פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        NFL 2011: סקירת ה-AFC צפון

        פיטסבורג ובולטימור חזקות כהרגלן, קליבלנד רוצה להמריא וסינסינטי לא מראה סימני שפיות. עמר סלע עם הסיכום

        בית ה-AFC צפון הוא הבאנקר הצפוי והרדום ביותר, שנה אחרי שנה – לא צריך להיות מדען אטום כדי להצהיר שבולטימור ופיטסבורג עושות פלייאוף ולעומתן סינסינטי וקליבלנד הולכות לגרד שלג מהמדרכות. השנה נצפית טיפת אופטימיות מכיוון שקליבנד עושה עבודה יפה בניסיון לבנות קבוצה חדשה, אבל בסופו של דבר קדם העונה הקצרצר ייתן יתרון לקבוצות המנוסות ויגרום לצעירות להכריז על עוד "עונת בנייה" או "עונה פיננסית" – תלוי מאיזו אסכולה אתם מגיעים.

        בן רות'לסברגר שחקן פיטסבורג סטילרס (GettyImages , Doug Pensinger)
        עוד עונה שבה רות'לסברגר והסטילרס יטיילו לפלייאוף? (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        קליבלנד בראונס

        מאזן בעונה שעברה: 11:5

        מאמן: פאט שרמר

        הגיעו: דיק ג'אורון (מתאם הגנתי), ברנדון ג'קסון (רץ אחורי), ג'ון גרקו (גארד, סנט לואיס), דימיטרי פטרסון (מגן פינה, פילדלפיה).

        עזבו: אריק מנג'יני (מאמן ראשי), רוב ריאן (מתאם הגנה), ג'ייק דלהום (קוורטרבק), צ'נסי סטאקי (תופס).

        דראפט: פיל טיילור (טאקל הגנתי), גרג ליטל (תופס), ג'באל שרד (קיצוני הגנתי).

        הבראונס נמצאים בעיצומה של מהפכה. הפוטש התחיל בשנה שעברה כשמייק הולמגרן התמנה לנשיא והביא את טום הקרט כג'נרל מנג'ר. הבראונז החתימו ב-2010 לא פחות מ-15 שחקנים (לא כולל שחקנים שהגיעו בדראפט) והביאו את קולט מקוי ומריו הרדסטי בדראפט. השנה, המהפכה המשיכה עם סילוקו של ג'ייק דלהום (מה עבר על מנג'יני כשהחתים אותו?) ועריפת ראשי צוות האימון הכושל.

        האמת, אני אוהב את מה שאני רואה. נכון שפייטון היליס צריך להראות שהוא על אמת, אבל בקו ההתקפה יש מספיק כישרון בשביל לעשות את העבודה. שאלת מיליון הדולר היא מה באמת שווה קולט מקוי. מקוי הוא סימן שאלה ענק – כישרון ורצון יש, השאלה אם הוא בנוי למעמד. אחת הסיבות ששרמר נבחר למאמן ראשי והתקפה היא היכולת המוכחת שלו לעזור לקוורטרבקים צעירים להתפתח. מצד שני, תוסיפו לחבילה חולית רסיברים סבירה מינוס (מוחמד מסקווה, רוביסקי ובן ווטסון הם הברווזים העיקריים), מאמן ראשי רוקי שייקרא את המהלכים בהתקפה וקבוצה מאד צעירה.

        ההגנה דווקא נראית סבבה. אמנם, הקו הקדמי ממש צעיר אבל יש ליינבקרים מצוינים (גוקונג, פוהיטה ודקוול ג'קסון) ויופי של הגנה אחורית. דיק ג'אורון הוכיח חד משמעית שמאמן ראש הוא לא אבל כמתאם הגנה הוא החתמה יוצאת מהכלל.

        הולמגרן בא לקליבלנד לעבוד ונראה שיש לו הרבה סבלנות והוא עושה החלטות טובות. זו עונת בניה שתתמקד בלהפוך את מקוי לקוורטרבק של העשור הבא ובלתת ניסיון ובטחון לחבורה הצעירה. אני צופה עתיד ורוד לחומים, אבל לא השנה – אחרי קדם העונה הלא מספק. העונה של קליבלנד תתחיל באמת רק במחזור החמישי בערך, כשהחלקים יתחילו להתחבר, ונראה שזה כבר יהיה ממש מאוחר מדי. 5-7 ניצחונות בלי פלייאוף.

        קולט מקוי שחקן קליבלנד בראונס מוסר לחברו פייטון היליס (AP , Stephen Morton)
        אחד באנקר, השני פחות. קולט מקוי מנסה למצוא את פייטון היליס (צילום: AP)

        סינסינטי בנגאלס

        מאזן בעונה שעברה: 12:4

        מאמן: מרווין לואיס

        הגיעו: ברוס גרדקובסקי (קוורטרבק), בו סקייף (טייט אנד), מני לווסון (ליינבקר), תומאס הווארד (ליינבקר), נייט קלמנס (מגן פינה), ג'יי גרודן (מתאם התקפי).

        עזבו: ג'ונתן ג'וזף (מגן פינה), צ'אד אוצ'וסינקו (תופס), טרל אואנס (תופס), קרסון פאלמר (קוורטרבק).

        דראפט: איי ג'יי גרין (תופס), אנדי דלטון (קוורטרבק).

        אחרי כל האופטימיות שנשפכה פה על קליבלנד, בסינסינטי הראייה שחורה. מה זה? מה הולך פה? מרווין לואיס הופך לאחד המאמנים עם הרצף הארוך בליגה (זו תהיה השנה התשיעית שלו) ואין לאף אחד מושג למה. לואיס הוא מאמן אנמי עם ניהול משחק בינוני ובניית קבוצה מזעזעת. הרעיון היה להתחיל מהתחלה – קרסון פאלמר סולק בגסות וזלזול ושני הרסיברים הבעייתיים נשלחו לבתי המשוגעים הנבחרים (אוצ'וסינקו לבוסטון ואואנס הביתה). מה נשאר?

        אז ככה: קוורטרבק רוקי מטקסס כריסטיאן (אנדי דלטון) עם קוורטרבק גרוע לצידו כסוג של מנטור (ברוס גרדקובסקי), רץ אחורי בינוני (בנסון) ורסיברים אלמוניים או צעירים מדי. קו התקפה שיש לו אחוזים בבית חולים שטיפלו בפאלמר ולא עבר שום שינוי מהעונה הקודמת.

        ובהגנה – מלך הבאסטים של ההגנה האחורית, נייט קלמנס אמור להחליף את השחקן הכי טוב מהעונה שעברה (ג'ונתן ג'וזף) שהצליח לברוח. כמה החתמות סבירות אמורות לעורר אופטימיות אבל הן לא. הקבוצה הזו מנוהלת גרוע, מאומנת גרוע והולכת לשחק גרוע. ככה לא עושים את זה. 4-6 ניצחונות, עונה דומה לאשתקד.

        אוהד של סינסינטי בנגאלס (GettyImages , Andy Lyons)
        אין שום סיבה להוריד את השקית מהראש (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        פיטסבורג סטילרס

        מאמן: מייק טומלין

        מאזן בעונה שעברה: 4:12, הפסד בסופרבול

        הגיעו: ג'ריקו קוצ'רי (תופס), קווין דוקרי (מגן פינה).

        עזבו: פלוזל אדאמס (טאקל התקפי), אנטואן רנדאל אל (תופס).

        דראפט: קמרון היוורד (קיצוני הגנתי), מרכוס גילברט (תאקל התקפי).

        הסטילרס הם הדוגמה לניהול טוב. כל שנה, כמו שעון, החלטות נכונות של ההנהלה, שחקנים רוצים להישאר, מאמנים רוצים להישאר, אף אחד לא מתלונן, הכל ממשיך וחוזר על עצמו, יציב כמו הפציעות של טרוי פולמאלו . המאזן בשנים האחרונות: שלוש הופעות בסופרבול בשש העונות האחרונות עם שתי זכיות.

        אין הרבה מה לחדש – הכול נראה אותו דבר – באמת. אותם שחקנים, אותו סגל אימון – תפתחו טלוויזיה ולא תדעו שעברה שנה. השינויים הקטנים הם פרידה מאנטואן רנדל אל (שהיה מיותר בעונה שעברה) מול התחזקות עם ג'ריקו קוצ'רי וויתור על פלוזל אדאמס שכבר הראה סימני עייפות.

        הסטילרס, כמו תמיד, הם מועמדים בכירים לאליפות וכמו תמיד הבריאות של פולמאלו תהיה עניין משמעותי, אבל הם כבר הוכיחו שהם מסתדרים גם בלעדיו. אם יש חוליה שצריכה להשתפר זהו קו ההתקפה, שנותן כל שנה קבוע בין 40 ל-50 הפלות קוורטרבק, ואם ביג בן לא היה כזה גדול זה היה אפילו יותר. מצד שני, הנה הוחתמה החוליה הזו מינוס פלוזל לעוד עונה, מנוסה שנה יותר. האוף סיזן הקצר רק עושה טוב לסטילרס – הקבוצות המנוסות יתגלחו על הקבוצות הצעירות ותהיה לזה הרבה משמעות לקראת סוף העונה. עוד עונת פלייאוף של עשרה ניצחונות ומעלה.

        טרוי פולמאלו שחקן פיטסבורג סטילרס (GettyImages , Rick Stewart)
        רק שיישאר בריא. פולמאלו (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        בולטימור רייבנס

        מאמן: ג'ון הארבו

        מאזן בעונה שעברה: 12:4, הפסד לפיטסבורג בסיבוב השני של הפלייאוף

        הגיעו: לי אוונס (תופס), ריקי ויליאמס (רץ אחורי), וונטה ליץ' (פולבק), ברנרד פולארד (סייפטי), בריאנט מקיני (מינסוטה).

        עזבו: דריק מייסון (תופס), טי ג'יי חושמנזדה (תופס), לרון מקליין (רץ אחורי), ויליס מגאהי (רץ אחורי), ג'וש וילסון (מגן פינה), טוד היפ (טייט אנד), קלי גרג (טאקל הגנתי), דוואן לנדרי (סייפטי), כריס צ'סטר (סנטר)

        דראפט: טוריי סמית (תופס), ג'ימי סמית (מגן פינה), טנדון דוס (תופס), ג'ה ריד (טאקל התקפי).

        גם בולטימור, כמו פיטסבורג, מצליחה להביא קבוצות מנצחות שנה אחרי שנה. מה שבבולטימור לא מצליחים לעשות זה לשמור על הסגל יציב ועקבי. 17 שחקנים עזבו עד כה את הקבוצה (חלקם העדיפו לחתום בקבוצות אחרות או לפרוש וחלקם שוחררו), מתוכם אבידות כמו מייסון – פותח מאז 2005, גרג - מרכז קו ההגנה מאז 2001, היפ – הטייט אנד המרכזי מאז 2001, צ'סטר – סנטר וגארד פותח מאז 2007 ולנדרי – הסייפטי הפותח מאז 2006.

        סביר להניח שבולטימור תמשיך להיות חזקה גם השנה – פלאקו הוא עוגן במרכז ההתקפה, רייס הופך לאחד הרצים הטובים בליגה ואותו יגבה ריקי ויליאמס. ההחתמה החשובה ביותר בהתקפה הוא ליץ', שנחשב שאחד הפולבקים הטובים ונושא על המגינים שלו הרבה מההצלחה של אריאן פוסטר ביוסטון בעונה שעברה.

        הבעיה היא שלשתי השאלות הגדולות אין תשובות – חולית הרסיברים היא נעלם – לאוואנס זו ההזדמנות הראשונה בקבוצה מנצחת ומישהו צריך לקחת את העומס מבולדין אחרי שמייסון והיפ עזבו. השאלה השנייה היא קו ההתקפה שהיה בסדר בעונה שעברה, אמנם משחק הריצה היה טוב אבל פלאקו הופל 43 פעמים והיה תחת איום יותר מידי פעמים. מקיני ממינסוטה, לוואר מניו אינגלנד והרוקי ריד אמורים לצמצם את הנזק.

        על ההגנה אין מה לדבר - חומת ברזל ממוגנת. איש לא נכנס, איש לא עובר. ריי ריי ולהקתו הם אחד הדברים הכי בטוחים בפוטבול. למרות זאת בבולטימור מודאגים – בעונה שעברה ההגנה דורגה עשירית ובשביל קבוצה שזה הנקניקייה והקטשופ שלה 10 זה לא מספיק. ההגנה של העורבנים לא נעשית צעירה ולא ממש התחזקה במעט הזמן מאז התחילו האימונים. 12 ניצחונות לא יהיו השנה, אבל כן יירשם ביקור קצר בפלייאוף, בשביל הנימוסים.

        ג'ו פלאקו שחקן בולטימור רייבנס (GettyImages , Doug Pensinger)
        זה הזמן להראות שאתה על אמת. פלאקו (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)