השביתה מאחורינו, שחקו פוטבול

מי ינצוץ, מי יקרוס ומי תהיה הסינדרלה השנתית? עונת ה-NFL יוצאת לדרך, וואלה! פוטבול מגישה לכם את סקירת הבתים

NFL 2011: סקירת ה-AFC דרום

לקולטס יש את פייטון מאנינג, שרודה בבית הזה כבר עשור שלם. טנסי, ג'קסונוויל או יוסטון יכולות לקרוא תיגר על הסייחים?

תומר ספירשטיין

לאחר שנדמה היה כי בית הדרום היה בית קשוח, פיזי ותחרותי, הגיעה העונה שעברה והבית הפך לחלש בחטיבה. אינדי סבלה ממכת פציעות, יוסטון מהגנה פרוצה, ג'קסונוויל נראתה כמו צל חיוור של קבוצת פוטבול וטנסי בכלל נראתה כמו תוכנית ריאליטי של צ'ילבות. לפני כמה שנים חשבנו שיש סיכוי שאחת מהשלוש תוכל לשבור את הגמוניית מאנינג, אחרי השנה האחרונה צריך היה לשאול האם זה בכלל אפשרי מבחינתן להתמודד מול אחד מאיתנו. ומה יהיה השנה?

עוד בוואלה! NEWS

מהייטק ועד למשרדי ממשלה: התואר שיפתח לכם דלת לעולם מרתק ומרגש

בשיתוף המכללה האקדמית כנרת
לכתבה המלאה
הגיע הזמן לשבור את ההגמוניה של מאנינג? (צילום: רויטרס)

יוסטון טקסנס

יוסטון טקסנס

מאזן בעונה שעברה: 10:6

מאמן: גארי קוביאק

צירופים בולטים: ווייד פיליפס (מתאם הגנה)

עזיבות בולטות: כל צוות אימון ההגנה, בערך. אמובי אוקויה (דפנסיב תאקל), וונטה ליץ' (פולבק)

בחירות דראפט בולטות: ג'יי ג'יי וואט (דפנסיב אנד), ברוקס ריד (דפנסיב ליין), ברנדון האריס (דפנסיב בק), ראשד קארמייקל (דפנסיב בק)

נכון הייתם בטוחים שיוסטון סיימו אשתקד (שוב) במאזן חצוי? נראה כי גם בשנה שעברה הכל חזר על עצמו: עוד עונה שהתחילה ביוסטון עם הרבה ציפיות והסתיימה במפח נפש. כרגיל ביוסטון. הטקסנס דווקא פתחו את העונה בסערה במאזן 2:4, כשאריאן פוסטר ואנדריי ג'ונסון מנפחים את המספרים של שאוב, אבל לצד המפלצת ההתקפית נתגלתה החולשה הגדולה של יוסטון – אין הגנה. בשיט. לאחר חזרתם משבוע החופש הפסידו הטקסנס 8 מתוך עשרה משחקים ונראו כמו כלום בחלק האחורי. אז יוסטון החליפה בערך את כל צוות האימון בהגנה (לאחר שנתיים), הביאה את ווייד פיליפס שנזרק מדאלאס, החתימה – כרגיל, יש לומר – שחקני הגנה בדראפט, וכעת מקווים שם לשיפור שיביא אותם, אולי, סופסוף לפלייאוף.

גארי – קשה לי לא לקרוא לו "לארי" – קוביאק ממשיך לעוד עונה בתור המאמן הראשי, בניגוד לכל ההערכות, וינסה בפעם המי-יודע-כמה להביא את הטקסנס לארץ המובטחת. בשביל לעשות את זה, יצטרכו בטקסס לשנס מותניים ולעבוד קשה, כשהם פוגשים את בית הדרום מהחטיבה המקבילה ואת בית הצפון האימתני מהחטיבה שלה. בדרך, הביאו את ווייד פיליפס (שגם בימיו בצד השני של טקסס לא הפעיל הגנה אחורית מי-יודע-מה) וכעת מקווים שמעבר לשיטת 3-4 והצבת מריו וויליאמס כליינבקר חיצוני יעזרו לסתום כמה חורים בהגנה.

בהתקפה, הכל נראה "עסקים כרגיל" – מאט שאוב ימשיך להפגיז באוויר ולמצוא את אנדרה ג'ונסון הבלתי-נגמר, ואריאן פוסטר ינסה להמשיך את העונה הסנסציונית שלו מאשתקד, אם כי יהיה לו קשה יותר בעקבות עזיבתו של החוסם המוביל שלו, וונטה ליץ', לבולטימור. ביוסטון מקווים שההתקפה הרגילה ושיפור בהגנה יביא אותם, סופסוף, לארץ המובטחת – הפלייאוף.

