פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        NFL 2011: סקירת ה-AFC מערב

        קנזס סיטי מסוגלת להתעלות? סן דייגו תממש את הפוטנציאל? אוקלנד ודנבר יחזרו לגדולה? אריאל גרייזס עם התשובות

        טים טיבו שחקן דנבר ברונקוס (GettyImages , Doug Pensinger)
        מעורר את רוב תשומת הלב בבית הזה, גם אם יפתח את העונה על הספסל. טים טיבו (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        קנזס סיטי צ'יפס

        מאזן בעונה שעברה: 6:10, הודחה בשלב הראשון של הפלייאוף

        מאמן: טוד היילי

        הגעות בולטות: סטיב ברסטון (רסיבר), לאונרד פופ (טייט אנד), ל'רון מקליין (פולבק)

        עזיבות בולטות: מייק ורייבל (ליינבקר, פרש), ברודי קרויל (ק"ב), כריס צ'יימברס (רסיבר)

        הגיעו בדראפט: ג'ונתן בולדווין (רסיבר), רודני האדסון (קו התקפה), ג'סטין יוסטון (דפנסיב אנד)

        הצ'יפס הפתיעו רבים בשנה שעברה כשהצליחו להגיע לפלייאוף כראש בית המערב, אבל אם מסתכלים על ההתקדמות שלהם בשנים האחרונות, אין סיבה להיות מופתעים. מאז הגעתו של סקוט פיולי הצ'יפס בנו את עצמם לאט ובזהירות הן דרך הדראפט, עם שחקני הגנה מצוינים כמו גלן דורסי ואריק ברי ושחקני התקפה מוכשרים כמו דווין בואו וג'מאל צ'ארלס, והן דרך רכישה של שחקנים ותיקים קצת יותר שהוסיפו ניסיון למועדון כמו מאט קאסל ותומאס ג'ונס.

        אחרי שנה מוצלחת, הצ'יפס יירצו להוכיח שההצלחה של שנה קודמת לא היתה מקרית ועל מנת לעשות זאת הם יצטרכו להמשיך להיות יעילים על הקרקע – שנה שעברה הובילו את הליגה עם 162 יארד על הקרקע למשחק – אבל גם להיות יותר יעילים באוויר, כשהתקפת המסירה בהנהגתו של מאט קאסל סיימה במקום ה-30 בלבד בליגה. התוספת של ברסטון – רסיבר יעיל, גם אם לא ספקטקולארי, אמורה לעזור. גם בהגנה, הצ'יפס צריכים להראות שיפור, בעיקר נגד המסירה (מקום 17 אשתקד), כשאריק ברי הסייפטי נכנס לשנתו השנייה ואמור להפוך לכוח רציני, אם כי כאן קשה לראות שיפור גדול לאור הדלילות בהצטרפות שחקנים חדשים.

        אז מה יהיה? מה שראינו שנה שעברה מבחינת הצ'יפס זה פחות או יותר המקסימום לדעתי שמאט קאסל המוגבל למדי מסוגל להשיג והשנה לא יהיה להם את הלוקסוס של זלזול מצד סן דייגו. 7, אולי 8, ניצחונות, מקום שני בבית

        ג'מאל צ'רלס שחקן קנזס סיטי צ'יפס (AP , Ed Zurga)
        להמשיך לטחון על הקרקע. ג'מאל צ'רלס (צילום: AP)

        סן דייגו צ'ארג'רס

        מאזן בעונה שעברה: 7:9

        מאמן: נורב טרנר

        הגעות בולטות: טקיאו ספייקס (ליינבקר)

        עזיבות בולטות: דארן ספרולס (ראנינג בק)

        הגיעו בדראפט: קורי לידג'ט (דפנסיב תאקל), מרכוס גילקרייט (קורנרבק), ג'ונס מוטון (ליינבקר)

        אם בשנים האחרונות הצ'ארג'רס התרגלו לפתוח את העונה חלש ואז לנצל את הבית החלש שלהם כדי לתת ריצה לקראת סוף העונה – רק כדי לצאת שוב מאוכזבים בפלייאוף – הרי שבשנה שעברה האכזבה הגיעה בשלב מוקדם עוד יותר, כשכישלונות בשלבים המאוחרים של העונה הצטרפו להפסדים צמודים מתחילתה ולפספוס הפלייאוף לראשונה בעידן נורב טרנר.

