחלוטין שהוא לא היה האופציה המועדפת על ונגר. התותחנים היו זקוקים נואשות לשחקן שיודע למסור את הכדור האחרון, וזו העמדה האופטימלית גם מבחינת בניון. הוא מילא אותה נהדר לא רק בסנטאנדר ובווסטהאם, אלא גם בליברפול. זוכרים את התקופה הטובה ביותר של יוסי בשורות האדומים, עם נגיחת הניצחון מול ריאל מדריד בברנבאו וצמד ב-4:4 המדהים מול ארסנל? זה קרה כאשר סטיבן ג'רארד היה פצוע, והישראלי קיבל את תפקיד האמן החופשי בקישור ההתקפי. לו יכול היה לשחק במשבצת זו לאורך זמן בליברפול, הוא היה הופך לאליל אנפילד. אלא שג'רארד, מה לעשות, בכל זאת כשיר בדרך כלל, ורפא בניטס העדיף להשתמש בבניון כסותם חורים באגפים. רב-גוניותו של הקפטן הישראלי פגעה בו, והדבר הביא בסופו של דבר לסכסוך עם המנג'ר הספרדי ולעזיבה לצ'לסי.

ארסנל השקיעה מחשבה בניסיון להחתים פליימייקר, כאשר עיקר המאמצים הושקעו לשווא במשא ומתן עם ליל אודות אדן הזארד, שחקן שונגר עוקב אחריו מזה מספר שנים. כאשר התברר שהבלגי נשאר אצל אלופת צרפת, ירו התותחנים לכל הכיוונים ואפילו השתעשעו ברעיון המופרך להביא לאמירויות את מאריו גצה מדורטמונד. כאשר הזמן החל ללחוץ, הצטמצמו החיפושים לפליימייקרים עם ניסיון בפרמיירליג. היעד המרכזי שסומן ביומיים האחרונים היה מיקל ארטטה, אבל המגעים עם אברטון נקלעו למבוי סתום, ובניון היווה מבחינת ונגר חלופה טובה. הצרפתי הרי זוכר היטב את ה-4:4 ההוא, ויודע שבניון מסוגל ליצור עם ואן-פרסי שיתוף פעולה לא פחות טוב מזה שהיה לו עם פרננדו טורס. האפשרות להחתים את הישראלי בהשאלה, ללא סיכונים מיותרים, בהחלט קסמה לו. בניון שוכנע שכדאי לו להגיע לצפון לונדון בלי לעבור דירה, בעוד עסקת ארטטה נראתה אבודה. אבל אז, שעה קלה אחרי שבניון המאושר חתם בארסנל, הגיע לשם גם הספרדי שהציב לראשי אברטון אולטימטום בלתי מתפשר.

אין כל ספק שארסנל החדשה תיבנה סביב ארטטה. לא מדובר בילד - הספרדי בן 29, צעיר בשנתיים בלבד מבניון. יתרונותיו על הישראלי נעוצים הן במישור האישי בשל מחויבותו להגיע לארסנל, הן במישור הכספי בגלל 10 מיליון ליש"ט ששולמו תמורתו, והן במישור המקצועי – ארטטה גדל בלה-מאסיה, והוא היורש האולטימטיבי של פברגאס. המשבצת של נאסרי עשויה להיתפס על ידי ג'רביניו. למעשה, אם יבחר ונגר להמשיך במערך 3-3-4, ההרכב האידיאלי עשוי לכלול שניים מתוך ווילשיר, סונג, ראמזי ודיאבי בקישור המרכזי, וארטטה כפליימייקר, בעוד תיאו וולקוט והרכש מחוף השנהב רצים באגפים. זהו הרכב של שחקנים איכותיים ורעבים שבהחלט מסוגל לפלס את דרכו חזרה למאבק על מקום בליגת האלופות, גם אם אליפות תישאר בינתיים בגדר חלום רחוק. חשוב מכך, הם באמת רוצים לשחק עבור הקבוצה, בניגוד לקפטן לשעבר שלרצונו לעזוב לבארסה משקל מכריע בקריסה שהתרחשה באביב האחרון.

גם בניון רוצה לשחק בארסנל ונחוש להוכיח את עצמו מחדש אחרי פציעה ארוכה שחיסלה את העונה היחידה שלו בצ'לסי. במצב העניינים הנוכחי, הוא יהווה אופציה ראשונה על הספסל למקרה בו נדרש שחקן יצירתי במגרש. במקרים מסוימים, הוא אף עשוי לשחק באגף במקומו של וולקוט, אך זה יהיה תסריט שמתאים הרבה פחות למערך של ארסנל, ורצוי פחות מבחינת כל הצדדים. קשיים בשילובו של ארטטה או פציעתו יסללו את דרכו של הישראלי הישר להרכב הראשון. ההיעדרות בעונה החולפת לא מאפשרת להשוות את יכולתו לימי השיא שלו בליברפול, אך לפי משחקי האימון הבודדים במדי הכחולים, כולל השער האמנותי שהבקיע מול ווייקומב, הוא נמצא בכושר לא רע. כעת הוא זקוק לגיבוי מהמאמן וקצת מזל כדי לפרוח שוב על הבמה הגדולה. אוהדי ארסנל המתוסכלים כלל לא מצפים ממנו להיות פברגאס החדש, אלא יסתפקו בבניון הטוב. פרשנים כמו איאן דאווי ומרטין קיאון מתחו ביקורת על הפעולות האחרונות של ונגר בשוק ההעברות, ועל הבאתו של בניון בפרט, אבל ווילשיר דווקא אופטימי. "בניון יבקיע ויבשל שערים אצלנו", צייץ הקשר הצעיר בטוויטר, ולנו רק נותר לקוות שהוא צודק. אם התקומה של ארסנל מתחילת העונה הקטסטרופלית תחל בהחתמתו של בניון, מאכלסי היציעים באיצטדיון האמירויות יאהבו אותו לא פחות מאשר אלה ששרים You’ll never walk alone.