האם זה יקרה? גם אתם סקפטיים, נכון? אז מה יהיה? נו, כרגיל – מאזן חצוי ולראות את הפלייאוף מהבית.

התקפה יש, עכשיו אריאן פוסטר צריך לקבל עזרה מההגנה (צילום: AP)

אינדיאנפוליס קולטס

מאזן בעונה שעברה: 6:10, הדחה בשלב הוויילד קארד

מאמן: ג'ים קולדוול, ואני לא יודע למה.

צירופים בולטים: טומי האריס (דפנסיב תאקל), דן אורלובסקי (ק"ב)

עזיבות בולטות: טום מור (עוזר התקפי), בוב סאנדרס (סייפטי), קלינט סשן (ליינבקר)

בחירות דראפט בולטות: אנתוני קאסטונזו (ליינמן), בן אילג'נה (ליינמן), דרייק נוויס (דפנסיב ליין), דלון קארטר (רץ אחורי)

ענה יחסית מאכזבת עבור הפרסות, שסיימו במאזן חלש (במונחי מאנינג) ולא עם 12 הניצחונות ה"רגילים" שלהם. שוב הכריעו הפציעות את הכף, בעיקר הפציעות של דאלאס קלארק, אוסטין קולי וג'וזף אדאיי, ושוב ראינו את מאנינג מוביל כמעט לבדו את הקולטס לפלייאוף.

השנה, עם עזיבתו של מור, אינדי נכנסה סופית לעידן קאלדוול, שסופג לא מעט ביקורת (מוצדקת) על ניהול המשחק שלו. לארי קוייר ממשיך בתור מתאם ההגנה, וינסה לשפר את אין-הגנת הריצה של אינדי. בצד ההתקפי, הבעיות טרם נפתרו – העדר משחק ריצה אפקטיבי, הסתמכות יתר על המידה על היד של מאנינג – וכל עוד הליין לא יתפקד כמו שצריך הן גם לא תיפתרנה. מאז פרישתו של טריק גלן הליין רק נעשה מחורר יותר, וגם אם קוסטנזו יצליח להשתחל לתפקיד פותח קבוע בליין, עדיין ספק אם יהיה באינדי משחק ריצה (ועקב כך – גם הגנת ריצה) יעיל. בנוסף, הניתוח שעבר מאנינג בפגרה מתברר כחמור בהרבה ממה שחשבנו בהתחלה, וכעת ישנם סימני שאלה לגבי היכולת שלו לפתוח בכלל את העונה, כך שהקולטס הביאו את דן אורלובסקי כדי שיהיה איזשהו מחליף "עם ניסיון" לכל צרה שלא תבוא.

אז מה יהיה? זו עדיין הקבוצה של מאנינג, שמצליח בכל שנה מחדש להדהים אותנו (נראה כאילו גם סטיבן הוקינג יהפוך אצלו לרסיבר לגיטימי בליגה), בהגנה ראינו כמה ניצוצות לשחקנים צעירים (בוליט, פאוורס), ובסופו של דבר – לאן בדיוק יש למשחק הריצה של אינדי, משני צידי הכדור, עוד לרדת? אם מאנינג יחלים בזמן מהניתוח בצווארו, צפו לעוד עונה של "עסקים כרגיל" בלוקאס אויל. 11 ניצחונות, מקום ראשון בבית ופלייאוף. כרגיל.

ההזדמנות האחרונה שלך, מר קאלדוול (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

ג'קסונוויל ג'אגוארס

מאזן בעונה שעברה: 8:8

מאמן: ג'ק דל ריו. כן, עדיין הוא

צירופים בולטים: קלינט סשן, פול פוסלוז'ני (ליינבקרים)

עזיבות בולטות: מייק סימס-ווקר (תופס)

בחירות דראפט בולטות: בליין גאברט (ק"ב)