        כשמנסים להבין את הסיבות לכישלון בעונה הקודמת, קצת קשה למצוא אותן בסטטיסטיקות הרגילות. ההגנה של החזיזים דורגה ראשונה בליגה נגד המסירה ורביעית נגד הריצה, כשמשחק ההתקפה זוכה לעונת קריירה מצד פיליפ ריוורס, שסיים שני בליגה ביארדים למרות שביתה של וינסנט ג'קסון בחלקים נכבדים ממנה. אז מה לא עבד? קודם כל, משחק הריצה, שהיה הנקודה החזקה בקבוצות קודמות של הצ'ארג'רס, היה בינוני ומטה וסבל מפציעות רבות. לא בטוח שזה ישתנה רבות השנה, כשדארן ספרולס שוחרר וריאן מת'יוס ומייק טולברט יחלקו ביניהם את הנשיאות. הדבר השני שלא עבד בכלל לצ'ארג'רס שנה שעברה, ואף עלה להם ביותר ממשחק אחד, הוא הקבוצות המיוחדות, ויהיה מעניין לראות האם נראה שיפור בצד הזה של הכדור.

        אז מה יהיה? על פניו, לסן דייגו יש את כל הכלים לחזור בגדול לצמרת הבית. אין שום סיבה שריוורס לא ימשיך בהתקדמות שלו, כשהוא נעזר בג'קסון ובטייט אנד הטוב על הפלנטה (אנטוניו גייטס האליל, כמובן), וההפסדים חסרי המזל של שנה שעברה צריכים להתאזן מתישהו. 10-11 ניצחונות ומקום ראשון בבית (רק כדי לעוף עוד פעם בפלייאוף)

        אנטוניו גייטס שחקן סן דייגו צ'ארג'רס (AP , Denis Poroy)
        מה, עוד פעם לעוף מהפלייאוף? אנטוניו גייטס (צילום: AP)

        אוקלנד ריידרס

        מאזן בעונה שעברה: 8:8

        מאמן: יו ג'קסון

        הגעות בולטות: קווין בוס (טייט אנד), טרנט אדוארדס (ק"ב),

        עזיבות בולטות: ננאדי אסמואגה (קורנרבק), זאק מילר (טייט אנד), ברוס גראדובסקי (ק"ב)

        הגיעו בדראפט: סטיבן וויזינקי (קו התקפה), דמרקוס ואן-דייק (קורנרבק)

        קשה לחשוב על קבוצה שמצליחה לשגע את האוהדים שלה יותר מאוקלנד, ושנה שעברה לא היתה שונה. הריידרס דווקא הציגו לראשונה זה כמה שנים קבוצה תחרותית, כאשר לאחר שסוף סוף נגמר הניסוי עם ג'מארקוס ראסל ותחת פיקודו של טום קייבל הצליחו לא רק לסיים עם מאזן לא-שלילי (מאזן חיובי זה כנראה קצת יותר מדי לבקש) אלא לנצח את כל יריבותיהן לבית פעמיים. כמובן שאצל הריידרס, כמו הריידרס, שום דבר לא יילך באמת כמו שצריך והם הצליחו לאסוף רק עוד שני ניצחונות מחוץ לבית ולהיות הקבוצה הראשונה אי פעם לסיים עם מאזן 0:6 מול קבוצות הבית שלה ועדיין להישאר מחוץ לפלייאוף.

        כנראה שהנתון הזה לא מצא חן בעיניי אל דיוויס (לא שזאת חוכמה גדולה, הוא כנראה היה מפטר את המאמן שלו אם הוא היה נכשל להשיג עונה מושלמת) והוא הראה לקייבל את הדרך החוצה ומינה במקומו את מאמן ההתקפה שלו יו ג'קסון, שינסה להחזיק בתפקיד יותר מעונה אחת (אנחנו מחזיקים לו אצבעות). על מנת להצליח איפה שקודמו נכשל, יצטרך ג'קסון קודם כל להמשיך להריץ את הכדור – הריידרס סיימו במקום השני בליגה מאחורי המפלצת הדו-ראשית דארן מקפאדן ומייקל בוש – אבל גם לשפר את היכולת לעצור את הריצה, מקום בו הריידרס נכשלו קשות שנה שעברה. ואת כל זה הוא ייצטרך לעשות עם חבילה של ק"בים לא מוכשרים בעליל, כשהוא צריך לבחור בין ג'ייסון קמפבל, טרנט אדוארדס, קייל בולר ועכשיו גם טרל פריור, שנבחר בדראפט המשלים בסיבוב השלישי ולא יוכל לשחק בחמשת המשחקים הראשונים של העונה (וגם לא היינו מצפים ממנו לגדולות ונצורות בשאר ה-11).

        אז מה יהיה? בואו נגיד ככה – הרסיבר הטוב ביותר של הריידרס שנה שעברה היה הטייט אנד מילר עם פחות מ-700 יארד. ועכשיו גם הוא לא שם. בקיצור, 5 ניצחונות וגם ג'קסון ייראה את הצד המכוער של דיוויס בינואר (יש לדיוויס צד לא מכוער?)

        יו ג'קסון מאמן אוקלנד ריידרס (משמאל) עם ברוס גראדקובסקי (GettyImages , Christian Petersen)
        האם יו ג'קסון מסוגל להצליח במקום שבו נכשלו כה רבים לפניו? (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        דנבר ברונקוס

        מאזן עונה שעברה: 12:4

        מאמן: ג'ון פוקס

        הגעות בולטות: טיי וורן (דפנסיב ליין), וויליס מקגהיי (ראנינג בק), דאנטה רוסאריו (טייט אנד)

        עזיבות בולטות: מרכוס תומאס (דפנסיבת אקל)

        הגיעו בדראפט: וון מילר (ליינבקר), ראחים מור (סייפטי), אורלנדו פרנקלין (קו התקפה)

        גם הברונקוס החליפו בפגרה מאמן, רק שהפעם קשה לומר שמדובר באיזושהי גחמה. ג'וש מקדניאלס, שפוטר כבר באמצע העונה, הצליח לדרדר את המועדון הגאה מהרי הרוקיז לתחתית הבית (הלא ממש חזק) והוא עשה זאת תוך שהוא שולח לכל עבר את השחקנים המוכשרים שלו (ברנדון מרשל, ג'יי קאטלר, פייטון היליס – ואלו באמת רק הטובים שבהם) ובעצם מרוקן את המועדון מנכסיו. מה שעוד יותר גרוע, גם בחירות הדראפט של מקדניאלס לא היו מוצלחות במיוחד והוא השאיר את המחליף שלו עם ערימה של בעיות.

        הבעיה הראשונה שפוקס היה צריך להתמודד איתה היא שאלת טים טיבו, בחירת הסיבוב הראשון של המועדון בשנה שעברה, שיועד להיות הק"ב הפותח. למזלו של פוקס, הטרייד עם מיאמי על קייל אורטון לא יצא לפועל והאחרון הולך זה שיפתח את העונה מאחורי הסנטר, כמו בשנתיים האחרונות, בעוד טיבו ובריידי קווין ימתינו להזדמנות שלהם מהספסל. כמו שאנחנו מכירים את אורטון, הוא ייתן מספיק משחקים טובים כדי לעזור לקבוצה שלו לנצח אבל אל תבנו עליו בתור העתיד של המועדון. אם פוקס למד משהו מסאגת ג'ייק דלהום במועדון הקודם שלו, הרי שהוא יהיה חכם לבנות את ההתקפה דווקא על משחק הריצה, שיובל על ידי נושון מורנו, מחוזק בוויליס מקגהיי. בצד ההגנתי, יש לפוקס הרבה עבודה, כשהגנת דנבר סיימה שנה שעברה ברבע התחתון של הליגה גם נגד המסירה וגם נגד הריצה. החזרה של אלוויס דומרוויל – המוביל בסאקס את הליגה רק לפני שנתיים – מפציעה קשה, והרוקי המבטיח וון מילר אמורים לעזור, אבל הרגליים המזדקנות של צ'אמפ ביילי ובריאן דוקינס בסקנדרי לא יעשו את החיים יותר קלים.

        אז מה יהיה? קשה להגיד שאני מחזיק מפוקס אחרי העונות האחרונות בקרוליינה, אבל ביחס למקדניאלס כל דבר כמעט יהיה שיפור, ובבית כזה בינוני דנבר יכולה להתחיל את הבניה מחדש בצורה חיובית. זה לא יספיק לפלייאוף, אבל 6-7 ניצחונות בהחלט ריאליים.

        אלוויס דומרוויל שחקן דנבר ברונקוס (AP , David Zalubowski)
        ברוך שובך, אלוויס. דומרוויל חוזר למרכז ההגנה של הברונקוס (צילום: AP)