אם יש משהו שיכול להגדיר את העונה של הג'אגס, זה "יום עסל, יום בסל". משחק אחד אנחנו רואים את מוריס ג'ונס-דרו חורך דשא, את מרסדס לואיס תופס כל מה שמגיע לכיוונו ואת דייויד גרארד מצעיד קבוצה בביטחון, ושבוע לאחר מכן מפסידה. ככה זה הג'אגס – מנצחים את החלשות מהם, מפסידים לחזקות מהם. מה לעשות שבליגה הזו, אם אתה קבוצה סבירה, אתה בדיוק באמצע, וזה בדיוק מה שג'קסונוויל עשו, ועושים. באופן לא מפתיע, אם תסתכלו על המספרים של ג'ק דל ריו, תגלו מאזן קריירה של 65-66, לא בדיוק משהו לתלות בו תקוות.
גם השנה אין יותר מדי מקום לאופטימיות בצד הזה של פלורידה, לאחר שבחירת הדראפט המשמעותית היחידה של הג'אגס הלכה על ק"ב, אחרי עוד עונה חלשה של גרארד (פחות מ-65 אחוזי השלמה, 23 ט"ד לעומת 15 חטיפות), כששוב מקווים שמוריס ג'ונס-דרו יצעיד את הקבוצה. תרתי משמע. בצד ההגנתי, אמנם נבחרו שני דפנסיב בקס בדראפט (בסיבובים המאוחרים), אך קשה לראות אותם ממלאים את החורים שיש להם כרגע בעמדת הסייפטי. למעשה, נראה כי כל קבוצה עם ק"ב ורסיבר לגיטימיים יכולה לנצח את ג'קסונוויל.

מה יהיה לנו השנה? ובכן, אל תצפו למקום שני בבית. גם אשתקד היה זה רק בגלל ההתרסקות של יוסטון וטנסי – משהו שלא צפוי לקרות השנה. אולי הג'אגס לא יהיו השטיח של הליגה, אבל בואו נגיד ששרפרף תהיה הגדרה טובה יותר. מאזן שלילי, דל ריו הולך הביתה והג'אגס עוברים עיר. כן, עד כדי כך.

יחרוך דשא, אבל זה שוב לא יספיק. ג'ונס דרו (צילום: AP)

טנסי טייטאנס

מאזן בעונה שעברה: 10:6

מאמן: מייק מונצ'אק (עונת בכורה)

צירופים בולטים: מאט האסלבק (מסיאטל)

עזיבות בולטות: ג'ף פישר (מאמן ראשי), קרי קולינס (ק"ב, פרש), וינס יאנג (ק"ב, לפילדלפיה)

בחירות דראפט בולטות: ג'ייק לוקר (ק"ב), אקים איירס (ליינבקר)

מי עוד זוכר שעד שבוע החופש שלהם אשתקד, הטייטאנס היו במאזן חיובי של 3:5 ובדרך לפלייאוף? כל זה היה לפני שוינס יאנג איבד את הראש, ג'ף פישר איבד את הקבוצה, ראסטי סמית' הפסיד משחקים, באד אדאמס הפסיד כסף וקרי קולינס הפסיד את החשק להמשיך לשחק פוטבול. בנוסף, כריס ג'ונסון מחרים את האימונים ולכו תדעו מתי יצטרף.

מצד אחד יש רוחות של שינוי בטנסי. ג'ייק לוקר נבחר בדראפט, וייחנך על ידי מאט האסלבק הוותיק שהגיע מסיאטל. כריס ג'ונסון עדיין המנוע מאחורי הקבוצה הזו, אבל הוא עדיין מחרים את האימונים וגם ישחק, אין לו שמץ של איום אווירי, כשקבוצות יכולות בשקט להעמיס שמונה שחקנים בבוקס ולעצור את ההתקפה החד מימדית. בהגנה, מאז עזיבתם של היינסוורת' וג'ים שוורץ, הטייטאנס עדיין מחפשים את הדרך, ובבית שבו שניים מהמוסרים הטובים בליגה (מאנינג ושאוב) אין לכם יותר מדי זמן לנשום.

ובכל זאת, גם מול שמונה שחקנים בבוקס, סי.ג'יי דפק מעל 1300 יארדים, ההגנה לא כזו גרועה ואפילו די קשוחה (15 בליגה בספיגת נקודות), וקו קדמי לא נוראי. אם יצליחו למצוא איזה ק"ב ותיק שייקח את המושכות עד שג'ייק לוקר יבשיל, יש אפילו סיכוי להתחרות בבית הזה. מצד שני, מייק מונצ'אק עדיין לא הראה אם הוא יכול בכלל להיות מאמן ראשי, ומי בכלל רוצה לבוא לשחק בשביל בעלים כמו באד אדאמס? הקבוצה הזו צריכה קודם כל למצוא לעצמה את הדרך, ועד אז היא תראה את הפלייאוף מהבית. מאזן חצוי, לא יותר.

מה יהיה עם הסכסוך הזה? כריס ג'ונסון (צילום: AP)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully